מדי פעם יוצא לי לפגוש זוגות בהם טוענת האישה (או האיש..) "אני לא מרגישה שהוא באמת אוהב אותי...". בן הזוג לעומת זאת לא מבין על מה היא מדברת. "אני לא אוהב אותך?! מה לא עשיתי בשבילך?! הכל רק למענך!! מאיפה הבאת את זה עכשיו....". הוא מגיב בחזרה. אם נעשה סקר לגבי- מהי אהבה, נקבל תשובות מגוונות. כל אחד תופס ומפרש את המושג אהבה לפי מה שהוא חווה, ספג ופירש במהלך השנים. עובדה זו משפיעה רבות גם על מערכת הזוגיות שלנו, כאשר כל אחד מאתנו חווה את המושג אהבה באופן אחר. מהיכן נובע הפער? כיצד ניתן להבין את הפער שנוצר בין האהבה שאחד מבני הזוג רוחש כלפי השני, לעומת המציאות העגומה שבה הצד השני טוען שהוא איננו מרגיש זאת? איך זה ייתכן שהאיש/ה כל כך אוהב/ת והאיש/ה מסרב/ת בתוקף להאמין לכך? תפיסות שונות לגבי אהבה אנו שונים, כך מסתבר, באופן שבו אנו תופסים ומרגישים את המושג אהבה. גם הדרכים להביע אהבה ולהרגיש אותה, הן שונות ומגוונות. ישנו אדם למשל שעבורו אהבה מתבטאת במילים חמות, כך הוא מרגיש אהוב וכך הוא גם מבטא זאת. אדם אחר תופס את המושג אהבה כמוכנות לקנות ולתת בלי סוף. מתנות, הפתעות ופינוקים, היא הדרך שלו להרגיש אהוב. אדם נוסף יפרש את המושג אהבה כמוכנות לוותר לזולת, ואחר מרגיש ומבטא אהבה דרך הבנה והקשבה הדדית. מעבר לכך, כשם שתפיסת האהבה היא שונה אצל כל אחד כך גם ההבנה לגבי מהי חוסר אהבה. אדם מסוים מרגיש חוסר אהבה כאשר מתפרצים לדבריו, ואילו השני חש חוסר אהבה כאשר לא מסייעים לו במטלות שלו, אצל אדם אחר התעלמות מיום ההולדת היא ההוכחה לחוסר אהבה... כיוון שכך, לא פעם נוצר מצב שבו אחד מבני הזוג טוען שהוא כל הזמן מביע אהבה, ואילו הצד השני אינו מרגיש בכך. כאשר אין התאמה בין תפיסות האהבה השונות, נוצר מצב שבו הפרשנות השונה היא זו שיוצרת את הפער הרגשי. אך לא בכך מסתכם הנושא. יש פעמים לא מעטות בהן הקושי לחוש ולקבל אהבה אינו קשור לבן או בת הזוג. הוא קשור לאדם עצמו ולהתמודדויות האישיות שלו. קושי אישי לקבל אהבה לא כל קושי או התמודדות בזוגיות קשורה דווקא לבן או בת הזוג. כל אחד מאתנו מגיע לחיי הנישואין כאשר הוא מצויד במטען האישי שעבר וחווה. בניסיונות, בחוויות, ברגשות, באמונות ובתפיסות שלו. בן הזוג משמש לא פעם כראי לאותם חוויות, התמודדויות או תפיסות פנימיות שלנו כלפי עצמנו וכלפי המציאות. כך גם ביחס לאהבה. כאשר אנו מגיעים לחיי הזוגיות ובתוכנו ישנה חוויה פנימית של דחייה וחוסר אמון בעולם, של קושי לקבל האהבה ולהתמסר אליה, סביר להניח שזה יתבטא גם מול בן או בת הזוג. אישה לדוגמה שחוותה דחייה ובדידות רבה בילדותה, סביר כי יהיה לה קשה (לפחות בתחילה) להאמין, להרגיש ולהתמסר לאהבה שבעלה רוצה להעניק לה. ייתכן והיא (או הוא) תעשה לו "מבחנים" שוב ושוב על מנת שיוכיח שהוא באמת אוהב, או שמראש היא תחסום כל ביטוי של אהבה ותסרב להאמין לכך. במצב שכזה עלולה להישמע בבית האמירה: "אתה לא באמת אוהב אותי..., כיוון