על הקונספציה הישראלית ששבתה את ליבם של מנהיגי ישראל בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים כולם דיברו מדברים ועוד ידברו, אבל מה באשר לקונספציה האמריקאית? איך קרה שהמודיעין האמריקאי שמצטייר כשולט בכל נים ובכל תנועה לא ידע לזהות את המלחמה המתקרבת? דו"ח מיוחד של מרכז המידע למודיעין ולטרור מנסה לתת תשובות. את הדו"ח המדובר כתב ד"ר אהוד ערן לבקשת מרכז המידע. במסמך שולבו תובנות של תא"ל (מיל) עמוס גלבוע, מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, ושל ד"ר אל"מ (מיל) ראובן ארליך, מנהל המרכז. "כישלון זה לא היה רק נחלתה של ישראל. מסמכים ומחקרים של קהילת המודיעין האמריקאית, ששוחררו לפרסום בשנים האחרונות, כמו גם ספרות אקדמאית וספרי זיכרונות, מצביעים על כישלון קהילת המודיעין האמריקאית להעריך כי מלחמה עומדת בפתח. קהילת המודיעין האמריקאית לא העריכה שפניהן של מצרים וסוריה למלחמה באוקטובר 1973 והמודיעין האמריקאי דבק בחוזקה בהערכה שגויה זאת ממש עד פרוץ הקרבות", קובע המסמך בראשיתו. ומסתבר שגם לאמריקאים הייתה קונספציה. "בלב ליבו של הכשל האסטרטגי ההערכתי האמריקאי עמדה קונספציה, הגם שלא כונתה כך, אשר נבנתה ע"י גורמי ההערכה בארה"ב, לפיה הצד הערבי מבין היטב, שהוא אינו יכול לנצח את ישראל ולכן הוא לא יצא למלחמה. הקונספציה האמריקאית השגויה נשענה על מספר מרכיבים, בין השאר גם מראייה תרבותית של הצד הערבי כבלתי אפקטיבי במלחמה מודרנית. בדומה לקהילת המודיעין הישראלי גם קהילת המודיעין האמריקאית לא הבינה כי בראייתה של מצרים גם כישלון צבאי עשוי לקדם את היעד המדיני-אסטרטגי של הנעת תהליך מדיני, שיביא להשבת סיני לידים מצריות". על פי האמור בדו"ח "הגוף היחידי בקהילת המודיעין שהבין זאת הייתה יחידת המחקר של משרד החוץ האמריקאי אשר העריכה במאי 1973 כי חידוש מעשי האיבה עד הסתיו הינה אפשרות בסבירות של יותר מחמישים אחוזים, אך היא נסוגה ממנה עד סתיו 1973". עוד מציין ד"ר ערן במחקרו כי "כמו בישראל כך גם בארה"ב האחריות לכישלון המודיעיני הוטלה על המחקר ולא על האיסוף, כפי שנקבע באחד הדו"חות (דצמבר 1973 ) לניתוח הכישלון: "המידע שסופק ע"י גורמי האיסוף בקהילת המודיעין, היה בו כדי להניע את קהילת המודיעין להתריע [על פרוץ מלחמה אפשרית"]. בדרך הטבע, בשל שיקולי ביטחון מידע, המסמכים האמריקאים אינם מפרטים את המקורות עליהם התבססה ההערכה המודיעינית. עולה מהם, כי האיסוף האמריקאי כלל חוזי לוויני, דיווחים של אנשי מודיעין ודיפלומטים מקהיר ומדמשק ומידע, שמקורו במודיעין הירדני, שהניב ידיעה התרעתית רבת ערך". מסתבר כי הייתה הסתייעות במקורות מידע רבים שיכולים היו להתריע "אולם הרושם הוא, שהמדובר במקורות טקטיים, אשר לא העניקו לגופי ההערכה חדירה עמוקה לדרגי מקבלי ההחלטות במצרים או בסוריה. בדו"חות המודיעיניים האמריקאים לא מצאנו עדויות להסתמכות על מקורות צמרת במצרים או בסוריה". עוד עולה מהמסמכים האמריקאים שנחשפו כי "הקונספציה המחקרית האמריקאית השגויה, על מרכיביה השונים, הייתה במקרים רבים דומה לזו של הקונספציה הישראלית. לפיכך אחת הסוגיות המסקרנות הינה השאלה באיזו מידה הושפע הכשל ההערכתי של החוקרים האמריקאים מהכשל הישראלי (וההפך), לנוכח שיתוף הפעולה המודיעיני ההדוק שהתקיים בין שתי קהילות המודיעין ולנוכח המוניטין הרב של קהילת המודיעין הישראלית". ד"ר ערן מסיק מהמסמכים האמריקאים "שגם אם החוקרים האמריקאים הושפעו במידה רבה מעמיתיהם הישראלים (למשל בכל הנוגע ליעדי המלחמה המצריים או להערכות ממעיטות על איכות הלוחמים הערבים), ועל אף שתי קהילות המודיעין הזינו זו את זו, קהילת המודיעין האמריקאי הגיעה למסקנותיה המוטעות באופן עצמאי, על בסיס המשאבים הלא מבוטלים, שעמדו לרשותה. מכל מקום, קהילת המודיעין האמריקאית דבקה בקונספציה ממש עד פרוץ הקרבות והמשיכה לדבוק בכמה ממרכיביה גם לאחר פתיחת המתקפה המצרית-סורית. ההערכה השגויה האמריקאית לא השתנתה גם נוכח שינוי של הרגע האחרון בהערכה הישראלית, בבוקר ה 6- באוקטובר 1973". בסיכומם של דברים כותבים עורכי המחקר כי "ב"שורה התחתונה" אנו סבורים, כי קהילת המודיעין הישראלית, ומדינת ישראל בכלל, צריכים ללמוד שני לקחים מרכזיים מהכישלון ההתרעתי האסטרטגי האמריקאי, שנלווה לכישלון הישראלי: א. הלקח הראשון: כישלונות ישראל וארה"ב המחישו פעם נוספת את טיבעה האוניברסאלי של ההפתעה האסטרטגית, שגם שרותי המודיעין עתירי משאבים ויכולות, עלולים ליפול קורבן לה (לאמריקאים ניסיון היסטורי מר בכישלונות הערכתיים הנוגעים למתקפת פתע שהבולט שבהם היו פרל הרבור). בשל טבעה האוניברסאלי של ההפתעה על חוקרי המודיעין ללמוד מניסיון מדינות אחרות ושירותי מודיעין אחרים, במגמה להפיק לקחים מתודולוגיים וארגוניים, שישפרו את יכולת ההתמודדות עם אתגרי העתיד. ב. הלקח השני, הנגזר מהראשון, הינו שמדינת ישראל חייבת לפתח יכולות מודיעיניות עצמאיות, באותם נושאים החיוניים לקיומה, בדגש על סוגיית ההפתעה האסטרטגית העומדת בראש הצי"ח המודיעיני. לשם פיתוח ושימור יכולות אלו יש להקצות לקהילת המודיעין הישראלית את המשאבים הנחוצים, תוך שאיפה לצמצם ככל האפשר את ההזדקקות ליכולות מודיעיניות חיצוניות, גם כאלו של מעצמת-על ידידותית, המקיימת שירותי מודיעין רבי יכולת, והמשתפת פעולה עם ישראל".
