הבית היהודי לוקח את הבחירות לרשויות המקומיות ברצינות. מועמדים ורשימות מטעם המפלגה יתמודדו בקרוב בכמאה רשויות מקומיות, עשרה אחוזים מהם על ראשות הרשות עצמה. עד כמה שמגעת דעתו של רועי אסרף, האחראי מטעם המפלגה על הבחירות המוניציפליות, מדובר על ההתפרשׂות הגדולה בארץ מטעם מפלגה כלשהי, "אפילו יותר מהליכוד". באחוזים מדובר בשני שלישים מהרשויות המקומיות והאזוריות היהודיות בארץ, "ויש גם תהליכים מול רשויות דרוזיות שפנו אלינו". הסיסמה שטבעה המפלגה לפני המרוץ היא "הרשימות המקומיות כראי של הרשימה הארצית", כלומר, רשימה שמשלבת ותיק עם חדש, נשים וגם חילונים. "זה קורה בהרבה מקומות", אומר אסרף. "המקום הראשון ברשימה הוא אדם שמזוהה עם הבית היהודי, ובמקום השני יש אישה או צעיר או חילוני", או דמות שמגלמת את שלושת האלמנטים גם יחד. בחיפה תופס את המקום הראשון ברשימה פעיל מפלגה ותיק, במקום השני צעיר ובמקום השלישי אישה. בראשון לציון את המקום השני ברשימה תופס אדם שאינו חובש כיפה, ובנשר חוץ ממספר 2 ברשימה, כולם לא דתיים. כן, זו רשימת הבית היהודי. לקראת הבחירות הקרבות והולכות דגמנו כמה מקומות שבהם מתמודדים אנשי הבית, מבלי להיכנס לכל צדדי המטבע וממעוף הציפור. דיברנו עם תל אביב ובית שמש, שנחשבות בינתיים סיפור הצלחה, וגם עם מקומות שבהם ההתנהלות מורכבת יותר כמו פתח תקווה ולוד. קינחנו בעיר הבירה, ירושלים, בה שורר כרגע אי סדר אמיתי. ולא, אין כאן תמיכה במועמד כזה או אחר. המפלגה נותנת גב אסרף ומפלגת הבית היהודי עובדים קשה על הבחירות האלה ומנסים להביא לרשימות רוח חדשה, אבל לא תמיד קל לבצע שינויים בתוך הסניפים פנימה. אסרף מודה ש"אנחנו כפופים לחוקת המפד"ל, שהרבה מחלקיה ישנים ולא רלוונטיים". החוקה מורה שהסניפים הם אלה שקובעים את דרך בחירת הרשימה, ופעמים רבות הסניף מחליט שהוא יקבע. לפעמים הסניף פותח את שעריו לצעירים ופעמים אחרות לא. מה כל כך רע בגוורדיה הוותיקה? לא רע, לפעמים אפילו טוב מאוד, אבל הבחירות האחרונות יצרו מומנטום שבו צעירים רבים כבר לא נגעלים מהמושג פוליטיקה והם יכולים להזרים כוחות חדשים למערכת וכמובן אלקטורט. את המומנטום הזה חבל לאבד, טוען אסרף, ולכן המפלגה עושה רבות כדי שכך יהיה. יש סניפים, אומר אסרף, שבהם המצב כן רע. הוא יודע לספר על מקומות שבהם 7080 אחוזים מאנשי הסניף הם בני אותה משפחה, מה שלא יכול לאפשר את שיקוף רצון הבוחרים. "במקרים כאלה המפלגה מתערבת". אסרף מוסיף ואומר ש'הבית' מנסה מאוד למשוך לכיוון של אחדות המחנה, מתוך מטרה לשמר את הכוח במועצות ואם אפשר גם להגדילו. את חשיבות האחדות, הוא אומר בצער, הציבור עדיין לא הפנים לגמרי ויש מקומות שיש בהם פיצולים. המפלגה תיתן למתמודדים מטעמה ייעוץ תקשורתי ואסטרטגי עד