המתח מרחף באוויר הירושלמי כבר כמה שבועות, ושלטי הענק מרוחים על מגדלי המלונות לא מהיום. ובכל זאת, רק השבוע השיק באופן רשמי ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, את הקמפיין שלו בדרך לכהונה שנייה. את רשימת ההישגים הבולטים בעיניו בקדנציה החולפת הוא יורה בצרור: "יש גידול בכמות הצעירים שנשארים בעיר. אם קיבלתי עיר שבה יש ירידה של 12 אחוזים בהיקף התלמידים במגזר הציוני, היום אנחנו בעלייה של חמישה אחוזים. כלכלת העיר צומחת וכך גם תקציב העיר. היקף התיירות מתקרב לארבעה מיליון תיירים בשנה, ובתיירות הפנים עברנו את תל אביב וחיפה כבר בשנה שעברה. תפוסת בתי המלון שהייתה 40 אחוזים, עלתה ל70 אחוזים. קיבלתי עיר עם מגמות שליליות ולפנינו עוד הרבה עבודה". כשהוא מתבקש להצביע גם על נקודות הכישלון של הקדנציה, הדברים נשמעים מורכבים מעט יותר, וכמו פוליטיקאי מנוסה הוא מתקן אותי בנוסח הידוע "לא זו השאלה". "השאלה היא איך רותמים יותר אנשים לעשייה בירושלים. הבנייה בירושלים היא אתגר לאומי, ולכן יש כאן תלות גדולה בממשלת ישראל". את ההתנגדות הבינלאומית לבנייה הוא מגדיר כהזויה. "הזוי בעיניי שבכלל צריכים להצטדק על הבנייה בירושלים, ובוודאי הזוי שצריך להצטדק על בנייה ליהודים. כשאני שומע מסרים כאלה מהאירופים ומאחרים, אני שואל אם הכוונה שלהם היא שצריך לעצור בנייה לכולם. הרי אנחנו מקדמים את כלל המגזרים. בנינו 500 כיתות לערבים, נתנו רישיונות בנייה לערבים, אז מה אני אמור לעשות עכשיו? לשאול כל מי שרוצה לבנות בירושלים מה דתו, ואם הוא יהודי לאסור בנייה ואם הוא ערבי לאשר? זה הרי בלתי חוקי בכל מדינה. אני שואל את השאלה הזו נציגים מאירופה ומארה"ב והם לא עונים. אין להם תשובה". האם קו ההסברה שלך בנושא הבנייה לא נפגע מהדיבורים על משא ומתן מדיני ועל שאיפתו של נתניהו להקמת מדינה פלשתינית? "לממשלת ישראל יש עמדה נחרצת בנושא ירושלים, ולעמדה הזו יש רוב גדול בעם. לכן אני לא רואה תרחיש שבו חלוקת העיר תעלה על סדר היום. העמדה הזו לא תלויה במשא ומתן כלשהו, זו עמדה עקרונית. אני מאלה שמבינים שאין חלופה לירושלים מאוחדת ואין סיכוי לחלוקתה של ירושלים. לכן צריך להוריד את האפשרות הזאת מעל סדר היום. זו העמדה הברורה והפשוטה, ואני מקווה שראש הממשלה והשרים יוודאו שזו העמדה היחידה שתהיה". "לא מרוצה מהמצב בהר הבית" סוגיה נוספת שהעסיקה את ברקת בשנים האחרונות היא סוגיית מינוי רב ראשי לעיר. גם פה רואה ברקת הצלחה, למרות שהכיסא עדיין ריק. "הגענו להישג בכך שהתקבלה שיטת הבחירה שהתעקשנו עליה, וגם זאת בשליחותו של הרב מרדכי אליהו שביקש ממני לפעול לבחירת רב. עתרתי לבג"ץ כדי לקדם את הבחירה, ומאוחר יותר עתרתי כדי לבלום את המהלך כשהבנתי שהתקנות לא מתאימות. גם כראש עיר עתרתי לבג"ץ נגד שר הדתות כדי לעצור את הניסיון לקבע בצורה לא