שבתוכה (או בתוכו) יש קושי אמיתי להאמין לאהבה ולקבל אותה. לחזק את האהבה! עם זאת, ואולי דווקא בשל כך, חשוב מאוד, להשקיע, להתאמץ ולחפש את הדרך בא נוכל לקבל ולחוש את האהבה שבן או בת הזוג חפצים להעניק. יתרה מכך, כשאנו טוענים שוב ושוב כלפי בן הזוג "את/ה לא אוהב/ת אותי...", אנו עלולים לפגוע או להחליש. בן הזוג עלול לקבל את התחושה כי לא משנה כמה הוא משקיע, משתדל ורוצה לתת-הצד השני אינו רואה או מעריך זאת, ובחוויה שלו הוא נשאר האשם או "הלא בסדר". כך שלא משנה באיזה צד של המטבע אנחנו, גם לנו יש עבודה ללמוד להעריך, להרגיש ולקבל את האהבה שמוענקת לנו. לשם כך, ובשלב הראשון כדאי לנסות ולהתבונן כל אחד בתוך עצמו: 'מהי אהבה בעבורי? כיצד אני מרגיש/ה אהוב/ה? וכיצד אני מביע/ה אהבה לבן/בת זוגי?' לאחר מכן השלב הנוסף הוא לשוחח על כך בנועם ביחד. היכולת לדבר על ההבדלים הללו, לשתף ולשוחח על הצורך האישי שלנו, על האופן שבו אנו חשים אהובים, הוא שלב חשוב בדרך לקרבה, לנתינה ולהבעת האהבה- בהתאם למה שבן זוגי זקוק. ומעבר לכך, זה הזמן גם לעבודה אישית. להתבונן פנימה ולנסות לזהות האם יש בתוכי קושי לקבל אהבה, שאינו קשור דווקא לבן או בת הזוג. להעיז ולא לפחד לגלות שאולי גם לי יש דרך לעבור. שגם אני צריך ללמוד להיפתח, להאמין ולהתמסר. כמו בכל תחום, כאשר אנו מודעים לדבר ניתן יש לנו אפשרות להתחיל ולחולל שינוי. (ואם איננו מצליחים לעשות את השינוי לבד, כדאי לחפש סיוע חיצוני שיאפשר לנו להיפתח לאהבה ולהאמין לה). אחת הדרכים להרגיש את האהבה ולחוש אותה, היא ההתבוננות בטוב. להסתכל על המחוות השונות, על השקעה, הרצון הטוב, האכפתיות והדרכים השונות בהן בן הזוג מנסה להראות את אהבתו. לעצור לרגע ולהתבונן במסירות שלו לפרנס אותי, או בדאגה שלה לבריאותי. ברצון שלו שאנוח, או בהשקעה שלה באוכל הטעים בעבורי וכדומה. ואסיים בסיפור מרגש במיוחד. אישה אחת תיארה בפני את הרגשתה: "בעלי לא אוהב אותי!" היא פסקה נחרצות. "הוא יודע שאני שונאת לחץ ואם הוא באמת אוהב אותי, הוא היה מפסיק עם הלחץ שלו". אהבה בעבורה היא תחושה של רוגע, נחת רוח ושמחה. ולהפך, כאשר היא מרגישה לחץ, מבחינתה כל האהבה נעלמה ברגע. לאחר שהבנו זאת, ניסינו להסתכל על הדברים מזווית אחרת. להיכנס לנעלים של בעלה ולהבין מהי אהבה בעבורו. בשלב זה היא הופתעה לגלות כי אצלו הדברים בנויים אחרת, אהבה כלל לא נמדדת בלחץ או אי לחץ. במפגש שלאחר מכן היא נכנסה בהתרגשות: "אני מרגישה שהכרתי את בעלי מחדש. כל השבוע הבחנתי עד כמה הוא באמת משתדל עבורי. שולח לי הודעות במשך היום, מכין לי אוכל לעבודה, דואג שאנוח בצהרים... רק רוצה שיהיה לי טוב! עד כה מדדתי את האהבה רק בסרגל שאני מכירה, אך כעת אני מבינה שהסרגל שלי איננו הסרגל שלו. עכשיו אני מרגישה עד כמה הוא אוהב... ועד כמה אני אישה אהובה באמת!". אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים". otsarpnimi@gmail.com
