שורות אלו נכתבות בטרם התכנסו חברי האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל, ולאחר ששלושה שופטי בג"ץ, בראשות הנשיא גרוניס, החליטו למחוק את עתירתו של ח"כ עיסאוי פריג' ממרצ נגד מועמדותו של הרב שמואל אליהו. העתירה נמחקה בשל הזמן הקצר שבין הגשתה והבחירות הצפויות. השופטים קבעו כי פרק הזמן הזה קצר מכדי לאפשר דיון רציני בסוגיה, וכי העותר יוכל לשוב לבית המשפט אם הרב אליהו ייבחר. היועץ המשפטי לממשלה, מכל מקום, לא אמר נואש, ואם בג"ץ החליט שלא להתערב בשלב זה בבחירות לרבנות הראשית הוא ממשיך ועושה זאת. ביום שני השבוע, יומיים לפני התכנסות האסיפה הבוחרת, שלח המשנה ליועץ, ארז קמיניץ, מכתב שבו הוא רומז לגוף הבוחר שאל להם לבחור ברב אליהו. במכתב מבקש קמיניץ מיו"ר ועדת הבחירות לרבנות הראשית, הרב דוד מלכא, להפיץ בין חברי האסיפה הבוחרת את חלופת המכתבים בין הרב אליהו והיועץ המשפטי לממשלה. כזכור, במכתבים קבע היועץ כי אין זה ראוי שהרב אליהו יכהן בתפקיד הרב הראשי לישראל, וזאת על סמך התבטאויות תקשורתיות של הרב מאחת עשרה השנים האחרונות. בשבוע שעבר כתבנו כי קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה נעשתה בחוסר סמכות. השבוע נותרנו כמעט ללא מילים. האם אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש? האם במערכות בחירות הבאות לנשיאות, לעיריות ולכנסת נראה המלצות ודיס-המלצות של הממסד המשפטי על מועמדים שונים? השוואה כוחנית המאבק לשוויון זכויות הנשים הוא חשוב ועדיין אקטואלי, ולא רק במגזרים ספציפיים כמו החברה החרדית והערבית. אבל בזמן האחרון נדמה שלוחמי השוויון לנשים אינם יודעים מתי לעצור, שנבחרי הציבור ואנשי המשפט חוששים לומר דברי טעם, ושההסדרה המשפטית של הנושא לוקחת את המסע הליברלי והנאור צעד אחד מסוכן קדימה. דוגמה טובה למגמה הרעה הזאת אפשר למצוא בהצעת החוק המבקשת לשריין ארבעה מקומות לנשים בוועדה לבחירת שופטים. את ההצעה הגישו חברת הכנסת עליזה לביא מ'יש עתיד' ועוד מספר חברי כנסת מסיעות המרכז והשמאל (ושולי מועלם מ'הבית היהודי' שלאחרונה מגלה נטייה חזקה לחתימה על הצעות חוק פופוליסטיות העוסקות בנושאי מגדר). השבוע זכתה ההצעה לתמיכת ועדת השרים לענייני חקיקה, ומאחר שכמעט אין פוליטיקאי שפוי שיסכן את כבודו בהתנגדות לחקיקה פמיניסטית הנתמכת בידי הממשלה, היא צפויה לעבור בקרוב בקריאה שנייה ושלישית ולהפוך לחוק. ההצעה מבקשת לחייב כל גוף ששולח נציגים לוועדה לבחור לפחות אישה אחת בין נציגיו. כמו לתיבת נח יישלחו עתה הנציגים שניים שניים, זכר ונקבה. הגוף היחיד ששולח מטעמו נציגות של שלושה אנשים לוועדה, שופטי בית המשפט העליון, יוכל לשלוח באופן עקרוני שני גברים ורק אישה אחת. לו הייתה ההצעה מחייבת כי גם בנציגות השופטים מספר הנשים