הבורסה הישראלית, זו שברחוב אחד העם, בצרות. סימן אחד בולט מאוד למצבה של הבורסה הוא התפטרותם של המנכ"לית אסתר לבנון ויו"ר הדירקטוריון סם ברונפלד בשבועיים האחרונים. התפטרותם של השניים היא רק סימפטום אחד של הבעיה העמוקה שהבורסה נמצאת בה. אינדיקציה טובה הרבה יותר היא מחזורי המסחר. כידוע, הבורסה היא כעין שוק. כל מי שמעוניין למכור ניירות ערך מעמיד למכירה את ניירות הערך שברשותו וכל מי שמעוניין לקנות משגר פקודת קנייה. במחיר שבו נפגשות פקודות המכירה והקנייה מתבצעות העסקאות. הנתונים המוכרים יותר בנוגע לבורסה הם מדדי המניות, אשר משקפים את מחירי המניות השונות בתום יום המסחר. אולם מדדי המניות מבטאים רק את מחירי הסגירה של המניות ולא את היקף העסקאות שבוצעו. מנגד, מחזור המסחר היומי הוא הערך הכולל של כל המניות והמוצרים הניתנים להמרה למניות, דוגמת אופציות ואג"ח להמרה, שהחליפו ידיים במהלך יום המסחר בבורסה. על מנת להבין את מצבה של הבורסה הישראלית אפשר לציין כי בשנת 2010 עמד מחזור המסחר היומי הממוצע על כ2.04 מיליארד שקלים. לעומת זאת, בששת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית, 2013, עמד מחזור המסחר היומי הממוצע על 1.1 מיליארד שקלים בלבד. מדובר בצניחה של 45 אחוזים בהיקף מחזורי המסחר בבורסה בתוך שנתיים (בשנת 2012 היה הנתון המקביל אופטימי עוד פחות - 1.07 מיליארד שקלים). מדוע בעצם משנה מה היקף מחזורי המסחר בבורסה? על כך ניתן לענות בפשטות: ירידת מחזורי המסחר מעידה על ביקושים נמוכים, שמאוזנים על ידי היצע נמוך. במצב של ביקושים נמוכים, שחקנים חדשים חוששים להיכנס למגרש ולהנפיק מניות בבורסה. כך נסגר למעשה אחד האפיקים המרכזיים של השוק המקומי לגיוס הון לצורך צמיחה והתרחבות כלכלית. חברות חדשות שזקוקות להון אינן יכולות להנפיק מניות, ועל כן פונות לגיוס הון בדרכים אחרות. כך למשל, חברות סטרט-אפ מתחום ההייטק אינן מסוגלות לגייס מימון בדרך זו, ונאלצות לפנות למסלול האקזיט כדי להישאר בתמונה. המחזורים הנמוכים מקשים גם על התאוששות הבורסה ומשמרים את קיפאון המדדים, שפוגע בתשואות של קרנות הנאמנות וחסכונות הציבור לטווח הבינוני והארוך (קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וכדומה). הסיבות למשבר הן מגוונות, ורק חלקן נמצא בשליטת הנהלת הבורסה. בין היתר ניתן למנות את ירידת מחזורי המסחר בכל העולם. אלא שבעולם ממוצע הירידה עומד על כעשרים אחוזים, ובישראל הירידה יותר מכפולה. בנוסף לכך ניתן למנות את כניסתה של ישראל למעמד של מדינה מפותחת מחד, ודחיקתה מהמדדים המובילים מאידך. מצב זה גרם לבורסה הישראלית לעבור ממעמד של ראש לשועלים למעמד של זנב לאריות בשוק ההון העולמי. הסיבות מגוונות אך התוצאה אחת. כעת נותר רק להמתין ולראות מה יעשו המנכ"ל והיו"ר החדשים. כוח מקומי בעוד פחות משלושה חודשים, ביום שלישי י"ח