מעורבות בשאלה היכן להציב דוכן ומתי לחלק פליירים. היא גם תיתן ייעוץ משפטי, תוכנת מחשב לניהול ההגעה אל הבוחרים ובשלב הבא גם ביקור של הח"כים והשרים בשטח. בכל אלה יש, כמובן, סיכון כלכלי, ו'הבית' מתכוונת להצליח. ההצלחה בבחירות היום תיתן גב חזק מאוד לבחירות הכלליות הבאות, אומרים שם. הרשימה בתל אביב היא קלאסית מבחינת הבית היהודי. ראשות הרשימה נותרה בידיו של פעיל מפלגה ותיק וחבר מועצה, שמואל גפן. אבל מספר 2 שלו הוא צבי יהודה דיקשטיין, צעיר בוגר ישיבת בית אל, חבר בקהילה של צעירים שהוקמה סביב בית הכנסת 'סמאטס' בצפון הישן של תל אביב. דיקשטיין נמצא ופועל בעיר חמש שנים, ולמעשה הוא מייצג של הצעירים, חברי הגרעינים והמגזרים התורניים יותר. דיקשטיין בעד לאחד את עם ישראל, "וקודם כול צריך לדעת להיות מגובשים בציבור הדתי, ולכן התחברנו. התחברנו לאוכלוסייה הוותיקה בעיר שיש לה זכויות רבות בתל אביב, ואנחנו מתכוונים לעבוד יד ביד כדי לקדם את תל אביב". המטרות הן פיתוח החינוך הממ"ד, פיתוח קהילות דתיות וכמובן מבט וחיבור לציבור הכללי. לא טריוויאלי שהוותיקים פתחו לכם דלת ואפשרו לכם להיכנס למקום ריאלי ברשימה. "אני מעריך אותם על זה. המהלך מראה על עולם של מידות ואהבה, וגם ראייה נכונה של היכולת להתפתח, מתוך הבנה שהחבורה הצעירה מביאה עתיד". ובכל זאת, לא תמיד עולם הערכים שלכם זהה. מדובר במיקומים שונים על הסקלה הציונית-דתית. "נתעסק ב99 האחוזים המשותפים", הוא אומר. כרגע במועצת העיר מכהנים שני חברים מטעם רשימת הבית היהודי ויהדות התורה, שרצו בפעם שעברה יחד. גם היום מתקיימות הידברויות עם רשימות שונות. "נלך עם כל מי שנרגיש מזוהים איתו מבחינה ערכית", אומר דיקשטיין ומסרב לתת צפי של מנדטים. "תלוי עם מי נלך". דימוי חדש לבית שמש השבוע הודיע ריצ'רד פרס, מועמד לראשות העיר בית שמש, כי הוא פורש מהמרוץ ומעביר את תמיכתו לעליזה בלוך, המועמדת מטעם הבית היהודי לראשות העיר. בלוך, שניהלה בשנים האחרונות את בית הספר ברנקו וייס בעיר, החליטה ש"צריך לעשות שינוי". לדבריה, "הבחירה הטבעית שלי הייתה הבית היהודי", והיא נבחרה על ידי מועצת הסניף להיות המועמדת של המפלגה. בינתיים היא גם חתמה על הסכם עם הליכוד ויש עתיד, כך שהיא מגדירה את עצמה כרגע כ"מועמדת של המחנה הציוני". על כיסא ראש העיר מתמודדים עוד שני מועמדים רציניים: אלי כהן, מועמד עצמאי שעל תומכיו נמנים חילונים ודתיים, ומשה אבוטבול, ראש העיר המכהן מטעם ש"ס, הזוכה לתמיכת החרדים. ראש עיר אישה בבית שמש זו מציאות ריאלית לנוכח יחסי הכוחות עם החרדים בעיר? "חלק מהדימוי החדש שאני רוצה לתת לעיר, הוא שיש בה עולם של תורה ועולם של ציונות. אני לא מתמודדת בגלל שאני אישה, אבל יש לי רצון לומר 'בית שמש - לא מה