מקדמי המכירות של ג'ון קרי ומדיניותו מנסים למכור לנו שני מסרים סותרים. מחד גיסא, קרי טוען שפתרון קבע לעימות הישראלי-פלשתיני יתרום רבות ליציבות האזור בכללותו. מצד שני מאיצים בנו ללכת להסדר כאשר כל האזור בוער כי דווקא אצלנו הכול שקט, ופירוש הדבר שגם אם ניתן יהיה להגיע להסדר - הוא לא יפתור את בעיות האזור. הציבור הישראלי ברובו המכריע דווקא מתייחס בכובד ראש למתרחש סביבנו. הוא רואה מה מתרחש בסיני ובעזה ורואה את אל-קאעידה מתקרב בגולן, והוא לא רוצה לראות את אנשי הג'יהאד חמש דקות מכפר סבא. המצב האזורי לימד אותנו שלושה דברים. א) ישראל ומזימותיה ממשיכות לככב בתורת הקונספירציה הערבית. ב) גם אם ניתן להתגבר על השנאה הפתולוגית הזאת, בעיית אי הוודאות הביטחונית נותרת בעינה. ג) מעמדה של ארה"ב באזור עבר פיחות כה ניכר, שאין בידה היכולת לבטח הסדר. סוכנות הידיעות הצרפתית פרסמה ידיעה על הפגנת אנשי חמאס בהר הבית, כאות הזדהות עם תנועת האם - האחים המוסלמים. המפגינים ערכו השוואה בין שר ההגנה המצרי הגנרל אסיסי להיטלר: היטלר טבח ביהודים למען עמו, בעוד שסיסי טובח בעמו למען היהודים. משטרת ישראל, אשר מגלה היפר-אקטיביות במאמציה למנוע תפילה יהודית בהר הבית, לא נקפה אצבע בתגובה להסתה הזו. תיאוריית הקונספירציה משרתת כמובן את האחים המוסלמים במצרים, הרואים באסיסי עושה דברם של היהודים והציונים. אבל ראה זה פלא, גם המצרים "הטובים והנאורים", אנשי התמרוד, עסוקים באסיפת חתימות לביטול הסכם קמפ דיויד, וטוענים גם הם מצדם ששלטון האחים המוסלמים במצרים היה חלק מקשר ציוני-אמריקני להוריד את מצרים על הברכיים. אנו רואים שאת שכנינו מסביב הנושא הביטחוני דווקא כן מטריד. בנוסף לצבא הסורי הנשען על השלד העלאווי, משטר אסד נהנה מתמיכת הנוצרים, השיעים והכורדים. הקבוצות הללו חוששות לגורלן הפיזי אם יצליח הרוב הסוני בסוריה לעלות לשלטון לאחר שהורחק ממנו תקופה כה ארוכה. הדרוזים בגולן מהרהרים אם כדאי להם לחפש משענת אצל ישראל למרות שהיא הכזיבה בעבר, לדוגמה בסוגיית צד"ל. השכנים מסביבנו יודעים שמדובר בסוגיה של חיים ומוות, והם רוצים להיות בטוחים שבחרו בצד שמבטיח להם חיים. כל עוד אין מי שיערוב לביטחונם, הם לא ימהרו לכרות שלום עם ישראל. תושבי האזור לא משלמים מחיר על עוינות לישראל - אפילו אם מדובר בח"כים ערבים בכנסת. מי שתומך בהידברות דווקא כן משלם. נוכח איומי ארה"ב להפסיק את הסיוע למצרים, הכריזה סעודיה שהיא תשלים את החסר. אם האמריקנים לא יספקו נשק, הסעודים - שכבר הציעו לרוסים עסקה של 15 מיליארד דולר בתמורה להפסקת התמיכה באסד - ימצאו ספק אחר. בקיצור, טוב שהציבור מסתכל מסביבו ומבין את ההשלכות ההרסניות של שלום כוזב. יחימוביץ' עוקפת משמאל אם מישהו חשש, או אולי קיווה, שההפסד בבחירות לרבנות הראשית יאלץ את הבית היהודי לסגת מהקו שאימץ בבחירות האחרונות, באה ההיערכות לבחירות המוניציפליות והבהירה את המצב לאישורו. השותפות עם הציבור המסורתי והחילוני נמשכת, וכאשר יש מועמד לא דתי שהוכיח כישורים ויחס אוהד לציונות הדתית, כגון ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, הוא זוכה לתמיכה. כך אמורה לפעול מפלגה רצינית שאינה משנה את הקו שלה ברגע הראשון שהיא נתקלת בקושי או באכזבה. כדאי להשוות את הגישה הזאת לסיבוב הפרסה שביצעה לאחרונה יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ'. במערכת הבחירות האחרונה גנזה יחימוביץ' את הנושא המדיני, כאשר סברה בצדק שהדיבורים על הסכם שלום הם חלום באספמיא. כאשר הישגי מפלגת העבודה בבחירות לא תאמו את הציפיות, יחימוביץ' ספגה ביקורת בתוך מפלגתה על הקו שאימצה. כעת מאמצת יחימוביץ' קו מדיני הדוגל בהסכם אמריקני כפוי על הצדדים כעמדה רשמית של מפלגתה. קשה להבין את ההיגיון שמנחה את יחימוביץ', לא מבחינה מדינית ואפילו לא מבחינה פוליטית. ההסבר היחיד שעולה על הדעת הוא רצון לעקוף משמאל את מרצ שמתחזקת בסקרים בזכות עריקות ממפלגות יש עתיד והתנועה. אבל במקרה כזה שוב מדובר בקניבליזם בתוך השמאל ולא בהרחבת הגוש, היות שעל פי הסקרים רוב מוצק בעם מתנגד לחזרה לקווי 67'. הסכם כפוי אמריקני, במיוחד בהתחשב בעמדות של הממשל הנוכחי, הוא מתכון לחזרה לאותם גבולות. שימו לב שמזכיר המדינה ג'ון קרי עורך אבחנה ברורה בין נושא הגבולות לנושא הביטחון, ולא מופיע אצלו המונח המשולב 'גבולות בני הגנה'. ואיך אמור להסתדר הסכם כפוי עם משאל עם, או אפילו עם ריבונות הכנסת? לגברת יחימוביץ' פתרונים. שאלה נוספת: מה אמור לקרות אם הפלשתינים ידחו הסכם כפוי שמכיר בישראל כמדינה יהודית ואינו כולל את זכות השיבה? (למעשה היינו בסיפור הזה כבר ב2001, כאשר ישראל קיבלה את מתווה קלינטון וערפאת הגיבור עזב את קמפ דיויד ופתח במלחמה). הפלשתינים כמובן ישמחו כדרכם לאסוף את כל המתנות שיעניקו להם האמריקנים על חשבון ישראל, אבל יסרבו לספק מינימום שבמינימום בתמורה. מה יעשה ממשל אובמה בנדון? האם הוא והאירופים יפסיקו את הסיוע לרשות, ובכך ייצרו חלל שלתוכו ייכנסו האסלאמיסטים? האם קרי יאיים כמו שעשה בייקר בשעתו שאם הפלשתינים לא ייאותו ארצות הברית תכיר ביישובי יש"ע? קשה להאמין, אך גם אם הדבר יתרחש - תמיד יוכל אבו-מאזן לפנות לאירופים ולרוסים, ואלה ימהרו להמחיש כי עבר הזמן שארה"ב משמשת כדן יחידי באזור.