שוויונית את בחירת הרב הראשי לירושלים". "השיטה שנקבעה ועברה כעת את מבחן בג"ץ, קובעת שלכל בית כנסת גדול של כל מינהל קהילתי יהיה נציג אחד, ושני נציגים לכל אחד משני המינהלים הגדולים. אם המינהל הוא קהילתי ציוני - גם בית הכנסת המייצג יהיה ציוני, ואם המינהל, כלומר השכונה, בעל אופי חרדי אז בית הכנסת ששולח נציג יהיה חרדי. השיטה הזאת מאפשרת בחירת רב ציוני במידה וכולם יהיו מאוגדים", אומר ברקת. את האחריות לסחבת ולסיכול מהלכי הבחירה הוא מטיל על כתפיה של תנועת ש"ס. "לא נעים לומר זאת, אבל כמה פעמים ניסו לרמות אותנו כדי שלא לאפשר בחירת רב ציוני. הם ניסו לקבוע שיטת בחירה על פי בתי הכנסת הגדולים שייבחנו על פי מספר המתפללים בשבת. מתכונת כזו הייתה מביאה בהכרח לגוף בוחר שרובו אינו ציוני והרב שהיינו מקבלים היה חרדי". לאחר הבחירות, מבטיח ברקת, יוחל בהליך בחירה מואץ שישים קץ לסאגה. ברקת מכיר היטב את המציאות הלא פשוטה בהר הבית, שבה יהודים מנועים מלמלמל פסוקי תפילה, הוואקף קובע מי ייכנס ומי לא, ומנגד נמשך ללא פיקוח הרס העתיקות במקום. "הר הבית נמצא באחריות משרד ראש הממשלה, ונכון שכך יהיה. ההתמודדות עם המתרחש שם מצריכה אמצעים שאין למערכת העירונית. לכל אירוע קטן שם יש השלכות בינלאומיות, ולכן בצדק האחריות מוטלת על משרד ראש הממשלה", מבהיר ברקת. עמדתו האישית גורסת כי "יש סטטוס קוו שאני באופן אישי לא מרוצה ממנו. גם בית המשפט אמר את דברו וקבע שיש עיוותים בדין בזכויות הציבור היהודי. את עמדתי על הסטטוס קוו הצגתי בכל הפורומים השונים, אך כדי לשנות אותו יש צורך במעורבות ראש הממשלה". גם את רמת האכיפה הירודה מול עבירות הבנייה הערביות במזרח העיר, ברקת לא אוהב במיוחד. "לצערי הרב, מאז שלטון אובמה וככל הנראה בעקבות לחץ אמריקאי שמופעל על הממשלה, יכולת האכיפה ירדה דרמטית. זאת לאור העובדה שמשטרת ישראל לא ליוותה את העירייה. היכולת למימוש צווים נמצאת בתלות מוחלטת במשטרה, ובתקופה הזו חלה הידרדרות ביכולת שלנו לאכוף בנייה. המציאות הזו קיימת למרות מחאה שלי ושל המערכת העירונית". על מנת לנסות ולהבהיר למקבלי ההחלטות את השלכות היעדר האכיפה, יזם ברקת סיור רכוב ומוסק לשורת בכירים, בהם מפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, אלוף הפיקוד ואחרים, ובו הציג בפניהם במבט בשטח ועל השטח את התוצאות של אוזלת היד הריבונית באזור. "הם היו בשוק. הם ראו איך שטחים פתוחים ששימרנו לטובת מבני ציבור ולטובת שטחים ירוקים ננגסו בבנייה בלתי חוקית שיצרה נזק לא מבוטל. אני מאוד מקווה שהמשמעות של היעדר האכיפה הופנמה והיא תהיה נהירה לממשלה שצריכה לקבל החלטות". "נתניהו לא תומך בליאון" לפני הבחירות הכלליות האחרונות תמך ברקת בפומבי בראש הממשלה נתניהו. אם היה מי בסביבתו שציפה לתגמול כלשהו בבחירות המוניציפליות, נכונה לו אכזבה. הליכודניקים