בספר חדש מתגוללת לפנינו עלילה מדהימה, שקשה להאמין שהיא אמיתית (אבל היא כן). עבאס קזרוני גדל כילד איראני שמשפחתו משתייכת לצד הלא נכון של המפה הפוליטית. משפחתו העשירה היתה מקורבת ל'שאה' ועם מהפיכת ההאייטולות מצאה עצמה בחוסר כל ונרדפת. בעיצומה של מלחמת איראן-עיראק ובעקבות האבידות הרבות לצבא איראן, גיל הגיוס נקבע כגיל תשע. הוריו של עבאס מחליטים לברוח לאנגליה, לבן דוד המתגורר שם, כדי להציל את עבאס מהמוות בשדה הקרב. אך בדרך לטורקיה - המדינה היחידה אליה ניתן לצאת כדי להגיע לאנגליה - נותרים ההורים מאחור ובצד מפתיע הם שולחים את בנם בן התשע לפגוש מכר טורקי שיעזור לו עד שיקבל ויזה. כשעבאס נוחת בטורקיה, הידיד מתנכר לו והוא מוצא עצמו בודד באיסטנבול, לא מכיר את השפה, ונאלץ לקבל החלטות שגם מבוגרים ומנוסים היו מתמודדים איתן בקושי. את הספר כתב עבאס כשהוא כבר עורך דין בקליפורניה, בוגר פנימיה באנגליה והוריו אינם עוד בין החיים. מכך ניתן להבין שהמסע, בסופו של דבר, נחל הצלחה. אך החוויות הקשות שעבר באיסטנבול הילד בן התשע - בחודשים בהם המתין לויזה ונאלץ להרויח את כספו, להתגורר לבד במלון מעופש ולהתאושש מניסיון רצח על ידי עבריין מקומי - השאירו את חותמן במבוגר שנעשה. הספר מרתק, העלילה "רצה" אך אתה הופך את הדפים בחשש כי בעמוד הבא ודאי מסתתרת התמודדות חדשה לילד שנהיה "איש קטן" תוך זמן קצר. בסיום הספר כותב המחבר כי כתב את עלילותיו מתוך הוקרה לאימו, כדי לפרסם את גדולתה כשהסכימה להיפרד ממנו ובכך הצילה אותו. אך האמירה הגדולה יותר של הספר היא על האנשים ההגונים המסייעים לילד במצוקתו, החל ממנהל המוטל ועד לחלפן הכספים ומנהל הפנימיה. האנשים ההגונים, שבלעדיהם לא היה עבאס שורד, רבים יותר מהאנשים שפגעו בילד, וזהו הסיפור האמיתי.
