זה קרה ב-1956, בעקבות סדרת פיגועי טרור: רצח ארבעה אזרחים ברמת רחל, חקלאי בשדות קיבוץ מעוז חיים ורצח נערה ליד היישוב עמינדב. חטיבת הצנחנים בפיקודו של שרון כמח"ט ושל רפול ומוטה גור כמגדים פשטה על משטרת חוסן והמוצבים הירדנים הסמוכים לה. המטרה הייתה נקמה כואבת על רצח היהודים או כדברי משה דיין: "אין בידינו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה. אין בידינו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן. אך יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו. מחיר יקר מכדי שיהיה כדאי לישוב הערבי, לצבא הערבי, לממשלות הערביות לשלמו". פעולה זו הייתה הגדולה ביותר עד אותו היום, בה פעלו יחדיו כל כוחות חטיבת הצנחנים. היא הסתיימה בחיסולם של 50 ירדנים ועשרות פצועים - אולם גם בפאשלה מבצעית, שבה נהרגו 10 חיילים מתוכם 5 ממטען צה"לי שהתפוצץ בג'יפ בדרך חזרה לבסיס. למרות ההצלחה המבצעית, מותם של החיילים העיב על המבצע ובצה"ל העדיפו לטשטש את זיכרון המבצע. בי"ס שדה כפר עציון, שנחשף לסיפור, חידש את האנדרטה שהוזנחה, תלה שלטים באזור הקרב וקיים אזכרה ראשונה לכבוד הלוחמים שנפלו. באירוע השתתפו למעלה משלושים לוחמים שהיו במבצע. לרובם המכריע זה היה הביקור הראשון במקום מאז הפעולה לפני 57 שנים. בין הלוחמים בלט משה וייס, שקיבל צל"ש בפעולה לאחר שהתעוור במהלך הקרב, "הצל"ש לא הגיע לי כי עשיתי את שהוטל עליי. לכל אחד מהלוחמים והחברים לנשק יש חלק בצל"ש הזה לכן הוא גם שלכם." אמר ופרץ בבכי ואף עין לא נשארה יבשה. באירוע השתתפו כ-500 לוחמים מחטיבת הצנחנים הסדירה, בני משפחות הנופלים ועוד מתעניינים רבים מכל רחבי הארץ. באירוע נרשמו אירועים מרגשים בהם לוחמים שלא נפגשו במשך למעלה מ-50 שנה נפלו איש על כתפי חברו. מנהל בי"ס כפר-עציון, ירון רוזנטל, ציין כי נ"בשנה האחרונה גאלנו את פעולת חוסאן משכחת ההיסטוריה ובכך פרענו חוב מוסרי לחללים, ללוחמים אשר עדיין חיים איתנו היום ולמשפחות השכולות. אנו מקווים שעולמם הערכי של הצנחנים הוותיקים ימשיך להיות מודל לחיקוי לדורנו ולמאות אלפי המטיילים שאנו מתכוונים להוביל בדרך אשר הלכו הלוחמים".
