"והנה עתה הגיעה [ערב] שנת השמיטה לפי מניין השנים המוחזק איתנו" (הקדמת הראי"ה לספר שבת הארץ). לפי המסורת הנקוטה בידינו הלכה למעשה, שנת תשע"ה עתידה להיות שנת שמיטה, ומכאן ששנת תשע"ד אשר אנחנו נמצאים בפתחה היא שנה שישית, שנת ערב שמיטה. לפני כ2,500 שנה זו הייתה השנה הטובה ביותר לאיכר היהודי. לשנה זו האיכר היה מובטח ביבול יוצא מן הכלל – לא רק לשנה, אפילו לא לשנתיים, אלא יבול לשלוש שנים, אם לא למעלה מזה (כאשר שמיטה סמוכה ליובל): "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כה, כא).

ואולם, משעה שגלה עם ישראל מארצו, שמיטין לא התקיימו ובמקביל גם ברכת השמיטה לא התקיימה. עם תחילת שיבת ציון של העת החדשה, שבה ונדונה סוגיה זו והיא אפילו התגלגלה למסגרתו של פולמוס 'היתר המכירה'. היו שטענו כי אין סיבה לאמץ הקלות בשימורה של שמיטה, שכן די בכך ששמיטה תישמר כהלכתה וכבר הברכה מובטחת. כנגדם נטען, בין השאר, כי כל עוד שמיטה אינה אלא רק מדרבנן – וזה מעמדה של שמיטה בזמן הזה, לרוב הפוסקים – הרי שעל מצב זה לא חלה ההבטחה ולכן לא ניתן לסמוך על ברכה זו.

אגב כך צריך להדגיש כי לפי נתונים דמוגרפיים מעודכנים, אנחנו מאוד קרובים למצב של "רוב יושביה עליה", בו רוב יהודי העולם דרים בארץ ישראל. במצב זה עשויה לחול עלינו מצות שמיטה דאורייתא. חשוב להפנים נתון זה, שכן אחת המשמעויות היא קושי מהותי באפשרות הפעלת 'היתר המכירה', לפי שההיתר נסמך על היות "שמיטה בזמן הזה דרבנן". כלומר, השמחה הגדולה על הגיענו בשעה טובה ל"רוב יושביה עליה", תחייב במקביל חשיבה על הסדרת שמיטה כהלכתה בלי 'היתר המכירה'.

בין כך ובין כך, גם אם בשמיטה הקרובה עדיין לא נעבור את סף 50 אחוזים מיהודי העולם בארץ ("רוב יושביה"), בכל מקרה אין ספק שאנחנו חייבים לכלכל את צעדינו בתבונה לקראת שנת השמיטה תשע"ה המגיעה אלינו בדיוק בעוד שנה.

וכאן המקום להתריע: מן העיתונות החרדית נמצאנו למדים שמערכות הכשרות החרדיות נמצאות זה כבר בעיצומן של הכנות אינטנסיביות ביותר לקראת שנת השמיטה. ואולם, מה כוללת היערכות זו? נצטט, דברים כלשונם – לא נגענו:

"כנס עיון מיוחד למו"צים ורבנים מטעם העדה החרדית... הוקדש לענייני כשרות כהכנה רבתי לקראת שנת השמיטה הבעל"ט... גובש צוות מיוחד שיעסוק בענין זה בליווי שני עורכי דין, האחד עורך דין יהודי... והשני ערבי... השניים מתמחים בענף הקושאנים ונוסחי הטאבו הנוגעים לענייני שביעית... נשא דברים הגאון רבי... שליט"א שהאריך בענייני שמיטה והציג את הפעילות האינטנסיבית של 'ועד השמיטה' בשנה האחרונה. בתחילת דבריו התייחס להיבט המעשי שעוסק ה'ועד' בהשגת תוצרת חקלאית מהגורמים הערבים, אשר בשנים האחרונות פועלים בהתאם להנחיות נציגי האו"ם ומומחי חקלאות מאירופה אשר מפעילים עמם תעשיות חקלאיות".