לא יפחת מחמישים אחוזים, היה מתקבל חוק המחייב למעשה רב נשי בוועדה. ולפחות כרגע, מדובר בצעד שהוא לא סביר מבחינה משפטית. מבחינה מעשית ההצעה הנוכחית תביא לכך שמספיק שאחד מהגופים השולחים נציגים לוועדה ימנה שתי נציגות, והרוב הנשי בוועדה מובטח. הצעת החוק הזו היא לא יותר מאחותו הגרוטסקית של החוק שעבר לא מזמן, המחייב מינימום של ארבע נשים בוועדה לבחירת דיינים. גם את החוק הזה הציעה חברת הכנסת לביא (וגם ח"כ מועלם) אלא שהוא היה הגיוני הרבה יותר. הוועדה לבחירת דיינים מורכבת בין השאר משני הרבנים הראשיים לישראל ומשני דייני בית הדין הגדול. כך שארבע מקומות בוועדה מובטחים לגברים בלבד. כנגדן שריינו חברות הכנסת באופן הגיוני את מקומן של ארבע נשים: אחת מתוך שני הנציגים ששולחת הממשלה, אחת מכל נציגות של הכנסת ושל לשכת עורכי הדין. ועוד אחת, טוענת רבנית, שתמונה על ידי שר המשפטים. בסך הכול, מתוך אחד עשרה חברים יהיו ארבעה גברים, ארבע נשים ועוד שלושה הנתונים ביד הגורל. לחוק הזה הייתה הצדקה גם בשל מיעוט הנשים ששירתו בוועדה לבחירת הדיינים באופן מסורתי. ועוד לא דיברנו על הרגישות שסביב מדיניות של מסורבות גט שתלויה במידה רבה בזהות הדיינים הנבחרים. לעומת זאת, הנציגות הנשית בוועדה לבחירת שופטים מונה היום גם בלי חוק ארבע נשים מתוך תשעה חברי ועדה (שרת המשפטים, נציגת הלשכה ושתי שופטות בית המשפט העליון). יוזמי ההצעה נאלצו להרחיק אל הקדנציה הקודמת שבה שירתו רק שלוש נשים בוועדה כדי לנסות ולהצדיק אותו. אלא שגם שלוש מתוך תשע אינו יחס הדורש חקיקה מפלה, גם אם היחס אינו משקף במדויק את אחוז הנשים באוכלוסייה. הנימוק האחרון של ההצעה מקומם ממש: "לחברותן של נשים בוועדה זו חשיבות רבה... מבחינת תרומתן של נשים לעבודת הוועדה עצמה". או במילים אחרות, נשים חייבות להשתתף בפורום כזה, שהרי הן מביאות איכויות שאינן יכולות להימצא אצל גברים. צריך רק לדמיין את המהומה שהייתה נוצרת לו העז מישהו לומר את היפוכם של דברים. הדילמה של אגד האינדיקציה הנוספת שקיבלנו השבוע לכך שהמאבק באפליית הנשים מתחיל לזלוג למחוזות בלתי הגיוניים עלתה מתשובת המדינה בבג"ץ. תנועת 'ירושלמים' הגישה באמצעות עו"ד אביעד הכהן עתירה לבג"ץ ובה דרשה כי אגד תאפשר לה להעלות קמפיין בשם "ירושלמיות נעים להכיר". בקמפיין יופיעו פניהן של נשים מהעיר, וזאת במחאה על הדרת הנשים מהמרחב הציבורי שגורמים חרדיים מובילים בבירה. חברת אגד סירבה להשתתף בקמפיין וטענה כי המחיר הכלכלי שתשלם בעקבות פגיעות של קנאים באוטובוסים יהיה בלתי נסבל. אך כדי להקדים תרופה לאפליה היא הצהירה כי מעתה בפרסומות על אוטובוסים שלה בירושלים לא יראו אנשים כלל, גברים נשים וטף. עוד בטרם הספיקו העותרים לומר את דברם, וקל וחומר השופטים, במחלקת הבג"צים מיהרו