בנחישות ובעקביות / ח"כ דני דנון, סגן שר הביטחון (ליכוד) בסוריה מתחוללת מלחמת אזרחים עקובה מדם. אסד טובח בבני עמו בברוטליות מחרידה: יותר מ100 אלף אזרחים נהרגו במלחמת האזרחים, והקטל עדיין נמשך. בתקופה האחרונה הגיעו תמונות הזוועה של אלפי האזרחים שנקטלו בנשק כימי באור יום בפרברי דמשק, ורק אז החלה התעניינות אמיתית של העולם בנעשה בסוריה. בשאר אסד הכחיש בעבר שיש ברשותו נשק כימי, אך רק לפני מספר ימים הסכים ליוזמה האמריקנית-רוסית להשמדת הנשק הכימי של משטרו. ליוזמה הזו יש עוד שלבים רבים וייקח עוד זמן עד שתמומש במלואה, אך במזרח התיכון אנו יודעים שלהצהרות ולטקסים יש תפקיד מוגבל, ולכן אנו נבחן את המעשים של אסד ולא את הדיבורים שלו. משטר האייטולות של איראן מקדם במרץ את תוכנית הגרעין. הם בונים עוד כורים ומפעילים עוד צנטריפוגות. מאז הבחירות בטהרן נשמעים מכיוונם קולות חדשים, או יותר נכון, דברי השטנה והשנאה של אחמדינג'אד נחלשו. יש אנשים שכבר רוצים לקבל את נשיא איראן החדש בזרועות פתוחות, אבל את תוכנית הגרעין הם לא מצליחים אפילו להאט. העובדה שאסד השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו מוכיחה שמנהיגים קיצוניים שמחזיקים בנשק בלתי-קונבנציונלי - עושים בו שימוש. מדינת ישראל חייבת להמשיך להאיר את תשומת לב העולם למתרחש באיראן ובה בעת להמשיך לשמר את היכולת להגן על עצמה בפני כל איום באזור, רחוק ככל שיהיה. לסיכום, עוד מוקדם להכריז על הצלחת ההסכם בסוריה, אך על העולם ללמוד שכמו שאסד משקר, ככה גם איראן, רק ששם לא נוכל להרשות את זה לעצמנו. מדינת ישראל חייבת להוביל קו נחוש ועקבי בנושא, לצד בנות בריתה, כדי להבטיח שהאיראנים לא ישימו את ידם על נשק גרעיני, ובכך להבטיח את ביטחון מדינת ישראל. לא לסמוך על העולם / פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן ההתנהלות של אובמה במשבר הנשק הכימי של סוריה מעוררת שאלות. יש דמיון מסוים בין סוריה לבין איראן. הדמיון נובע מהצבת קו אדום, אי שימוש בכוח ומדיניות שחסרה עקביות ונחישות. מצד שני, יש הבדלים. איראן איננה סוריה, נשק כימי אינו נשק גרעיני ויחסה של רוסיה לסוריה שונה מיחסה לאיראן. בין קווי הדמיון והשוני מתנהל עדיין תהליך שרק התחיל ורק התפתחותו וסיומו יוכלו להצביע על לקחים למדיניות ישראלית. אובמה אמר השבוע שאיראן לא תטעה בפרשנותה את המדיניות של ארה"ב כלפי סוריה ושלא תחשוב שבשל ההימנעות משימוש בכוח בסוריה, ארה"ב חסרת אופציה צבאית כלפי איראן. עצם ההזדקקות להבהרה כזו מורה על כך שארה"ב חוששת שאיראן תסיק את הלקח הלא נכון. המסקנה, שלגביה כמעט אין חילוקי דעות, שישראל יכולה להפיק מניהול המשבר בסוריה היא שהמושג 'הקהילייה הבינלאומית' פשט את הרגל. מוסדות האו"ם משותקים, דעת הקהל בעולם ובעיקר במדינות אירופה ואולי גם בארה"ב אדישה, ודיקטטורים יכולים לנהל באין מפריע רצח עם וגם להשתמש בנשק להשמדה המונית בלי שמישהו באמת מפריע להם. אם ישראל חשבה שאפשר לסמוך על הקהילה הבינלאומית, על האו"ם, על המוסדות הבינלאומיים ועל ארה"ב, מסתבר שזו אשליה. אם התהליך הדיפלומטי אכן יניב פירוק מוחלט של הנשק הכימי בסוריה, זהו המודל שיכול לשמש לעצירה ואולי לפירוק הגרעין באיראן. אבל אם המודל הזה ייכשל, הוא יתרום לפיתוח ולזירוז הנשק הגרעיני באיראן. הסיכוי שסוריה תבצע את ההסכם