שטיסל, יוצרים: אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, בימוי: אלון זינגמן, ערוץ yes Oh ר' שלום (שולם) שטיסל הוא אלמן המשמש כמלמד דרדקים בחיידר ירושלמי. שולם מנסה לארגן לצעיר בניו, עקיבא (קיווע), שידוך ראוי וקריירה דומה לזו שלו. אך העלילה מסתבכת: במקום להיעתר להצעת שידוך סטנדרטית, עקיבא בעל הנטיות האמנותיות בוחר להתאהב דווקא באמו של אחד מהתלמידים בחיידר, אלמנה פעמיים המבוגרת ממנו בכמה וכמה שנים. זה אולי נשמע כמו פתיחה של טלנובלה, אולם 'שטיסל', על שלל הדמויות המופיעות בה, היא אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות. האב האלמן (דובל'ה גליקמן) הסובל מניתוק רגשי, הבן הרגיש (מיכאל אלוני) שאיננו מצליח להסתגל למסגרות הסטנדרטיות, האלמנה הצעירה (איילת זורר) הסובלת ממשבר זהות, האח (שראל פיטרמן) שמחכה בקוצר רוח למשרה מתאימה בישיבה וזו אינה מגיעה, האחות (נטע ריסקין) שמנסה להתמודד עם נטישת הבעל (זוהר שטראוס) ועם הרצון להסתיר זאת, הם רק חלק משלל הדמויות המרתקות המרכיבות את הפאזל של הסדרה. כוחה העיקרי של 'שטיסל' הוא בשני מוקדים: ליהוק של שחקנים איכותיים מאוד לתפקידים הראשיים והקפדה מורגשת מאוד על אמינות בהצגת אורח החיים החרדי-חסידי. צמד השחקנים הראשיים, מיכאל אלוני ודובל'ה גליקמן, כובש את מרכז הבמה בהופעה משכנעת מאוד, במיוחד לעינו של מי שמכיר את הציבור החרדי אבל איננו חלק ממנו. אולם למרות העובדה שמבחינה טלוויזיונית מדובר ביצירה איכותית מאוד, אין ברירה אלא להתייחס גם למסר הסמוי העולה מבין פרקיה. 'שטיסל' מלאה באנשים בוגרים שכמעט איש מהם איננו מקיים מערכת זוגית נורמלית, שלא לדבר על זוגיות טובה ומעשירה. מה שהיה נסלח ב'סרוגים', שהייתה במובהק סדרת רווקים, מהווה ב'שטיסל' מעין מסר סמוי. נדמה שיוצרי הסדרה בחרו בזוגיות כמשל למצבה של החברה שאל חייה הם מנסים לפתוח לצופה הישראלי צוהר. המסר העולה מן הסדרה הוא של חרדיות נוגעת ללב אמנם, אולם מפוררת, סובלת מקשיי זהות, ובעיקר כזו שאיננה מעניקה תוכן ומשמעות למסגרות הטכניות שהיא יוצרת. בשולי הדברים, כתיבת ביקורת על סדרת טלוויזיה מחייבת התייחסות גם להיבט נוסף. חשוב להדגיש: למרות שהסדרה אכן 'נקייה' למדי, ודאי אם נשווה אותה לחומר הטלוויזיוני המוצע בדרך כלל לצופה הישראלי, ולמרות שאין בה מראות בלתי צנועים כשלעצמם, סצנות מסוימות משדרות תחושה מעט בעייתית.
