"עניין אישי" עם עוזי דיין - 65. תושב כוכב יאיר. נשוי לתמר ואב לשלושה. יו"ר מפעל הפיס התחלה: ינואר 48'. כשאמו, מימי, כרעה ללדת היא תפסה טרמפ עם משאית שנסעה למזרע וכך הוא נולד בבית חולים העמק. 100 ימים אחרי שהגיח לעולם נהרג אביו, זוריק, בקרב ברמת יוחנן, כך ש"היו לי שני אבאים". על האב הראשון שמע סיפורים ועם האב השני, משה רבינוביץ', גדל כל חייו. בשם האב: "בגיל מאוד צעיר ביקשתי להחליף את שם המשפחה. אבא משה ישב איתי לשיחה ואמרתי לו: 'מה אכפת לאבא זוריק, הוא ממילא לא ידע'. אבא משה אמר: 'אולי דווקא בגלל שהוא לא יכול להשתתף בשיחה - לא כדאי". דיין מעריך את האמירה הזאת עד היום, "אז לא ידעתי עד כמה זה מעשה אצילי". שושלת דיין: "אמא מימי דאגה שלא נהיה מעורבבים בעניינים תקשורתיים ואחרים, אבל כן הכרנו את המשפחה". ובכל מקרה, הוא מבקש להדגיש "לא גדלתי בנהלל, למרות שתמיד משייכים אותי לשם". לא נהלל: הילדות המאושרת עברה במושב היוגב, שם לא היה חשמל ולא כביש עד תקופה מסוימת. "היינו מושב עם 100 משפחות מ26 ארצות". הערכים היו עבודה קשה, ערבות הדדית, קיבוץ גלויות וגם תרבות. "חשמל לא היה, אבל הייתה ספרייה" שאליה היו הולכים בחורף במגפיים שהתמלאו בבוץ. ועוד עקרונות יסוד. יסוד: "באדמה ומים אין חברים. לא מוותרים על מילימטר אדמה. וגם: תילחם על הדברים החשובים לך בחיים ולעולם אל תוציא לך תעודת מסכן". לימודים: ביסודי במושב היוגב, בצריף אחד עם שני טורי ספסלים, לכל כיתה טור. "המורה היה מלמד טור אחד, מסיים, נותן שיעורי בית ועובר לטור השני". הזיכרונות טובים כי "הייתי בכיתה הצעירה והייתה לי הזדמנות לקלוט שיעורים מעניינים מהכיתה האחרת". תיכון: חוות לימוד עפולה של ויצ"ו עם כל מושבי העמק ועליית הנוער, במכוון. "לא למדנו מי יודע מה אבל היו מורים נהדרים. הם לימדו איך להתנהג כמו בני אדם". תנועת נוער: תנועת המושבים שהייתה מסונפת לנוער העובד. המוקד היה טיולים והיו "יופי של מדריכים". הייתה שוטטות בכל הארץ וגם מחוצה לה. "המכשיר החינוכי העיקרי היה סיירות: איך מתכוננים לטיול, איך מנווטים ואיך מבשלים לבד בשטח". כל אלה סייעו מאוד להסתדר בסיירת מטכ"ל. הסיירת: בשנה שלפני הגיוס הייתה פגיעה רצינית בברך. רופא אחד אמר שאם ילך יותר מעשרה קילומטרים, הוא יוכל להיפרד מהברך לשלום. רופא אחר ניתח "ולא סיפרתי על הניתוח לאף אחד למרות צלקת של 22 ס"מ". את המבדקים הרפואיים עבר ב'טריק' ו"17 שנים ביחידה הברך לא בגדה בי", כולל שש שנים שבהן החזיק בתואר אלוף היחידה בריצה ל1,500. "היום יש על זה תשלומים". יתום צה"ל: אחרי שכבר התקבל ליחידה "פתאום אמרו שאמי צריכה לחתום, כי אני בן יחיד ממשפחה שכולה. לקחתי את הטופס וחתמתי עליו לבד". כעבור שנים אמרה לו אמו: "אם זה היה מגיע אליי - לא הייתי חותמת. אתה לא מבין מה זה אמא". סבנה: מבצעים רבים היו ביחידה, שחרור המטוס החטוף הוא אחד המפורסמים. הוא היה אז קצין צעיר, מפקד כוח, שחלה לפתע באדמת ובכל זאת הגיע. "הייתי מפקד הדלת האחורית. המפקדים הלכו ראשונים - דבר שהזדהיתי איתו. גם אבא זוריק היה מ"מ שנהרג כשחיפה על חייליו". 