היכרות רבת שנים ועתירת פגישות הייתה לראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ומתוכה הוא בוחר לספר סיפור אחד: "פעם אחת הגעתי אליו בימי אוסלו הסוערים, כשמתחת לבית שלו נערכו הפגנות והרוחות סערו. פילסתי דרך, נכנסתי אליו הביתה ומצאתי אותו יושב בתוך ההמולה והוגה בתורה. שאלתי אותו אם הוא יודע מה קורה למטה. 'ה' יעזור' הוא ענה, וחזר לתלמודו. זה רק הרב עובדיה יכול". בגיל צעיר מונה הרב עובדיה יוסף לדיין בבית הדין הספרדי. בהמשך יצא בשליחות הרב עוזיאל למספר שנים במצרים, שלאחריהן חזר לבית הדין בפתח תקווה. משם הוא עבר לבית הדין בירושלים ואחר כך לבית הדין הגדול. בהמשך הוא מונה יחד עם הרב גורן לתפקיד הרב הראשי לתל אביב, ועמו גם עבר לרבנות הראשית בתפקיד הראשון לציון. את משרתו הציבורית הזו הוא סיים בתשמ"ג, והיה נראה שהשפעתו של הרב עובדיה עומדת להיעלם, כשהוא בסך הכול בראשית שנות השישים לחייו. מספרים כי הוא בעצמו היה במצב לא פשוט, ואפילו התחנן בפני אישים פוליטיים שייתנו לו להישאר לפחות בבית הדין הגדול, תפקיד שבו נשאר לבסוף עד תשמ"ח, אז אולץ לפרוש ממנו בהוראת בג"ץ בגלל זיקתו לתנועת ש"ס הפוליטית. להשריש את המנהג הספרדי כבר בצעירותו נודע הרב עובדיה כעילוי עצום. הוא לא נמנע מלחלוק על הפוסק האחרון המרכזי של יהודי בבל, הבן איש חי. גם בפעילותו בקהיר ידע לעמוד על דעתו מול דעות חולקות. הרב דניאל כ"ץ, דיין בבית הדין של ארץ חמדה-גזית, מספר כי כשישב הרב בצעירותו בבית הדין האזורי, נתקבל ערעור על פסק הדין שלו בבית הדין הגדול. הנוהג במקרה כזה הוא להחזיר את הדין לבית הדין האזורי. כשחזר אליו הדין, הוא סירב לשנות את הפסק, שהרי לדעתו הוא צודק. בבית הדין הגדול ישב אז הרב אלישיב, שאמנם לרב עובדיה הייתה כלפיו יראה, אך גם ממנו הוא לא חת כשחשב שהצדק עמו. כידוע, דרכו של הרב עובדיה הייתה לפסוק כדעת ר' יוסף קארו, בעל הבית יוסף והשולחן ערוך. לדעתו, יהדות ספרד כולה קיבלה עליה את פסקיו ועליה להתיישר לפי דבריו. בכך הוא יצא נגד גישות שונות בתוך הפסיקה הספרדית, שהעדיפו לעיתים להחמיר כדברי האשכנזים או כדברי הקבלה. גם לבית הדין הוא ניסה להכניס את דרכו של מרן השולחן ערוך. כך למשל מספר הרב שלמה דייכובסקי, שאף ישב במשך שנה אחת עם הרב עובדיה בבית הדין הגדול, שהרב יצא נגד תקנת הרבנות שאסרה ייבום, והתירה חליצה בלבד כאשר נוצר בכך צורך, כפי הפסיקה האשכנזית. הוא ביקש להשיב על כנה את האפשרות, בתנאים מסוימים, לבצע ייבום כפי המנהג הספרדי. מעמדו של הרב עובדיה כפוסק הלכה התרחב הרבה מעבר לחוגי יוצאי המזרח. הרב דייכובסקי מספר כיצד פעמים רבות הוא הגיע לרב עובדיה כדי ללבן שאלות מסובכות במיוחד בבית הדין. כך למשל במקרה שבו נדרש להתיר מעגינותה אשתו של אדם שנחטף על ידי מחבלים ונעלמו עקבותיו. גם הרב יעקב אריאל סיפר לערוץ 7 שלא עובר יום שבו הוא אינו מעיין בספריו של הרב עובדיה: "הידע והבקיאות העצומה, לא היה גדול כזה במאות השנים האחרונות. הוא אחד בדורות, לא בדור. בשלוש מאות השנים האחרונות לא היה רב בעל ידע כזה מקיף. המילה 'מחשב על' חיוורת לעומתו. הוא זכר דברים שאף מחשב לא ידע עליהם". הרב אריאל מזכיר במיוחד את שלושת כרכי 