לדאוג לאינטרס הישראלי / אלי שקד, לשעבר שגריר ישראל במצרים בפני ישראל לא עומדת כיום דילמה במה שנוגע לבחירת הצד שבו עליה לתמוך במאבק האיתנים המתנהל כיום במצרים. ישראל מייחלת לניצחון הצבא שם, ומהר. ישראל איננה שותפה לכעס שיש בארה"ב ובאירופה נגד ראשי הצבא המצרי על שהתערבו, כביכול, בתהליך הדמוקרטי שהוביל את מורסי לכס הנשיאות, וסילקו בכוח הזרוע את האחים המוסלמים מהשלטון. בבסיס עמדתה האסטרטגית של ישראל עומדת בראש ובראשונה ההכרה שאין סיכוי, גם לא בעתיד הרחוק, שמצרים תהפוך למדינה דמוקרטית-ליברלית. בניגוד לידידותיה במערב, ישראל אינה שוגה באשליות לגבי הסבירות שהאסלאם הפוליטי - הרדיקלי והפנאטי - יביא את בשורת הדמוקרטיה לעולם הערבי. זה שנים שישראל מסרבת להצטרף למצעד התמימות המערבי, אשר כבר המיט עלינו את משטר האימים של האייתולות באיראן בעקבות בחירות דמוקרטיות, ואת משטר הדמים של חמאס בעקבות בחירות דמוקרטיות בעזה. על רקע זה, צריכה ישראל להתמקד עתה באינטרסים האסטרטגיים שלה בנוגע למזרח התיכון בכלל, ולמצרים בפרט. בראש ובראשונה, למנוע ככל האפשר מארגוני הטרור המקומיים והבינלאומיים לנצל את האנרכיה שסביב ישראל כדי לפגוע במטרות ישראליות ויהודיות בארץ ובחו"ל. לצורך העניין, אסור לישראל להתערב באופן גלוי בנעשה במצרים, ובסיני בכלל זה, ואל לה לתת ביטוי רשמי גלוי לתמיכתה בצבא המצרי. ראשי הצבא בישראל ובמצרים כאחד מודעים היטב לעובדה ששיתוף הפעולה והתיאום הדיסקרטי ביניהם הוא קריטי לשני הצדדים במאבקם בגורמי הטרור בסיני. שהרי ירי טילים היום על מטרות ישראליות, יכול להיות מכוון מחר לעבר תעלת סואץ, למשל, מה שיהווה מגה-פיגוע בעל השלכות בינלאומיות שאין לשערן. לאחרונה פורסם, אמנם, שישראל פועלת בצינורות הדיפלומטיים כדי לשכנע את ארה"ב ואירופה שלא לעצור את הסיוע הכלכלי למצרים, בבחינת עונש למנהיגי מצרים על שפיכות הדמים שם. יש להצטער על פרסומים אלו, שכן גם אם הם נכונים יש בהם כדי לספק תחמושת בידי אויבי המשטר הנוכחי במצרים ואין הם משרתים את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל. לתמוך לא לאור הזרקורים / מרדכי קידר, מזרחן, מרכז בס"א - אוניברסיטת בר-אילן למזרח התיכון יש כמה תכונות שעדיין לא התרגלנו אליהן: ישראל נתפסת כישות בלתי לגיטימית, ולכן כל מי שישראל תומכת בו מאבד לגיטימציה. לכן בכל סכסוך בין צד א' וצד ב', אם ישראל רוצה לחזק את צד א' עליה להכריז שהיא תומכת בצד ב'. כך צד ב' יאבד לגיטימציה וצד א' יתחזק. הבנתם? אפשר להחליף את ישראל בארה"ב ולקבל תוצאה דומה. תכונה נוספת היא הדינמיקה של הפוליטיקה המזרח-תיכונית, ובפרט מאז שהחל "החורף הערבי". הידיד של אתמול הופך ליריב של היום, והאויב של היום יכול להיות החבר של מחר. צבא מצרים היום נראה כמי שיש לישראל אינטרס שיצליח במאבק על מצרים, ולכן יש היגיון בסיוע לו בבירות העולם. אבל מחר בהחלט עלול להיות שצבא זה יעביר כוחות גדולים לסיני, בניגוד להסכם השלום, בטענה של "מלחמה בטרור". הוא גם יכול להכריז על השעיית הסכם השלום כדי להרגיע את הרחוב המצרי. גם אז נגיד שזה צבא ידידותי? הדיבורים הפומביים על "האינטרס הישראלי בשמירה על הסכם השלום" מזיקים בצורה שלא תתואר. אויבינו מבינים שזו נקודה שבה הם יכולים ללחוץ עלינו, כי יש בקרבנו מי שמוכן לתת את הכול תמורת נייר שכתובה עליו המילה שלום, ולמענה הוא אפילו מוכן שייפלו "קורבנות שלום". אנחנו במו פינו מעלים את מחיר השלום לרמה שאנחנו לא מסוגלים לשלם. המסקנה מכל האמור לעיל היא שעל ישראל לתמוך בידידים שלה מאחורי הקלעים, לא מול הזרקורים והמיקרופונים. אף אחד לא באמת אוהב אותנו באזור הזה, גם אם נתמוך בו. פעילות