ישנן תקופות, ימים, זמנים או אירועים אשר בהם תדירות המריבות עולה. יתרה מכך, ישנם זוגות המתארים כי לאורך שנות נישואיהם הם חוו (לצערם הגדול) יותר מריבות מאשר רגעי אושר ושמחה. מריבה היא דבר טבעי, נפוץ, נורמלי ואף מאפשר לנו להתקרב מחדש, לגדול ולפתח את הקשר. אלא כאשר המריבות הופכות להיות לדרך חיים... כאן נדרש השינוי. מריבות דרך אגב, אינן מעידות על כך שאין אהבה. מריבות בדרך כלל מצביעות על כך שחסרה לנו ההדרכה וההבנה הנכונה לגבי ההבדלים והפערים בתקשורת ובצרכים של איש ואישה. עם זאת כאשר מצב זה של מריבות נמשך זמן ארוך, עלולה גם תחושת האהבה להתכסות. במצב זה, כאשר תחושת האהבה מכוסה, גלגל המריבה עלול להחריף. הפגיעות מגיעה מהר יותר, וכך גם הכעס, המתח או הריחוק. כתוצאה מכך עולה במהירות רבה גם המריבה ושוב הריחוק ושוב הפגיעה ושוב חוזר חלילה- שגרה מאוד לא נעימה. שלא נאמר כואבת ומחלישה. אם כך, איך יוצאים מהמעגל? איך יוצרים שגרה נעימה בלי מריבות חוזרות ונשנות? מהי מריבה? חשוב להבין קודם כל ממה נוצרת המריבה. כמעט תמיד המריבה נוצרת סביב ענין מסוים, קטן או גדול ככל שיהיה (בדרך כלל קטן...), אלא שאותו עניין הוא לרוב "כיסוי" חיצוני לתחושה פנימית עמוקה הרבה יותר. זוג מסוים סיפר למשל כי הם רבו בדרך לחתונה של אח האישה. המריבה נסובה סביב ההחלטה- כמה כסף לתת לזוג הצעיר? האישה טענה כך, והאיש טען שצריך לתת סכום אחר. מחלוקת זאת הגיעה די מהר לכדי צעקות, בכי ופגיעות רבה מאוד. כיצד זה קרה שנושא כל כך טכני לכאורה, מגיע לכדי פיצוץ גדול? כשניסנו להתבונן קצת יותר לעומק גילינו כי סוגיות "הכסף" הייתה רק סימפטום לתחושה פנימית עמוקה הרבה יותר. האישה הרגישה כי בעלה תוקף אותה במקום לשוחח איתה, ובייחוד ביום חתונתו של אחיה, כשהיא מאוד זקוקה להבנה שלו ולנוכחות האוהבת שלו עמה. האיש לעומתה הרגיש כי לאשתו לא אכפת ממנו. הוא טוען כי פעמים רבות היא פשוט פועלת על דעת עצמה, לא אכפת לה, ולכן אין לו חשק לשיחות ולדיונים הללו, אלא פשוט מנסה לקבוע את המציאות ודי. כך התגלה לנו כי אותה סיבה "טכנית" לכאורה היוותה רק סימפטום חיצוני לתחושות עמוקות יותר של חוסר אכפתיות, חוסר רגישות, צורך באהבה, בכבוד ובתחושת שותפות. למרות שאינני אוהבת הגדרות מכלילות, כאן אני יכולה לומר- כי ברובם המוחלט של המקרים זה בדיוק המצב. ענין פעוט מגיעה לכדי מריבה, כאשר הוא נוגע בצורך נפשי אחר שאינו בא לידי סיפוקו. מתוך כך מובן, כאשר המריבות ממשיכות שוב ושוב- יש לנו כאן איתות שמשהו עמוק יותר חסר. משהו פנימי יותר בינינו לא פועל כמו שצריך. כאשר איננו מצליחים לשוחח, לברר, לשתף וללבן את אותם צרכים פנימיים, אנו רק מחזקים את האפשרות למריבה או למתח בעקבות הדברים הקטנים.זאת מכיוון שבעומק, בפנימיות, ישנם צרכים חסרים, כואבים ופגיעים מאוד, ובאופן זה, כל דבר חיצוני קטן הופך "לסיפור" גדול. איך יוצרים שינוי? כאשר אנו נכנסים לסחרור של מריבות,קודם כל- כדאי לעצור. להשתדל, לרצות ולהתפלל בכדי לשנות את הגלגל של הריחוק והכעס. דרכי ההתמודדות עם המריבות הנשנות הן מגוונות. החל בנקודות מעשיות וספציפיות, וכמו כן גם דרכי התמודדות עמוקות ושורשיות יותר. נתחיל דווקא המעשיות והנקודתיות: לא להתנפל - כיוון שהנושאים המעוררים את המריבה, כמו שהבנו, אינם באמת טכניים ופעוטים, אנו פעמים רבות נוטים להגיב בעוצמה רבה לכל עניין "קטן". התגובה העוצמתית או המתנפלת מחריפה את התחושות ומגבירה את הסיכוי לעימות. לכן, לפני "ההתנפלות", נעצור לנשום. להירגע. לפני שאנו פותחים את הפה מבלי לחשוב מה ייצא ממנו, כדאי לחשוב איך ניתן לנסח את הדברים בצורה שתועיל ולא תזיק.