'טהרת הבית' על הלכות טהרת המשפחה, שהחל הרב עובדיה להוציא לאור אחרי שפרש מתפקיד הרב הראשי. רב אחר מעיד שהרב עובדיה החזיר את ההלכות הללו לדינן המקורי, מבלי חומרות שונות שנוספו על ידי אחרונים. הרב עובדיה דיבר במפורש על נטייתו להקל. הדבר בלט באופן מיוחד בכל תחום האישות: עגינות, ממזרות ושאר פסולי חיתון. הרב דניאל כ"ץ אומר כי הרב עובדיה היה נחשב סמכות-על, ופסקים של בתי דין הובאו אליו כדי שבכתפיו הרחבות יוכל לאשר אותם. "הסיפור המפורסם הוא של עגונות יום כיפור, אבל זה היה גם לפני זה וגם אחרי זה". ממה נבע כוח ההכרעה הזה? "קודם כול מגדלות בתורה", אומר הרב כ"ץ, "הוא היה עילוי עצום, בלי פרויקט השו"ת ובלי אוצר החכמה, הוא זכר המון. וגם העמקה – הוא נכנס לכל מיני פינות שלא תמיד שמים לב אליהן. כשדיינים הביאו לו פסקי דין שכתבו, הוא העיר להם מדוע לא התייחסו לנושא זה או אחר". הרב כ"ץ מספר כי שיטתו של הרב עובדיה היא שדיין שפוסק דין ולא ראה ספר כלשהו שנכתב אי פעם ועוסק בנושא שהוא דן בו – הוא פשוט טועה בדין. אולם זה לא הנוהג הרווח בעולם הדיינות, שבו גם דיינים דגולים מכירים ספרי שו"ת מרכזיים בלבד. "מי שרוצה באמת להתחבר לאישיותו של הרב עובדיה – ילמד את ספריו, ובעיקר 'יביע אומר'. על מה שהוא כתב שם בתשובה אחת, אנשים עושים עבודות מחקר שלמות". דווקא מאז שפרש מכס הרב הראשי, ולמרות פעילותו הציבורית הענפה, הספיק הרב להוציא לאור כשלושה ספרים לשנה, מלאים בדרכו ההלכתית הייחודית והגאונית. בתשובותיו כותב הרב עובדיה לא פעם שמגמה של החמרה בפסיקה עלולה להביא למכשולים, ובעיקר בענייני אישות. "הוא חושב לטווח ארוך. יכול להיות שכרגע אותו אחד שאסרו עליו להינשא יחזיק מעמד, אבל לטווח ארוך אי אפשר לדעת מה יהיה". גם הרב דייכובסקי מספר על יכולתו של הרב עובדיה למצוא אפילו סדק קל בחומת האיסור כדי לסמוך עליו, כמובן מתוך ההלכה, ולהתיר בפרט במקרים רגישים אלו של פסולי חיתון. באהבה לתושבי יש"ע ויש גם את הממד האנושי. הרב עובדיה נחשב כבעל לב רגיש באופן מיוחד. הדבר בולט למשל בהקדמותיו לספריו, בהן הוא לא שוכח להזכיר את רעייתו הרבנית מרגלית, הן בחייה והן לאחר פטירתה, ולהודות לה על עזרתה. הרגש הזה פעל גם כשבאו אליו אנשים עם מצוקות, והוא עשה ככל יכולתו לעזור להם. בערוץ 7 פורסם סיפורה של עו"ד שגית דרעי, שעקב בעיה משפחתית נוצר צורך אצל האם והילדים לעבור דירה למקום אחר, בעוד הסב התנגד לכך. מעמדו של הסב היה כזה שההתנגדות אליו לא הייתה פשוטה. הוחלט לחפש בורר מספיק גדול שיוכל להכריע בעניין, והוסכם שיהיה זה הרב עובדיה. מצד הסב הגיעה פמליה נכבדה שכללה אישים רבניים חשובים ששטחה את הטענות, והיה נראה כי ההכרעה עומדת ליפול לטובתו. האם שלחה את בתה שגית, אז בחורה צעירה, כדי שתציג את טענותיה. דרעי הסבירה את המציאות לאשורה, והרב מיד פסק שיש לעזוב כפי רצון האם. כשאחד הנוכחים העיר כי "היא לומדת משפטים", כנראה מתוך כוונה להשחיר את פניה בעיני הרב עובדיה, הרב לא התבלבל וענה מיד: "שיהיה בהצלחה, רק תזכרי של מי החוקים האמיתיים". היחס האנושי והרגיש הופנה לא רק כלפי יחידים, אלא גם כלפי עדה שלמה. פרופ' מיכאל קורינאלדי, משפטן ידוע ומרצה במכללת