טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים מזה כחצי שנה. ב"ה, אנו זוג צעיר ומאושר, בדרך כלל חיינו מתנהלים בצורה שגרתית ונחמדה. לעיתים, יוצא לי שאני אומר משפטים לא-במקום, משפטי ביקורת בלי להקדים מילות הערכה לפני כן, "קטילות" ציניות – באמת בצחוק (אבל היא לא צחקה..) וכדומה. כשאני קולט שאשתי נפגעה ומתכנסת פנימה, לתוך עצמה, אני מבין שהגזמתי ומתנצל מיד, מתחנן לפניה שתסלח לי, מכין לה כוס קפה מפנק, ואז היא אומרת לי :"טוב, אז אני סולחת". אבל, במריבה הבאה היא תזכיר לי תמיד גם את הפעם ההיא, שפגעתי בה. אז אני לא מבין – היא באמת סלחה או שזה סתם כלפי חוץ? ואם זה כלפי חוץ, אז למה היא אומרת שהיא סולחת?? תשובה: שואל יקר, אתם נמצאים כעת בתחילת דרככם המשותפת. טבעי הדבר שעדיין אינכם מכירים זה את זה לעומק, בצורה מושלמת. זהו שלב של "גישוש". אתם לאט לאט , מיום ליום, מדיון לדיון ואולי גם ממריבה למריבה, מבינים יותר אחד את השניה. מכירים מה פוגע בשני, אלו נקודות רגישות אצלו, על אלו עניינים לא מתבדחים כי הם רציניים מדי בתפיסתו של השני. אתם בעצם לומדים לצאת מ"הבועה" של ה"אני" הפרטי שלכם, להפסיק להסתכל על המציאות רק מהזווית שלי, ולהכיר בכך שיש אפשרויות נוספות של הסתכלות, אדם שונה שנמצא מולי, שאולי נעלב גם כשאני ממש ממש לא מתכוון גם אם אני בכלל לא הייתי עושה מזה עניין. אחרי ההכלה הזו של בן הזוג השני, אפשר לעבור לשלב הבא. אם ראית שאשתך נפגעה , אל תמהר לפייס, ו"לסגור עניין". הקשב לה, אולי היא רוצה לומר לך משהו שיעזור לך לעתיד, שזה לא יקרה שוב. המתן בסבלנות לצידה עד שתיפתח ותאמר את אשר עובר עליה, בלב. אני מאמינה שאם תהיה בעל סבלנות, תשמע ממנה דברים מופלאים, שלא חלמת שהיא באמת מרגישה וחושבת את כל זה. יש לך הזדמנות להכיר את אישתך הטריה, לשמוע מה עובר עליה, מה פוגע בה, מה רגיש אצלה. במקום לאכול את עצמך: "חבל שאמרתי את המשפט הזה...", נצל שאת ה"פאשלה" כדי ללמוד ממנה להכיר את אישתך טוב יותר. עם הרבה הקשבה יבוא גם הרצון לסלוח ולהתקרב. אבל הכל בתנאי שתקבל את מה שאישתך אומרת לך, גם אם אצלך העניינים עובדים אחרת, גם אם בך משפט כזה בכלל לא היה פוגע. הכר בכך שהיא שונה ממך, ותן לה את הלגיטימיות להרגיש אחרת ממך. אל תחשוב שהיא מאשימה אותך ,כאשר היא מסבירה ממה היא נפגעה. אתה בחברה טובה, רוב הגברים מרגישים אחריות על האושר של האישה ואם היא עצובה, הם מיד מאשימים בכך את עצמם. הקשב לה בלי להיות עסוק בלהצדיק את עצמך, היא בסך הכל צריכה הקשבה ושתכיר בכך שטעית. זה הכל, וזה הרבה מאוד! זה דורש הרבה ענווה, סבלנות, הקשבה ויכולת לומר: "טעיתי, באמת אני מצטער" ומוכנות לתקן בעתיד. עם בקשת סליחה כזו – ה"סלחתי" שלה יהיה מכל הלב! יהי רצון שגם לנו, עם ישראל, הקב"ה יסלח באמת, בימי הסליחות הללו ונזכה לגאולה שלמה וקרובה! שרית יורב - מנחת נישואין ועורכת סדנאות בתקשורת זוגית אפקטיבית, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