במרחשוון תשע"ד (22.10.2013), תיערכנה בחירות במרבית הרשויות המקומיות בישראל. מיליוני בעלי זכות בחירה ילכו לקלפיות ויבחרו את ראש הרשות המקומית בבחירות ישירות ואת חברי מועצת הרשות. בישראל באופן מסורתי שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכים מאלו של הבחירות לכנסת. זאת למרות שהשפעת תוצאת הבחירות המקומיות על חייו של האזרח הקטן קריטית לא פחות מזו של הבחירות הכלליות. פעמים רבות ניתן לשמוע מפיהם של מצביעים פוטנציאליים משפטים כמו "למי אכפת מי יהיה אחראי לפינוי הזבל שלי". אלא שאמירות כאלה מעידות בעיקר על בורות בנוגע לתפקידים שממלאת רשות מקומית בישראל בשנות האלפיים. בשיטה המשפטית במדינת ישראל סמכויותיה של הרשות המקומית מצטמצמות רק לתפקידים שהוענקו לה על פי חוק. למרות זאת, במהלך העשורים האחרונים חל שינוי משמעותי בדרך פעולתן של הרשויות המקומיות. התהליך הבולט הראשון הוא העברה מתמדת של תחומי פעולה מהשלטון המרכזי לרשויות המקומיות, בנושאים כמו חינוך ורווחה. במקביל לכך ניכסו הרשויות לעצמן את היוזמה בתחומי הפיתוח העירוני והעסקי. בין שני התהליכים הללו קיים קשר הדוק. שיטת התקצוב של תחומי הפעולה שהועברו לרשויות המקומיות בנויה פעמים רבות על העמדת תקציבים עצמיים בשיעור מסוים מול התקצוב הממשלתי של אותן פעולות. כלומר, אם הרשות אינה מסוגלת לגייס מספיק כסף ממשאביה העצמיים, היא לא תוכל לקבל מהמדינה תקציבים לפעולות שונות. במקרים אחרים לא מדובר בהתניית תקציבים אלא פשוט בתקצוב חסר. המדינה מתקצבת פעולות בסכום שאיננו מספיק והרשות המקומית נאלצת לגייס את היתרה ממשאביה העצמיים. בנקודה זו נבדלות הרשויות המקומיות זו מזו. רשות מקומית שמסוגלת לגייס משאבים עצמיים תוכל לעשות שימוש בתקציבי מדינה גדולים, ורשות שלא מסוגלת לעשות זאת תפסיד גם את התקציבים מהמדינה. הדרך המקובלת להגדיל את כמות המשאבים העצמיים של הרשות היא פיתוח עסקי. הארנונה המשולמת על שטחי מסחר ותעשייה גבוהה בהרבה מזו המשולמת על שטחי מגורים, ואילו רמת השירותים הניתנת לשטחים אלו אינה גבוהה בהרבה מהרמה המסופקת לאזורי מגורים. לאור זאת, רשות מקומית יכולה להגדיל את הכנסותיה באמצעות עידוד פיתוח תעשייתי ומסחרי בשטחה. דרך נוספת, שעל הלגיטימיות שלה ניתן לחלוק, היא לפעול לקליטה של אוכלוסיות חזקות שקל לגבות מהן ארנונה והיטלים שונים. ראש רשות שיודע כיצד להשתמש בכלי התכנון, באמצעות הסמכות הנתונה לו לפעול להצעת תוכניות בניין עיר ותוכניות מפורטות, ישפר את איכות החיים של תושביו. לעומת זאת, ראש רשות שאיננו יודע לעשות זאת עלול לדרדר את מצבה לעברי פי פחת. בנוסף לכך חשוב לזכור כי רשות שמתנהלת באיזון תקציבי מסוגלת לתת לתושבים בדרך כלל לפחות את השירותים הבסיסיים. בחירת ראש רשות שאינו מתנהל באחריות תביא במוקדם או במאוחר לפשיטת רגל שאת מחירה ישלמו כל התושבים.