שחשבת'". בית שמש נמצאת קרוב מאוד לנקודת שיווי המשקל בין הציבור הציוני לחרדי. בלוך אומרת ש48 אחוזים הם חרדים ו52 אחוזים ציונים. זו הסיבה שאיחוד המפלגות הציוניות בעיר כל כך דחוף, מבחינת המועמדים הציונים. מי שרוצה להבין עד כמה דחוף, שיקרא את ההסכם הדי ייחודי שחתומים עליו כלל המועמדים הציונים לראשות. להסכם קוראים 'אמנת נחם', והוא קובע שבתחילת אוגוסט ייערך בקרב ציבור המצביעים סקר של סוקר מוסכם, ומי שיקבל את מירב התמיכה, המועמדים האחרים מתחייבים לחבור אליו או להסיר את מועמדותם. "בבחירות האחרונות המועמדים הציונים התפלגו, וזה מה שאפשר בחירת ראש עיר חרדי". אבל למה להתאחד דווקא עם החילונים? למה לא לחבור לחרדים? "אני רוצה ללכת גם עם החרדים ויש המון שיח. אני מניחה שזה גם יבשיל בהמשך. יש לנו עוד זמן". בלוך מסבירה שעיקר העניין כרגע הוא לייצר מוטיבציה בקרב קהל הבוחרים. שיעור ההצבעה בבחירות הקודמות היה נמוך, כי אנשים היו אדישים או לא האמינו שניתן לעשות שינוי. "ובזה אנחנו מתמקדים. הרוח היא שיש תקווה לעיר בית שמש ויש סיכוי אמיתי לבית שמש חדשה". מוטי זפט, מ"מ וסגן ראש העיר מטעם הבית היהודי בקדנציה הנוכחית בעיריית פתח תקווה, הודיע רשמית לחברי הבית היהודי שהוא לא יתמודד על מקום ברשימת המפלגה לבחירות הקרובות. זה לא שהוא מרגיש שמיצה את כוחותיו בעירייה, ממש לא. "זה כי אני איש אמת. המפלגה התחייבה לפריימריז ולא קיימה. האנשים שפקדנו כאן בעיר, שמו כסף כי היה להם אכפת מה קורה בתוך העיר ופחות בזירה הארצית. אז פריימריז למערכת הארצית היו, אבל לא מאפשרים להם לבחור מה יהיה כאן בעיר". זפט אומר שמי שזכאי לבחור בסניף הוא מי שהוא מכנה "המנגנון הישן". וכן, הוא מודה, הסיכויים שלו להיבחר על ידי חברי הסניף נמוכים, "אפילו שעשיתי שירות לא רע אליבא דכולם". הוא מוסיף ש"גם אם בנט היה מכריז שאני מקום ראשון - לא הייתי מסכים, כי הובטחו פריימריז". זפט, שבפעם שעברה הגיע למקום הראשון בסיועו האדיב של זבולון אורלב, אז יו"ר המפלגה, מוכן להסתפק בפחות מבחירות מקדימות. גם סקר בקרב מצביעי הבית היהודי ואפילו מנגנון של 3040 "מעצבי דעת קהל מכל הגוונים בציבור הדתי" יספק אותו. האם זפט מתכוון לרוץ ברשימה מתחרה, נפרדת? חבריו כבר עמלים להקים רשימה שכזאת, ויש גם "פניות מרשימות אחרות", הוא כרגע בוחן את דרכו. העניין הזה הפיך עד ערב סוכות, ונראה שזפט היה מצפה ממפלגת האם להתערב באופן מיידי. מקום נוסף שבו השתלבות של צעירים בסניף הוותיק הביאה לפיצול היא העיר לוד, שבה אמנם הגרעין התורני איננו תומך באף מפלגה באופן רשמי, אולם חבריו נכנסו בתנופה לעשייה הפוליטית בתוך הסניף במהלך הבחירות הארציות האחרונות, מתוך מגמה להשפיע גם על הרכב מועצת העיר. עמיחי לנגפלד, יו"ר מועצת