זו אם כן היערכות בד"ץ העדה החרדית - מערכת הכשרות הנפוצה ביותר במגזר החרדי ולמעשה אחת ממערכות הכשרות המשפיעות ביותר על כל צרכני האוכל הכשר: העסקת עורך דין ערבי שמתמחה בקושאנים; "סגירה" עם "הגורמים הערבים" על אספקה סדירה במהלך תשע"ה; היזקקות לאוהבי ישראל ידועים: נציגי האו"ם והאיחוד האירופאי, שמפורסמים כנראה כמומחי חקלאות טובים יותר ממומחי מכון וולקני...

"אל תגדלו פרות"

לא ציפינו מהבד"ץ לצריכת תוצרת 'היתר המכירה', אך מדוע לא נאמרה שום מילה על התארגנות לתוצרת של אוצר בית דין? מדוע לא הוזכרה כלל וכלל צריכת תוצרת מדרום הערבה? על מה ולמה לא צוין ולו גם בדל אזכור על הגדלת תוצרת של גידולי מצע מנותק? אפילו יבוא מחו"ל לא הוצע - רק תוצרת ערבית!

לצערנו, הדבר לא מפתיע. זה הדגם השגרתי שבו מהלכת מערכת כשרות זו כבר כמה וכמה שמיטות, כך היא וכך גם מערכות כשרות נוספות. נכון שחלקם – כולל הבד"ץ הנ"ל – גם צורך מדרום הערבה, חלקם גם נזקקים לאוצר בית דין וכו', ואולם העובדה שהתנהלותם מחזקת ומטפחת משמעותית את החקלאות הערבית מזה, תוך שהיא כורתת את ענף החקלאות היהודית מזה, כלל לא מהווה שיקול ואינה מדירה שינה מעיניהם.

באחד ממאמריו כתב פעם הרב שאול ישראלי זצ"ל: "אופני הויכוח בין הגראי"ה להרידב"ז, את הדיו אפשר לשמוע בהצעת הרב דושינסקי: 'אל תגדל פרה'. ואם רבים שואלים, הרי 'אל תגדלו פרות, אל תעשו משק'. בקצרה: 'אל תיסעו לארץ ישראל'. תפיסתנו הציו"דית הפוכה לזו המיוצגת על ידי הרב דושינסקי: לדידנו קיים חזון בהגעה לארץ ישראל, בגידול פרות ובהקמת משקים".

בערב ראש השנה של שישית כולנו מחויבים אפוא בקריאה נמרצת לרבנות הראשית לישראל, לרבנויות כל עיר ועיר ולמערכות הכשרות השונות: היערכו מיידית לשמיטה ממלכתית ציונית-דתית! מסגרת מאמר זה אינה מאפשרת סקירה של מכלול דרכי ההתמודדות האפשריות שמחד גיסא ישמרו שמיטה כהלכתה, ואף בהידור, ומאידך גיסא ישמרו את החקלאות הארצישראלית לטווח קצר ולטווח ארוך, אך הן בהחלט קיימות וידועות.

בידינו הדבר. לא לדיבורים אנחנו נדרשים אלא למעשים. להערכתי, הרכב הרבנות הראשית הנוכחית אינו אמור לשלול מהלכים ממלכתיים חיוביים בנושא זה. הרב עובדיה יוסף – אביו של הראשל"צ הנוכחי – נמנה על גדולי המצדדים ב'היתר המכירה', ואף הרב לאו האב השכיל בשעתו להתנהל איתו היטב, ויש לקוות ולהניח ש"ברא כרעא דאבוהי".

תהא אם כן השנה הבאה עלינו לטובה שנת שישית מוצלחת, שנה בה ימלאו אסמינו בר ומזווינו תבואה, שנה בה נשכיל להיערך כהלכה לשמיטת תשע"ה הבאה עלינו – לטובה.

הכותב הוא ראש מכללת אורות ישראל