חשאית לא "תשרוף" את ידידינו בשל היותם משת"פים שלנו, ואנחנו לא נעמוד בפני שוקת שבורה כשיתברר שמי שתמכנו בו תוקע סכין בגבנו, כמו הנוצרים בלבנון. התערבות ישראלית תביא לכישלון / צביקה פוגל, תא"ל במיל', לשעבר ראש מטה פיקוד דרום בכל מקום שבו ניסתה ארצות הברית הגדולה להנחיל את יסודות הדמוקרטיה במדינה ערבית, היא נכשלה. בכל מקום שבו ישראל ניסתה להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה ערבית, היא חטפה סטירה מצלצלת. למי שאינו עוקב מקרוב אחר התהליכים במדינות ערב, קשה להפנים את עוצמתה של המציאות – מוחמד חזק יותר מכל ניסיון "אשכנזי" לשנות שגרת היסטוריה ומורשת שבה לכוהני הדת יש מעמד נבואי. בניגוד גמור לדעה הרווחת, שנת שלטונו של האסלאמיסט ואיש תנועת האחים המוסלמים מוחמד מורסי הייתה המבשרת טובות אסטרטגית לישראל יותר מכל מנהיג ערבי אחר שהתמודד מולו. מורסי הבין טוב מרבים אחרים את הסכנות הטמונות בטרור המתפתח בסיני לקיום שלטונו. מורסי נקט את כל אותם צעדים שיכלו לאפשר עתיד לאוכלוסייה הפלשתינית ברצועת עזה. מצד אחד הוא נלחם בהברחות, ומאידך פתח את "שערי התקווה" במעבר רפיח והקטין את הצורך להשתמש במעבר ארז. רצועת עזה הייתה קרובה יותר למצרים מאשר לאבו מאזן שברמאללה, לחמאס היה אבא שקל להיענות לו מאשר עם הפת"ח שביו"ש. ישראל ניסתה בעבר להשפיע על עיצוב המנהיגות בלבנון, ועוצמת הכישלון ההוא מלווה אותנו עד עצם היום הזה. נסראללה אמנם ישן כל לילה במקלט אחר, אבל אלפי קני הרקטות שלו עדיין מדירים שינה מעיני חיילי פיקוד צפון. גם בבחירות לרשות הפלשתינית בחשה ידה של מדינת ישראל. התוצאה – החמאס ניצח בגדול וחאלד משעל ואיסמעיל הנייה הפכו לסלבריטאים בעולם הערבי. ההתפתחויות האלימות במדינות הערביות שסביב לנו, במעגל הקרוב ובמעגל המרוחק יותר, אינן זקוקות לייעוץ ישראלי. כשהם הורגים זה את זה אנחנו לא צריכים לשמוח, אבל עוד יותר מכך עלינו להיזהר ממעורבות שתלכד את כל הניצים נגדנו. בתקופה זו נכון יותר להיערך נגד ההתעצמות של ארגוני הטרור בסיני, ברמת הגולן הסורית, בעזה ובדרום לבנון מאשר לבדוק בעד מי אנחנו בעימותים הפנים-ערביים האלימים. מתשובות הגולשים: לקחת את המומחים בעירבון מוגבל / יוסף בן דוד, אבני חפץ לדעתי בשום פנים אין להתערב בגלוי במה שקורה במצרים ובסוריה. והסיבות הן: א. הסכסוכים שם יחלישו את כוחותיהם. ב. ישראל כבר התערבה פעם בנעשה בלבנון מתוך מטרה ליצור שלטון שיהיה נוח לישראל, והתוצאה הייתה ההסתבכות בלבנון עם תוצר לוואי של החזבאללה. ג. את דעתם של המומחים הצבאיים והמודיעיניים יש לקחת בעירבון מוגבל. איש מהם לא חזה את "האביב הערבי" וכולם טענו שזמנו של אסד קצר והוא קרוב ליפול. המפקדים יסרבו להילחם / עמוס בן נאה, ירושלים חלק נכבד מהמפקדים של היום היו החיילים מקיימי פקודת אריק שרון הרשע של גירוש גוש קטיף או של פוגרום עמונה בתפקידים של המעגל הראשון או המעגל הרביעי, והיום הם המפקדים. האם הם יסכימו לקיים פקודה להילחם בתוך מצרים או סוריה? אני כמעט בטוח שיסרבו פקודה. וגם אם לא יסרבו פקודה, אני חושש שלא ישתפו פעולה עם המפקדים מעליהם בהוראות פתיחה באש בתוך מצרים. לעומתם, מתנחלים אידיאליסטים שיקבלו צו להילחם במצרים או בסוריה, יסכימו שמלבד השיקול הביטחוני דמשק בכל אופן תוך שנים ספורות תהיה שכונה של ירושלים. ללמוד את הלקח / אלעזר וינר, ירושלים אלה שתומכים במורסי קוראים לבטל את הסכמי השלום, והצבא עוצר את מזימתם ומנסה להישאר על כס הנשיאות, שזה טוב בשבילנו אם אנחנו לא רוצים שלטון אל-קאעידה. ארצות הברית העלתה את מורסי וגרמה רק רע, ואנו צריכים ללמוד לקח ולעזור לצבא מצרים להמשיך לשלוט.