הסניף, מספר על מציאות מורכבת שבה מצד אחד הרוב המוחלט של המתפקדים לבית היהודי בעיר הם חברי גרעין, וכך גם רוב חברי מועצת הסניף, כך שאם היו מתקיימות בחירות לרשימת הבית היהודי בפריימריז, "זה היה גזר דין מוות על הפעילים הוותיקים, והיו נכנסים לרשימה רק חברי גרעין". את זה לנגפלד וחבריו לא רצו. מצד שני, חברים אחרים כעסו על אי קיום הפריימריז ועל כך שאת המקום הראשון ברשימה תופס אדם שנמצא שנים בפוליטיקה ומבחינתם לא מייצג אותם. "צריך לזכור שהגרעין היום הוא אפילו לא מנדט בעיר", מזכיר לנגפלד ומבהיר כי נבנתה רשימה מורכבת, שבה המקום הראשון שמור לפעיל הוותיק והמקום השני שלו, צעיר מהתושבים החדשים. מקום שלישי טרם נקבע. ההמשך בלוד היה מורכב, משום שנוצרה רשימה נוספת שבה המקומות השני והשלישי הם של אנשי גרעין. בתחילה היריבות הייתה בוטה אך בהמשך היו ניסיונות הידברות. "פתחנו את האפשרות לאיחוד, אבל זה לא מסתדר. מה שכן הוחלט זה שכל רשימה תפנה לקהלים שונים. יש הבנה שאנחנו לא הולכים לנהל מלחמות". לנגפלד מקווה שהרשימה שלו תוכל "להוציא את הרעיון של הגרעין החוצה, לעבור קהילה קהילה, מתנ"ס מתנ"ס, ולבדוק את הצרכים שלהם. הגרעין הצליח עבור אוכלוסייה מסוימת. אנחנו ננסה להעתיק את זה לכלל. למשל, רכז קליטה להבאת אוכלוסיות שונות". כבר עשור שלא היו בחירות בלוד, בגלל הניהול הלקוי של העיר. כוחה של הרשימה עומד היום בסקרים על שני מנדטים והיא, כמובן, תנסה להגדיל את כוחה. בירושלים אין איחוד בירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, לא מצליחות אפילו המפלגות שהתאחדו ברמה הארצית להציג רשימה מאוחדת. המחלוקת היא גם על הרשימה ואולי בעיקר על ראשותה. האיחוד הלאומי והבית היהודי, נזכיר, חתומות על מסמך שמחייב אותן להתאחד. חמישה חודשים אחרי הבחירות הכלליות זה עדיין לא קרה, והדבר נותן את אותותיו במקומות מסוימים כמו הבחירות בבירה, שבהן מעורבים ראשי המפלגות. מזכ"ל מפלגת תקומה, נחי אייל, מסביר שהמפלגות מתפקדות עדיין כשני גופים נפרדים לכל דבר. עם זאת, אין מקום שבו רשימה של האיחוד הלאומי רצה מול רשימה של הבית היהודי. "ברוב המקומות סגרנו פערים ורשימות. יש עדיין מקומות שבהם הדברים לא נסגרו, אבל אנחנו משתדלים לטשטש את ההבדלים ולרוץ יחד מתוך אהבה". גם בירושלים קיים רצון לרוץ במשותף, אבל ב'איחוד' ממתינים לראות את תוצאות הבחירות הפנימיות בתוך הבית היהודי. "אם סניף המפד"ל יציג רשימה שלא נוכל לחיות איתה ולא נוכל לבוא בה לידי ביטוי, ייתכן שנרוץ בנפרד". אפשרות אחרת היא כמובן השתלבות של ה'איחוד' בתוך רשימת הבית היהודי. אייל אומר שהמקום הראשון צריך להיות מוסכם על שתי המפלגות. בבורסת השמות נמצאים כרגע זבולון אורלב ודב קלמנוביץ', כאשר