מציגים מול ברקת את משה ליאון כמועמד מטעמם. כשאני מתעקש ומבקש תשובה לא דיפלומטית לאכזבה מנתניהו שאינו תומך בו, קובע ברקת ש"נתניהו לא תומך בליאון. הוא הכחיש זאת בתוקף. מי שהחליט על הבאתו של ליאון הוא הסניף המקומי. זו לא החלטה של התנועה הארצית, ובוודאי לא של ראש הממשלה. בכל אופן, תמיכת הליכודניקים בי חזקה ובשורה התחתונה אין לי ספק שאנחנו הולכים לנצח". כשהוא מדבר על תוכנית שלטעמו מתאימה לעיר, מתכוון ברקת לתכנית 'ברקת 2013' שהשיק השבוע, ובה הוא משרטט את חזונו לחמש השנים הבאות במגוון תחומים. ברקת מציג תוכנית ליצירת 100,000 מקומות תעסוקה חדשים עם בניית רובע העסקים החדש בכניסה לעיר. רובע העסקים ייצור 40,000 מקומות עבודה ויהיה נגיש לכל הארץ באמצעות הרכבת ממרכז הארץ. בנוסף לכך הציג ברקת תוכנית עבודה מפורטת להמשך תנופה תיירותית שמשמעותה פתיחת מאות בתי עסק חדשים, ו"מיצובה של העיר כחוד החנית בתחומי מדעי החיים, הרפואה והאמנויות. מדובר במהלך שיניע את גלגלי הכלכלה ויאפשר לעשרות אלפי משפחות וצעירים להישאר בעיר", מבטיחים אנשי ברקת. פרק נרחב בתוכנית ברקת מוקדש לנושא החינוך. הוא "מתחייב להרחיב את יוזמתו להפעלת יום לימודים ארוך וצהרונים במחיר מסובסד, ולהמשיך במגמה של העלאת אחוז הזכאים לבגרות במגזר הציוני, מ68 אחוזים כיום ל72 אחוזים. זאת בנוסף להמשך הגידול בהשקעה בחינוך הלא-פורמלי ובתנועות הנוער, תגבור תוכניות למניעת נשירה, הרחבת הלמידה באמצעות הרשת (הוראה מתוקשבת) וחיזוק הניהול והליווי המקצועי בגיל הרך". התוכנית מתייחסת גם לסוגיות התחבורה בעיר. על פי התוכנית, במהלך השנים הקרובות תיבנה בעיר רשת רכבות שתכלול שלושה קווי רכבת. כמו כן תושלם הארכת הקו הקיים לנווה יעקב ולעין כרם וייבנה רכבל בין החאן לכותל ולהר הזיתים. זאת לבד מסלילת כבישים חדשים והשלמת פרויקטים קיימים, בהם הארכת כביש בגין שיאפשר לחצות את ירושלים כולה בלי רמזורים ופקקים. במרוצת השבוע האחרון התמודד מטה הבחירות של ברקת עם טענות מכיוון אנשיו של ליאון, שלפיהן עשה מטה ברקת שימוש בשמותיהם של רבנים בכירים בציונות הדתית ותיאורם כתומכים בו, בעוד הרבנים עצמם מתכחשים לדברים. ברקת שולל את הדברים מכול וכול, וממליץ לכולנו "לא ליפול לפח הזה", כלשונו. "רבני הציונות הדתית מכירים אותי שנים ארוכות, שבהן הביעו את שביעות הרצון שלהם מהרמת הדגל והשירות לכלל המגזרים. העובדה הזו לא שנויה במחלוקת. הרבנים ששמחתי לקבל את תמיכתם כתבו מכתבי תמיכה או חתמו על מכתב התמיכה. לצערי, באופן לא מכובד המטה של הצד השני טען שהדברים לא נכונים. בדיקה מול הרבנים הוכיחה שהדברים נכונים וניתן לאמת זאת מולם ולראות שלטענות אין שחר. לטעמי, קעקוע אמינות החתימה של הרבנים היא פגיעה בכבודם. לעולם לא אפרסם שם של מי שלא תמך בי". שני הרבנים המרכזיים שנטען כי נעשה