36 שנים: שנות הצבא היו ארוכות וכללו שלוש פציעות ותפקידי פיקוד רבים. סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם היה "התפקיד האחרון שלי והראשון שלא היה כמפקד לוחם". לתפקיד הרמטכ"ל היו ארבעה מועמדים מובילים, והוא ביניהם. "רציתי להיות רמטכ"ל, חשבתי שאני מתאים, ולא כך היה. פואד, שר הביטחון, המליץ לשרון על בוגי". אבל זה לא זכור כטראומה אלא כאכזבה, וכזכור "אין תעודת מסכן". המועצה לביטחון לאומי: בערך באותה עת שימש כראש המועצה. "עשינו הערכת מצב לאומית ראשונה שפורסמה לציבור". שרון לא הסכים לפרסם את כולה ובמיוחד "דברים שאסווג כשחיתות". הממצאים היו שהחינוך "חשוב לא פחות מביטחון" ושצריך "לבנות את גדר הביטחון" וגם ש"איראן היא איום גרעיני". המחלוקת עם שרון הייתה עזה "על המשא ומתן עם הפלשתינים, על הגדר ולבסוף גם על החינוך והשחיתות". מועצת הביטחון: גוף שהקים כקונטרה לגוף הקודם. "העמדה הלאומית הביטחונית בישראל מוצבת הרבה יותר ימינה, מסורתית ולאומית מאשר בשיח הציבורי. הקמתי את המועצה כדי להביא את הדברים לידי ביטוי". אחר כך הוקמו גם תפנית, וכנס שדרות לחברה. תנועת תפנית: "אני לא סוציאליסט. אני זוכר לרעה את ההסתדרות, שאם לא היית מהצד הנכון של המפה לא יכולת להיות פקיד בבנק". יש עקרונות של מתן הזדמנות שווה לתעסוקה במקומות עבודה יצרניים, אפשרות שווה בחינוך ותפיסה שהתרבות היא חלק בלתי נפרד מהחינוך. כמעט כנסת: "לתפנית הייתה נבחרת מצוינת, אבל זה לא תפס ולא עברנו את אחוז החסימה. לקחתי אחריות ואני חושב שזו הייתה שגיאה ללכת עם מפלגה חדשה. עשיתי את החשבון שלי והצטרפתי לליכוד". כנס שדרות: היום הוא הנשיא שלו. יש אמונה גם ב"חינוך לאמת תרבותית. אתה לא עושה צדק חברתי אם אין לך בזה בסיס יהודי". מכאן, למשל, נולד המיזם 'הלילה לא לומדים תורה'. אחים בדם: אחותו של דיין ואח של תמר היו נשואים והחליטו להכיר את האחים זה לזה. "הייתי מספיק מבוגר, בן 33, אמי כבר איבדה כל תקווה". הם נישאו בתחילת מלחמת לבנון הראשונה. אחרי ירח דבש מקוצר מלווה בקטיושות בנהריה "היא נסעה הביתה ואני ליחידה". תמר: "פרופ' לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בונה את המוזיאון הראשון במזרח התיכון לטבע וארץ, אחראית על האוספים הלאומיים באקדמיה ועוד". תמר מגיעה ממשפחה דתית ומדעית. אביה, פיזיקאי גרעין, "קיבל פרס ישראל בגיל מאוד צעיר". הברכה: "המשפחה שיש לי היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים", והיא כוללת שלושה ילדים: איתי, שהתחיל עכשיו סטאז' ברפואה, איה שמופיעה כלוליינית אווירית בקרקס וכעת החזירה את הנשימה להוריה כשהחלה ללמוד כלכלה, וזוהר. "רק בילדה השלישית היה לי אומץ לקרוא על שם זוריק". זוהר סיימה מכינה קדם צבאית ומתגייסת. מסורת מסורת: תמר דתית בהגדרה. הוא לא. "אנחנו תופסים את זה כדבר אישי". ודווקא לא היו אתגרים קשים. "סיכמנו על כללים בבית: לא מבשלים בשבת ולא נוסעים. הילדים מקיימים את זה עד גיל מסוים ואז עושים מה שהם רוצים". היהדות של תמר היא מבית ההורים, "ואני התחברתי לצד התרבותי". וכן, היהדות של תמר גם נתנה מענה לשאלות שהיו וגם הובילה ללימוד. אקדמיה: תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה בעברית, עם שנה חופש באמצע בגלל המלחמה, ותואר שני בחקר ביצועים וניתוח מערכות בסטנפורד. שני התארים לא נלמדו במסגרת הצבא, "כי לא רציתי להתחייב לקבע". הטיולים: "ראיתי קבוצת צעירים שהתווכחו על מקום מסוים בארץ. שאלתי אותם 'הייתם שם?' הם השיבו שלא, המקום הופיע ב'ארץ נהדרת'". מאז הוא מדריך פעם בחודש טיול למקום אחר בארץ, בהתנדבות, במסגרת ש"מוגבלת לשמונה אוטובוסים". הם כבר היו בעוטף עזה ובגוש עציון, בחברון ובבקעת הירדן. "כן, יש לטיולים גוון אידיאולוגי", אבל