קלמנוביץ' מוזכר כנציג האיחוד הלאומי. אייל מסרב להתייחס לשמות ונשאר ברמת הדיפלומטיה: "אם ייבחר למקום הראשון מישהו שיהיה מוסכם - אז טוב, ואם יהיה לנו קשה, נציע מישהו אחר. כרגע אני לא פוסל אף שם". אבל הסיפור בירושלים רחוק מלהתמקד בזירת האיחוד הלאומי-הבית היהודי. בינתיים בתוך הסניף פנימה ניטשת מלחמה, כולל השמצות, ולא ברור כרגע מתי יתקיימו הבחירות שהיו אמורות להתרחש מיד אחרי תשעה באב. בחוד החנית נמצאת המלחמה על דמותו של מספר 1, כאשר 140 מתוך 213 חברי מועצת הסניף חתמו על מכתב תמיכה בזבולון אורלב, כדי שיתמודד על המקום הראשון. הרצל יחזקאל, שהיה בעבר יו"ר מועצת הסניף, וכיום מתמודד על ראשות רשימת הבית היהודי לעירייה, אומר שהנתון הזה שגוי וכי לא מדובר על מכתב של 140 חברי מועצה, אלא רק מחציתם הם מן המועצה ומחצית אחרת הם ראשי מוסדות ואנשים אחרים שהוחתמו. על אורלב הוא אומר: "הוא מגיע אלינו ממקום רע. הוא רוצה לנקום בי באופן אישי בגלל שלא הלכתי איתו בפריימריז". יחזקאל מוסיף ואומר שהפנייה לאורלב הייתה מצד דוד הדרי וחבריו, שראו שהם נמצאים במיעוט בסניף ולכן קראו לו להושיע. הוא גם אומר שהפנייה אל אורלב נעשתה מאחורי הגב שלו ושל חבריו. "אם מישהו בא לעזור, לעשות מהלך שירים את כולם, שיעשו את זה בהסכמה, אבל זה לא היה כך". הוא מוסיף ואומר ש"אורלב חתם על הסכם עם יו"ר מועצת הסניף, איציק משה, לפיו אם הוא יהיה במקום הראשון, רעייתו של משה, חגית, היא זו שתכהן כסגנית ראש העיר מטעם המפלגה. זאת עוד הוכחה שאורלב בא רק ממניעים של נקמה אישית. הוא בכלל לא מחפש תפקיד ביצועי, הוא רוצה להרוס לי ולפגוע בבנט". מנגד אמרו גורמים בסניף ש"לבנט לא אכפת מירושלים. הוא אמר במפורש שהעיר לא מעניינת אותו, רק שהרצל יחזקאל, האיש שתמך בו, יקבל את תפקיד ראשות הסיעה ואפילו את סגנות ראשות העיר. אלא מה, שהציבור לא רוצה את יחזקאל. גם אנשים במועצה שמכירים אותו - כבר לא רוצים אותו. בנט דחק את כולם לפינה, אז אנשים אמרו בואו נביא מישהו שיכול להביא תמיכה. לפי הסקרים הציבור בירושלים רוצה את אורלב". איציק משה בחר שלא להשיב לטלפונים. אורלב סירב להגיב על הדברים והסתפק במשפט "לא הודעתי שאני נכנס להתמודד ולא אני יזמתי את הפנייה לסניף. כשיהיה לי מה לומר, אומר". דוד הדרי מסר שהציבור הדתי-לאומי בירושלים אמר את דברו לא פעם כנגד "'הצנחות פוליטיות' שאינן על דעת הסניף המקומי". בהצנחה הכוונה להרצל יחזקאל דווקא ולא לאורלב. "אנו נמשיך לפעול במרץ למען הציונות הדתית בירושלים ונבחר בע"ה את המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר ללכד את הציבור שלנו מאחוריו". הדברים, במיוחד בזירת ירושלים, משתנים מיום ליום, ואולי ברוח הפיוס של ימי הנחמה, משהו טוב עוד יקרה שם.
