חבר הכנסת, איבראהים עבדאללה צרצור, ראש סיעת רע"מ תע"ל תוקף בהודעה לתקשורת (7 באוקטובר) את התבטאויות השרים נפתלי בנט ואורי אריאל בעניין זכויותיה של ישראל באיו"ש ובהר הבית, המוצגות בדבריו כ"התגרות" במיליארד וחצי מוסלמים, בנוצרים ובהחלטות המוסדות הבינלאומיים.

צרצור גם תוקף את הטענות הישראליות לפיהן שטחי איו"ש אינם בגדר "שטח כבוש" ע"י ישראל, אלא בידי הערבים והמוסלמים, שכן ארץ ישראל ניתנה בהבטחה מבורא עולם לעם היהודי.

בעניין זה מצא צרצור לנכון להסתמך על "העובדות ההיסטוריות" הנלמדות מהקוראן כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענות בדבר זיקה של העם היהודי לארץ ישראל. לדברי צרצור, הטענה שאברהם היה יהודי "עומדת בניגוד מוחלט לעובדות ההיסטוריות" ועל הקוראן "מוכח בברור" שאברהם היה "מוסלמי" (כלומר הנכנע לאללה) והמאמין באל אחד (חניף). לדבריו, גם יצחק ויעקוב לא היו יהודים אלא "חניפים מוסלמים".   

"השאלה הפשוטה היא, כיצד ייתכן שאברהם עליו השלום היה יהודי והוא חי כ-1,300 שנה לפני שההיסטוריה הכירה בקיומה של קבוצה המכנה עצמה יהודים?", שאל צרצור והוסיף: "עובדה זו מנפצת מן היסוד את המסד שעליה בנו המקורות היהודיים את זכותם הדתית השקרית על פלסטין".

לדברי צרצור, הקוראן עושה הבחנה ברורה בין בני ישראל, העם של משה ויהודים. בני ישראל נזכרים בקוראן בשמם לפני הופעתו של משה, וכאשר משה מביא בפניהם את השריעה של האסלאם הם נקראים העם של משה. ואולם, לאחר שהם דוחים את השריעה של האסלאם הקוראן מכנה אותם "היהודים", ושם זה נזכר בקוראן רק בהקשר שלילי כאשר משמיים זועמים על פשעיהם. מקורה של המילה יהודים במילה הערבית הדריך או הנחה, כלומר – אלה שהונחו בדרך הלא הנכונה וסטו מהאמת של האסלאם.  

לעומת זאת, הביטוי "בני ישראל" מופיע בקוראן אך ורק בהקשרים חיוביים כאשר בורא עולם מביע שביעות רצון מהתנהגותם, שכן הם היו היחידים באותה עת שהאמינו באל אחד.

צרצור מציין, כי אללה העניש את המוסלמים על שאינם דבקים דים בדרך הישר בכך שהעניק ליהודים את השליטה בפלסטין, ואולם בסופו של דבר הריבונות תהיה לאסלאם.