להוציא תשובה משלהם, נאורה מאוד ועקומה עוד יותר. על פי הפרקליטות, ההחלטה של אגד היא בניגוד לתנאי הרישיון שלה (הדורשים ממנה לנהוג בשוויוניות) מכיוון ש"מתקבל הרושם" שההימנעות מפרסום דמויות בכלל "נועדה אך לאפשר מסגרת לגיטימית כביכול להימנעות מפרסום נשים... כך שהשוויון שההסכם יוצר הינו, על פניו, מלאכותי ופורמאלי גרידא". מדובר כמובן באמת עובדתית, אבל בקשקוש משפטי מוחלט. הרי על פי אותו היגיון בדיוק אפשר יהיה לתבוע מבעל פאב לא לחסל את העסק שלו, אם יתבסס החשד שהוא בוחר לסגור אותו כדי שלא ייאלץ לשרת אוכלוסייה מסוימת. או אפילו לתבוע מהממשלה לא לקצץ בקצבאות הילדים, אם עולה החשד שהיא עושה זאת כדי להימנע מתשלום קצבאות לאוכלוסיות ספציפיות. המצב שנוצר לא היה פשוט. מצד אחד מבחינת הפרקליטות אי פרסום תמונות על האוטובוסים פוגע, באופן מפותל במיוחד, בשוויון. מצד שני, אי אפשר להטיל על חברה פרטית כאגד את עלות השוויון שמשרד המשפטים מנסה להנחיל. הפתרון שמצאה הפרקליטות, כך עולה מתשובת המדינה, היה לגרור את משרד האוצר לשולחן הדיונים אל מול פרנסי אגד, כדי שזה יפצה את אגד על הנזקים הצפויים לאוטובוסים. תחזית הסטטוס קוו החדש בירושלים כוללת את אגד שתפרסם דמיות בפרסומות שעל האוטובוסים, קנאים חרדים שיחבלו באותם אוטובוסים, ואותנו - שנשלם על הכול. הפרקליטות, אגב, הייתה יכולה לפתור את העניין בדרך ישרה יותר: פשוט להחזיר את החוק לרחובות מאה שערים. מרחמים על אכזרים בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל השבוע את ערעור המדינה נגד החלטת ועדת השחרורים בכלא לשחרר שחרור מוקדם את תושב עזה מוחמד חמדיה, שרצח לפני עשרים וארבע שנים את זלמן שליין מגן יבנה. חמדיה ושותפו דקרו את שליין על רקע לאומני ונשפטו לשלושים שנות מאסר. כעבור חמש שנים ניסה חמדיה להימלט מבית הסוהר כשהוא מחופש לאישה ומנסה להשתלב בקהל המבקרים במקום. משזוהה תקף שני שוטרים ועונשו הוארך בחצי שנה נוספת. ניסיון ההימלטות שלו לא השפיע על שופטי בית המשפט העליון דאז, שלפני כעשרים שנה האמינו לטענתו כי הוא שיפר את דרכיו. הם קיבלו את ערעורו וקיצרו את עונשו על רצח שליין לעשרים וחמש שנים. ועדת השחרורים של כלא אשל חשבה שיש לקצר את תקופת מאסרו של חמדיה בשנה וחצי נוספות. הם אמנם קיבלו מכתב נואש ממשפחת הנרצח, ואף פרגנו לו את התואר "מרטיט לב". הם גם קיבלו את הערכת השב"כ כי יש סבירות גבוהה שכשישוב חמדיה לביתו הוא ימשיך לעסוק בטרור. אך הם התרשמו מאוד מכך שבמסגרת שנותיו בכלא הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה והחל את לימודיו לתואר השני. בית המשפט בבאר שבע קיבל כאמור את ערעור המדינה וחמדיה ייאלץ לשהות עוד שנה וחצי בבית הכלא הישראלי. את לימודי הדוקטורט הוא ייאלץ לעשות בעזה.