וחשוב לא פחות מכך, הוא להתבונן ולראות מתי הוא הזמן הנכון לפתוח את זה לשיחה. אין כאן מנצחים ומפסידים - פעמים רבות יש לנו רצון פנימי להיות המנצחים או הצודקים בוויכוח. להגיד את המילה האחרונה. צורך הזה שמקורו פעמים רבות הינו בתחושת הכבוד העצמי, עלול לדרדר את המריבה להדיפות הדדיות במקום להקשבה. כיוון שאנו רוצים להיות המנצחים אנו עלולים להחריף את דברינו, להקצין, להרים את הקול- העיקר להרגיש הצודקים. ובזוגיות כמו בזוגיות, אין כאן מלחמה אמתית. יש רק רצון לאהבה הדדית ולשלום. ודווקא מתוך כך שאנו כל כך פגיעים אנו תוקפים והודפים, ובדרך זה (שאינה מועילה כל כך...) מבטאים את הקושי שלנו. הצדק כזכור, אינו נמצא אצל מי שצועק או מקצין יותר, ועוד יותר מכך הצדק לעיתים קרובות הוא האויב הגדול ביותר של השלום בית. בלי הגדרות חדות - "אתה אף פעם לא...", את תמיד כזו...", "לעולם אתה רק...". הגדרות החריפות הללו (מעבר לכך שהן לא מדויקות...) הן מאוד מחלישות את יכולת ההידברות הרגועה. ברגע שהאיש או האישה חשים כי פוסלים אותם באופן כוללני, כי מאשימים אותם שהם "תמיד" או "אף פעם", השיח עלול להינעל ורק הכעס והמריבה עלולה לצוף. כמו שאמר לי בעל: 'היא הרי לא מעריכה בי כלום ורק פוסלת אותי מהיסוד!' תחושה זו יוצרת ריחוק ומחזקת את הצורך להגן על עצמנו ולעיתים גם לתקוף בחזרה. כך שבכדי לצמצם את התלהטות המריבה, כדאי מאוד להימנע (גם כי לרוב גם איננו חושבים כך באמת...) משימוש ממילים מכלילות ומקצינות. להגביר אהבה - "על כל פשעים תכסה האהבה" כך כתוב בספר משלי. כאשר ישנה אהבה בבית, מחמאות הדדיות ופרגון - כך אנו מפחיתים את האפשרות למריבה. השנאה כמו שכתוב גם כן במשלי, מעוררת מדנים (מריבות). ואילו האהבה מכסה על הפשעים ומאפשרת להתמודד בקלות רבה יותר עם הפערים, החסרונות וההבדלים. הגברת האהבה בבית הינה עבודה עיקרית וחשובה. היא זו שמרגיעה ואף יכולה להוציא אותה מהסחרור המצער של המריבות... עבודה שורשית מעבר לשינויים ההתנהגותיים הנדרשים מאתנו, יש לנו כעת גם הזדמנות לעבודה זוגית עמוקה ושורשית יותר. ראשית,כל אחד נדרש לעשות בירור פנימיעם עצמו, לנסות ולזהות מדוע העניין המסוים מעורר אצלו תגובה רגשית עוצמתית? מה בעצם חסר לו? למה הוא זקוק? וממה בעומק הרגשתו הוא פגוע? לאחר שהדברים התבררו בתוכו, כדאי לנסות ולנסח זאת לעצמנו באופן כזה שלא פוגע, לא תוקף, אלא מדבר מתוך הצורך האישי שלנו. שנית, לקבוע זמן מתאים ונעים לשיחה. לא כשעייפים, לא כשרעבים ולא כשלחוצים. שיחה שמטרתה לתת מקום כל אחד לצרכים היותר פנימיים שהוא מבקש. חשוב להדגיש, על מנת לא להגיע שוב למריבה- כי המטרה שלנו היא התקרבות, שלום ולא "מלחמה" או ניצחון.לכן, אפשר גם לקבוע כמה כללים לשיחה: אחד, כל אחד מדבר בתורו זמן מסוים, והשני מתבקש רק להקשיב. שתיים,בסוף הדברים נדרש המקשיב להקדיש כמה דקות "להיכנס לנעלים" של השני, ולנסות להבין את מקומו (גם אם אינו מסכים). רק לאחר שאנו מנסים להבין את הצד ששיתף, מביעים אמפתיה ומתארים לו את ההבנה שלנו למקום שלו- רק אז הגיע תורנו לדבר.ושוב, רק הקשבה, הבנה, ואמפתיה. כאשרת נוצרת הבנה אמתית לצרכים העמוקים יותר, כך בעז"ה גם הסימפטומים החיצוניים יפחתו וירדו, ופחות מריבות ייווצרו עקב עניינים קטנים. "על כל פשעים תכסה האהבה!" לסיום נזכיר את דברי שלמה המלך בספר משלי: "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה!" כאשר ישנה אהבה בבית, אווירה של פרגון והכרת הטוב- כך אנו מפחיתים את האפשרות למריבה. כשיש אהבה יותר קל "לכסות" על הפערים שבנינו, ולהתגבר על המחלוקות מבלי להיכנס לכעס או לריב. השנאה והריחוק לעומת זאת מעוררים את המדנים (המריבות). לכן עיקר העבודה שלנו בהתמודדות עם המריבות החזורות ונשנות הינה- הגברת האהבה בבית.לחפש יחד ולחוד את הדרכים להגביר אהבה, להגביר טוב, להגביר קרבה והבנה, אשר אלו יוכלו לגרש את החושך ולחבר אותנו יחד באור גדול. אודליה מימון (MA), טיפול זוגי ואישי והנחיית קבוצות, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים".otsarpnimi@gmail.com