האמריקני-רוסי במלואו הוא נמוך מאוד. זאת בהתחשב באופי של אסד, בהיסטוריה שלו ובהתחשב במצבים אחרים שבהם הושגו הסכמים דומים כמו בלוב ובעיראק. שם המנהיגים סדאם חוסיין וקדאפי שיטו במפקחים. לוח הזמנים בסוגיה האיראנית הוא קריטי, משום שאם לא יושג הסדר דיפלומטי עם איראן בחודשים הקרובים והיא תמשיך במרוץ המהיר שלה לפיתוח נשק גרעיני, ישראל תעמוד בפני דילמה לא פשוטה: האם לאפשר לאיראן להפוך למעצמה גרעינית או להשתמש לבדה בכוח בלי תמיכה בינלאומית ובלי סיוע של ארה"ב. ההנחה היא שישראל תצטרך להתמודד עם האתגר הזה מתישהו ב2014. לא לזלזל בבעלות הברית / אל"מ (מיל') ח"כ עֹמר בר-לב, חבר ועדת החוץ והביטחון (עבודה) ולשעבר מפקד סיירת מטכ"ל בלי כל קשר למה שקורה בתקופה האחרונה בסוריה, ישראל חייבת לסמוך רק על עצמה בכל הקשור להבטחת קיומה. יחד עם זאת, במקרים שבהם ישראל יכולה להיעזר באופן חלקי או מלא בבנות ברית עליה לעשות זאת. כך היה ערב ובמהלך מבצע סיני ב1956, כאשר ישראל תיאמה את כיבוש סיני עם צרפת ובריטניה ובמידה שונה, כך גם היה ערב מלחמת יום כיפור או יותר נכון בבוקרו של יום כיפור 1973 בו עדכנה ישראל את ארצות הברית בכוונת המצרים והסורים לתקוף. כך, במהלך המלחמה, כאשר נגמר מלאי התחמושת של ישראל ומספר רב של מטוסי קרב וטנקים נפגעו, סיפקה ארצות הברית לישראל רכבת אווירית עם תחמושת וחלפים. במקרה הסורי וביתר שאת במקרה האיראני, האינטרס הישראלי המובהק הוא שארצות הברית ומדינות אירופה תעמודנה בהתחייבויותיהן. במקרה של סוריה – שלא יהיה שימוש בנשק כימי, ובמקרה של איראן - מניעת הגעתה ליכולת גרעינית. כל עוד המטרות הללו מושגות על ידי ארצות הברית עם או בלי אירופה, האינטרס הישראלי נשמר ואין צורך בפעולה אקטיבית מצדנו. בשבועות האחרונים, הבטחת הנשיא אובמה לאזרחי ישראל כי אם יהיה שימוש בנשק כימי בסוריה הוא יטפל בכך עומדת למבחן. משמעות אמירתו היא שבמקרה המינימלי סוריה לא תעשה שימוש בנשק כזה, ובמקרה המקסימלי הנשק הכימי הסורי יושמד. בשלב זה נראה כי הנשיא אובמה פועל כדי לעמוד בהתחייבותו. זה לוקח זמן, אך ייתכן כי בסופו של תהליך ישראל תצא נשכרת מכך הרבה יותר מהכוונה המקורית, שכן רוב הנשק הכימי הסורי יושמד או יועבר לפיקוח. לכן, ישראל צריכה לסמוך רק על עצמה ביכולת ההתמודדות עם האיום האיראני, אך תעשה טוב אם תיתן לארצות הברית ולמדינות נוספות להוביל מהלך זה. לפי ההתפתחויות / יהודה לוין, בית אל תלוי מאוד לפי המצב. אם ארה"ב מהססת לתקוף בסוריה ובאיראן, איראן מסיימת את השלמת הפצצה, העולם שותק, ואם הוא מדבר - אז לרעתנו. במצב כזה אין ספק שחייבים לפעול. אבל אם מצבנו הוא שארה"ב קיבלה החלטה לתקוף, איראן נתקלת בקשיים, העולם מוחה ומדבר נגד האיראנים - אז לטובתנו. במצב כזה עדיף לא להתערב בעניינים האלה, אלא אם כן תוקפת אותנו מדינה ערבית כלשהי. לתקוף עכשיו / מיכאל הרסט, ירוחם ההיסטוריה חוזרת על עצמה בשנית. האם הפעם אקורד הסיום יהיה שונה? בשש שנות שלטונו של היטלר, טרם פרוץ מלחמת העולם, הוא הסית בפראות נגד היהודים, ובנאומו בראייכסטג בשנת 39' הוא נאם על "השמדת הגזע היהודי באירופה". מתי מעט לקחו איום זה ברצינות. מזה שנים רבות שנשיא איראן מדבר על "השמדת הישות הציונית". הפעם הוא יוכל לממש את זממו בלחיצת כפתור. נדמה שהגענו לדקה ה-91. עלינו לתקוף עכשיו.
