טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אני רווקה בת 38. בעשר השנים האחרונות אני מבלה את ראש השנה בדירת הרווקות שלי. כך גם את יו"כ. יש לנו מניין נהדר ומרגש ליד הדירה ואני נהנת מהתפילה. לקראת חג הסוכות אני בדילמה קבועה – להיות או לא להיות בחיק המשפחה? עד היום לא הייתי בחג בבית הוריי, אמנם אני משלמת בכך את המחיר של לא להיות באווירה המשפחתית החמה בחג, אך מצד שני הפגישה עם המשפחה (המורחבת והמצומצמת) קשה לי מאוד. האחות שמתחתיי מגיעה עם ששת ילדיה, האח שמתחתיה עם שלושת ילדיו ואפילו אחי הקטן ביותר כבר מאורס. ואצלי, שום דבר לא זז בכיוון לחתונה, אני נפגשת ונפגשת ולא יוצאת חתונה. לא נעים להודות, אבל,מול האחים שלי אני מרגישה לא יוצלחית לגמרי וכל שמחת החג שאמורה להיות לי , נהרסת. לכן החלטתי לא לבלות בחברת המשפחה בחגים, זו בחירה בין שני דברים כאשר הקו המנחה בבחירה- באיזה סיטואציה אהיה פחות עצובה? היכן אפגע פחות? אבל, בשנים האחרונות הרגשתי שיש כאן משהו לא נכון, הרי החגים הם זמני שמחה לישראל שמתבטאת בחוג המשפחתי, ואם אני רוצה לבנות את ביתי בקרוב ממש (כך אני מקווה), כיצד אבנה את ביתי ולא הייתי במסגרת ביתית כבר עשר שנים? אשמח לשמוע מה לדעתך כדאי לעשות – להתארח אצל ההורים בחגים כרווקה או לא? תשובה: שואלת יקרה, הכאב של הרווקות והבדידות נשמעים היטב, המלוא עוצמתם מבין השורות. את מתארת חיים לא קלים, את מאוד רוצה להתחתן, עושה השתדוליות בעניין, נפגשת עם בחורים, אבל החתונה שאת רוצה שתהיה מאוד קרובה, עדיין לא באופק, לצערך וגם לצערם של הסובבים אותך. כאן המקום לומר לכל הרווקים והרווקות, אם לא התחתנתם זה לא אומר שאתם סוג ב'. נכון, צריך לבדוק מה הסיבה, ולטפל באופן מקצועי במשקעי העבר או בפחדים וחששות שקיימים, אך זה עוד לא אומר ש"צמח לכם זנב"! כל פעם מחדש כואב לי לראות את הרווקות המבוגרות (על הרווקים למזלם, לא ניתן לראות אם הם נשואים או לא, בדר"כ) שבשכונתי הולכות עם הפנים באדמה, כאילו הן עשו משהו רע. זה כל-כך חבל ולא נכון. מדובר בבנות מקסימות, צדיקות, בעלות חסד , שומרות על לשונן וכל המעלות הטובות, באמת. רק הבעיה היא שהרווקות בולטת על האדם יותר מאשר כמה לשון הרע הוא דיבר אתמול במסיבה...ולכן זה נחשב "מום" קשה ביותר. "בטח יש לה איזו בעיה, איזה בררנית..." ועוד כל מיני לחשושים מאחורי הגב, שקיימים או שמדמיינים שהם קיימים. הרווק/ה המצוי/ה מרגישים עם "קרן על הראש", לא נעים להסתובב ברחובות, בבתי הכנסת, בקהילה... מרגישים ש"משהו לא בסדר אצלי". זה לא אומר שהרווקים/הרווקות הם מאה אחוז מושלמים , אבל גם אתה, "הנשוי המושלם" (סליחה, "הנשוי המצוי"), עדיין לא מושלם ובטוח שיש לך עוד כמה דברים לשפר בחיים. לכן אני מנצלת את הבמה הזו בקריאה לכל המשפחות שיש במחיצתם בחגים רווקים/ות – אנא התנהגו ברגישות, הכילו את הרווקוּת ושִמרו את הביקורת להזדמנות אחרות, לשיח רציני ובוגר, מלא באמפתיה, של אחד על אחד, עם הרוק/ה. בסיטואציה של שיחה אישית (עם הרבה רגישות וטקט), הביקורת והעצות שיש לכם , ייפלו על אוזניים הרבה יותר קשובות ויש יותר סיכוי שיועילו באמת לרווק/ה שלכם. ולך, הרווקה השואלת, אני ממליצה להיות בבית, בחיק המשפחה, להתגבר על ההשוואה שלך מול האחים שלך, להתמלא באמונה שלכל אחד הקב"ה שולח את הניסיון שלו. יש לאחייך את הנסיונות שלהם – בוודאות. אין אדם ללא קשיים בחיים. לך יש את ניסיון הרווקות שלך , שהקב"ה בחר לתת לך ואיתו את צריכה להתמודד. להתמודד, אין הכוונה להישאר רווקה כמובן, עלייך לעשות את כל המאמצים כדי להתחתן (לפנות לשדכנים, להיפגש בשמחה ועם כוחות נפש עם רווקים, להשקיע בעצמך- בחיצוניות ובפנימיות, לפנות לעזרה טיפולית-נפשית לאבחן עם ישנם "מחסומים נפשים" כלשהם ש"תוקעים" אותך) וכמובן להתפלל לסיייעתא דשמיא שההשתדלויות ישאו פרי ותצליחי בעז"ה להינשא באושר ושמחה בקרוב. אם עשית השתדלות והרבית תפילה – את יכולה להיות רגועה, עשית את שלך והקב"ה יעשה את שלו. בשורות טובות, שנה טובה ומלאה בשמחות! וכמו שאומרות הדודות, "בקרוב אצלך..." – בקרוב ממש! שרית יורב - מנחת נישואין ועורכת סדנאות בתקשורת זוגית אפקטיבית, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