שימוש בלתי ראוי בחתימותיהם הם הרב איתן אייזמן והרב אביחי רונצקי, שהפריכו איש איש בכלי התקשורת את השמועות. הרב רונצקי אמר בריאיון לערוץ 7 כי "האמת היא פשוטה, אני תומך בניר ברקת". הרב אייזמן צוטט באתר 'כיפה' כי הוא אכן מברך את כל המועמדים, אך באופן רשמי "תומך רק בניר ברקת במירוץ לראשות העיר". "תפקיד מרתק וממלא" לפני סיום נשאל ברקת בנימה אישית אם אינו מתגעגע לעולם העסקים שממנו בא, עולם שבו ההישגים נמדדים במספרים ברורים ומוחלטים. ברקת מבהיר שגם היום הוא איש עסקים, אלא שהוא עושה זאת למען עסקיה של ירושלים. "אני עושה לא מעט עסקים ציבוריים תמורת שכר של שקל לשנה. אני מנצל את כל הידע והכישורים שרכשתי לטובת ירושלים. התפקיד מחייב חתימה על הסכמים, קיום משא ומתן מול הממשלה, מול האוצר ומול גופים נוספים. כל אלה מצריכים את כל הניסיון העסקי והניהולי שאגרתי". ומה לגבי הזירה הלאומית? מסתבר שהאיש לא פוזל לכיוון הפרלמנט שלנו וגם לא לממשלה. "ירושלים היא זירה בינלאומית, לאומית ומקומית. אין תפקיד יותר מרתק וממלא. אני צובט את עצמי כל בוקר כדי לגלות את הזכות שיש לי לשרת את ירושלים. אני לא רואה תפקיד רלוונטי יותר לפחות לעוד קדנציה אחת. אין לי מגמות אחרות. משימתי היא לקבע את העיר אל המסלול הנכון ואני נכון לחמש שנים נוספות של עבודה קשה". מירוץ משולש בירושלים? לצד שני המועמדים המוצהרים לראשות העיר ירושלים, ניר ברקת ומשה ליאון, עולה בימים האחרונים שמו של מועמד אפשרי נוסף, ראש העיר לשעבר אורי לופוליאנסקי. נזכיר כי לופוליאנסקי כיהן כראש העיר בקדנציה הקודמת. הוא נמנע מהתמודדות על קדנציה נוספת בעקבות הסכם בין פלגי 'יהדות התורה' לפיו יפנה את הזירה למתמודד מטעם 'אגודת ישראל', מאיר פרוש. פרוש כזכור הפסיד בבחירות לניר ברקת, וכעת מאמינים בסביבתו של לופוליאנסקי כי הוא מסוגל לכבוש בחזרה את ראשות העיר. אולם מועמדותו של לופוליאנסקי נתקלת בקשיים, הן על רקע הסתבכותו המשפטית והן בעקבות התמיכה של אנשי ש"ס במשה ליאון, תמיכה שטרם הוכרז עליה רשמית. בתוך כך הופכת תמיכת הבית היהודי במועמדותו של ברקת לגלויה יותר ויותר. בסטטוס שפרסם השבוע השר אורי אורבך בפייסבוק, הוא מגדיר את ברקת "מועמד טבעי" וחולק לו שבחים נוספים. בתוך כך, אריה קינג, מועמד מספר 5 ברשימת המפד"ל-איחוד לאומי בירושלים בבחירות הקודמות, יעמוד הפעם בראש רשימה נפרדת, "רשימת שכונות התפר". קינג, פעיל ימין ותיק, מבטיח לדאוג במיוחד לתושבי השכונות הסמוכות לחומת ההפרדה. "כפי שהייתי אוזן קשבת לכל יהודי במצוקה במשך 16 שנה והייתי לצדן של שכונות התפר בכל מאבק ובכל יוזמה, כך אני ורשימת שכונות התפר נמשיך במלוא העוז מתוך מועצת העיר לאחר הבחירות", אמר. באופן מפתיע רושם לעצמו קינג גם את תמיכתם של קבוצת סוחרים ערבים שאף חתמו על מכתב תמיכה ברשימה, הכתוב בשפה הערבית.