נתניה, הוא מוותיקי הפעילים להעלאת יהדות אתיופיה. קורינאלדי מספר כי פעילותו של הרב למען עדה זו לא הסתכמה במכתבו המפורסם, סמוך להתמנותו לתפקיד הרב הראשי, בו הוא מכיר בבני העדה כיהודים. לדבריו, במשך השנים הרב טרח לכתוב ולהפציר במוסדות השונים שיעלו את בני העדה ארצה, דבר שהם לא הזדרזו לעשות. הפסק של הרב עובדיה הוא שבעצם שימש את קורינאלדי ואחרים בטענותיהם מדוע המדינה לא פועלת להעלאת בני העדה ארצה, שהרי הרב הראשי מכיר בהם כיהודים. לאחר עליית בני העדה ארצה, סבר הרב עובדיה שאין לדרוש מהם אפילו גיור לחומרא כפי שהצריכו בתחילה, מה שעורר את חמתם של חלק מבני העדה. בכינוס שנערך במוסדות אריאל בבית וגן נשא הרב עובדיה דברים, ופרש כדרכו מקורות רבים המוכיחים כי בני העדה הם יהודים לכתחילה. גם הבאת הפלשמורה (יהודי אתיופיה שהתנצרו) נעשתה על פי פסק שלו (כמו גם של הרב אליהו), בטענה ש"ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", בעוד שאישים פוליטיים כמו השר יאיר צבן ממרצ התנגדו לכך. קורינאלדי אומר כי מקומו של הרב עובדיה בהבאת בני העדה ארצה הוא מכריע: "עדה שלמה הגיעה בזכותו, כל שאר האנשים הם רק אנשי ביצוע. הוא הוא אביהם של יהודי אתיופיה ושל הפלשמורה". האהבה הגדולה שהייתה בלבו של הרב עובדיה גרמה לו לחוש בכאב של כל יהודי. למרות שיטתו בסוגיית "שטחים תמורת שלום", הוא התנגד לגירוש מגוש קטיף, וממש פרץ בבכי נוכח אירועי הגירוש הקשים. יצוין כי פסיקתו העקרונית המתירה החזרת שטחים נוגעת רק לזמן של שלום אמת. במכתב שפרסם לפני קרוב לעשר שנים הוא כותב: "לא פעם הסברתי מכבר כי פסק ההלכה שנתתי בזמנו 'שטחים תמורת שלום' אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי. אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת, בו ירושלים וסביבותיה ישכנו לבטח, בשלום ובשלווה. אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבה, מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו. לפיכך הסכם אוסלו בטל ומבוטל, כי אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", ומסיים את המכתב בברכת אהבה לתושבי יש"ע. בימים האחרונים סיפר סגן שר הדתות, הרב אלי בן-דהן, כי לפני כחודש וחצי ביקר את הרב עובדיה שאמר לו, למרות המחלוקות הפוליטיות הקשות שנתגלעו לאחרונה בין הבית היהודי לש"ס, כי "אני אוהב אתכם ורוצה לקרב אתכם". הרב שמואל טל, שהכיר היטב את הרב עובדיה הן דרך ספריו והן באופן אישי, הספיד את הרב בפני תלמידי ישיבתו 'תורת החיים'. הוא עמד על כך שככל הנראה הלוויה הייתה הכינוס הגדול ביותר של יהודים מאז ימי הבית השני. לדברי הרב טל, הדבר נובע מהאהבה הגדולה שחש אליו הציבור. אהבה זו נבעה מהאהבה שהרב עובדיה עצמו חש אליהם. גדלותו של הרב עובדיה טמונה בכך שהוא ידע להיות ספון בחדרו עם ספריו ולהיות גאון עצום, אך גם לבטל את תורתו וללכת להעביר שיעורים פשוטים, כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים. וגם כשעסק בתורתו ובספריו לנגד עיניו, היה זה למען עם ישראל ובאהבה לעם ישראל. "תורה כזו נעשית בעצמה תורה של כלל ישראל, וממילא כל ישראל מרגישים קשורים ושייכים לתורתו של הרב עובדיה", אמר הרב טל.
