בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש איוב מחמד איוב שמאסנה על פסיקתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בירושלים, הקובעת כי עליו להתפנות מהבית בו הוא מתגורר עם משפחתו. מדובר בבית בשכונת שמעון הצדיק (שייח' ג'ראח) השייך ליורשיו של חיים בן סולימאני ינעי ז"ל, אשר התגורר בבית עד למלחמת העצמאות. בשנת 2008, בסיוע "הקרן לאדמות ישראל" העביר האפוטרופוס את הנכס לידי יורשיו של ינעי, ולאחר סיום תקופת השכירות האחרונה נמנע שמאסנה מלהשיב את הנכס לבעליו. היורשים פנו לבית משפט השלום בירושלים, אשר קבע כי בניגוד לטענתו של שמאסנה הוא לא היה מעולם דייר מוגן בנכס, ועל כן הוא חייב לפנות אותו ולהשיב אותו לידי בעליו החוקיים, יורשיו של ינעי. על פסיקה זו ערער שמאסנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את הערעור תוך שהוא מאשר את קביעת בית משפט השלום לפיה שמאסנה מעולם לא קנה זכויות של דייר מוגן בנכס. כעת כאמור אישרו את הפסיקה שופטי בית המשפט העליון, עדנה ארבל, חנן מלצר ונועם סולברג, אשר ציינו כי לא מדובר באחד מן המקרים בהם יש לתת רשות ערעור, זאת משום שלא נמצא כי נוצר במקרה זה עיוות דין ומשום שלא מדובר במקרה בעל חשיבות עקרונית. בפסק הדין כתבה השופטת עדנה ארבל, כי "אכן לא בנקל יפונה אדם מבית מגוריו, קל וחומר כאשר עסקינן באדם מבוגר שגר בנכס שנים רבות. מסיבה זו בדיון שלפנינו חזרנו וניסינו להביא את הצדדים לפשרה שתאפשר למבקש (איוב שמאסנה - ש"פ) להמשיך להתגורר בנכס עד אריכות ימים. לדאבון הלב, הצעתנו לא התקבלה על-ידי הצדדים, ומשכך עלינו להכריע על-פי הדין. נראה כי המסקנות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה מבוססות בחומר הראיות שהוצג בפניהן וכי המבקש אכן לא הוכיח שהוא זכאי למעמד של דייר מוגן מכוח הסכמיו עם המשיב ואף לא מכוח השיפוצים שביצע לטענתו בנכס. משכך ומשנמצאו יורשיו של המנוח, לא הייתה מניעה לכך שהמשיב (האפוטרופוס הכללי - ש"פ) לא יחדש את הסכם השכירות עם המבקש. יצוין בהקשר זה כי הערכאות דלמטה נתנו למבקש, לפנים משורת הדין, ארכות משמעותיות מתוך התחשבות במצבו הכלכלי והמשפחתי". עם זאת החליטו השופטים כי "בנסיבות העניין ומתוך רצון לצמצם את הפגיעה במבקש, החלטנו כי צו עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקף ל-18 חודשים נוספים מהיום".