הקהל הרחב מוזמן ומגיע. העלות: מחיר האוטובוס. יו"ר מפעל הפיס: "הגעתי לא בגלל אראלה אלא בגלל כנס שדרות". המפעל מחלק 1.4 מיליארד שקלים בשנה ויש אפשרות להשפיע ולסייע לרשויות ולחינוך. ההתחלה לא הייתה קלה בכלל. "עשיתי מאבק של שמונה חודשים לקבל מנכ"ל ראוי, עד שנבחר אלי דדון". חלוקת העבודה ברורה: "הוא מגייס את הכסף, אני מבזבז". מבזבז: "זה כסף גדול מאוד. בכל שנה אנחנו בונים חצי מגני הילדים וכיתות הלימוד בישראל ונותנים תמיכה חשובה לרשויות המקומיות". ויש גם השקעה בתרבות, כולל תחרות לחיבור תורני על ערבות הדדית בהלכה. "עוד יותר טוב משחשבתי". מכורים: בארץ יש 700 כאלה. "זו התמכרות מגעילה. היא פחות קטלנית מאלכוהול וסמים אבל לא יפה". יש יישום של כללי האיגוד האירופי וגם מנסים למנוע התמכרות. "למשל, אנחנו בכלל לא פעילים ברשת". ולעומת זאת יש מידע על כך שההימורים הלא חוקיים בישראל מגיעים להיקף של 1215 מיליארד שקלים בשנה. לא חוקיים: "אם לא נרחיב את המשחקים והמפעלים של מפעל הפיס, אז כולם יילכו להימורים לא חוקיים. אצלנו ממחזור של 5 מיליארד שקלים, 1.4 חוזרים לטובת המדינה. בבלתי חוקי ממחזור של 10 מיליארד, 0 הולך לטובת המדינה". רשת: יש רצון להיכנס לאינטרנט. לא להימורים, אלא לשיווק. "זה כלי שמאפשר לך גם לזהות לקוח בעייתי, כך שיימנעו הלבנת הון והתמכרות". אם זה לא היה המסלול: אולי הייתה הליכה לכיוון נגרות, "אני מאוד אוהב עץ", או צורפות. ייתכן גם שהייתה עשייה חברתית. ובמגרש הביתי בוקר טוב: רחצה ומחשב, איסוף של המיילים האחרונים, עדכונים במצב דף הפייס הפרטי, והדף של כנס ישראל-שדרות לחברה שאותו הוא מנהל, "וזהו". יש דילוג קליל מעל ארוחת הבוקר ובכלל מעל קפה. "כך שאני נהנה לפעמים מלקום בלי להתעורר". דיסק: אין ממש דיסק אלא קולקציה אישית שנאספה ומתנגנת במכשירים היותר חדשניים. הרפרטואר מרחיק לאחור עד אתניקס ומשלב גם את אברהם טל, נתן גושן ודודו אהרן, עם חיבה מיוחדת לארקדי דוכין. שבת: "מתחילה בשישי" עם האחריות על הקניות וחלק מהבישולים. הוא עושה את הדגים וגם את הצ'ולנט וממליץ "להוסיף לצו'לנט קינמון ושזיפים מיובשים". "השבת מוקדשת למשפחה. ההורים של תמר מגיעים אלינו הרבה פעמים, הילדים מתקבצים מקצוות הארץ וזו באמת שלווה משפחתית". יום כיפור: "בעיקר חשבון נפש". היום כולל צום ("גם בתשעה באב") וביקור בבית כנסת, שמתקיים גם בשאר החגים. אוכל: יש חיבה לאוכל איטלקי ובכלל אין בררנות. אבל בסוף האהבה שמורה לסלט ישראלי וחביתה. אחזקת הבית: "כמעט הכול. תמר עובדת בהמון דברים ומאוד עסוקה ולכן אנחנו די מחלקים את העבודה". חוץ מתיק התיקונים והגגנות, יש השתתפות בקניות, שינוע בגדים לגיהוץ ובישול. מפחיד: נאמן לילדותו: "שום דבר". אבל ברמה הישראלית "שחיתות". דמות מופת: אין נטייה להערצה, אבל יש הערכה לצ'רצ'יל. "לא רבים הם האנשים שקובעים את ההיסטוריה והוא היה האיש הנכון במקום הנכון", ואליעזר בן יהודה "מאותה סיבה אבל בצד האינטלקטואלי". פנאי: לא במובן של תחביבים אלא של עשייה התנדבותית: כנס ישראל-שדרות, יו"ר חוגי הסיירות ע"ש אורי מימון שהיא תנועת נוער של הקק"ל, פעם בחודש שומר עם השומר החדש בגליל, ופעם בחודש מדריך את הסיורים לקהל הרחב. הזמן שנותר מוקדש לקריאת ספרים. משאלה: "כל מה שאומר שאני רוצה, אני יכול לעשות לבד". ובכל זאת יש בקשה "הכי פשטנית" - בריאות. כשתהיה גדול: בטווח של השנים הקרובות "אמשיך לעשות את אותם הדברים אבל לאט".
