הרב יונה גודמן מספר על תמורות מהותיות המתפתחות באופן בו בנים בציבור הדתי-לאומי מציעים נישואין לבנות איתן הם בקשר. לדבריו, ישנם יותר ויותר בנים – אם כי בוודאי לא כולם – החשים צורך להפוך את עצם הצעת הנישואין ל"מעמד" רב רושם ומקוריות, פעמים רבות בנוכחות חברים רבים נוספים המסייעים להפיק את המעמד. הדוגמאות שהוא מביא רבות: החל מצמד סוסים דוהרים ועליהם השלט "התנשאי לי" עת הזוג מטייל "לתומו"; המשך בצוות רקדנים המופיעים פתאום נוכח פני הזוג ועוד, הכול כיד הדמיון של בחורנו. הוא מדגיש שאין כוונתו למתוח ביקורת על מי שכבר עשו כן, באשר כוונתם בוודאי הייתה לטובה, אלא לקרוא לחשיבה מחודשת על עצם העניין. הרב גודמן מדגיש שאין הדברים מתרחשים אצל כולם, אך לדבריו יש משמעות גם לתופעות קצה, בפרט כשהן מתגלות במגוון סוגי אוכלוסייה שונים של צעירי הציבור הדתי-לאומי. לדעתו, התופעה מבטאת כמה וכמה עוותים אותם הוא מנתח. בין השאר – הפקת "מעמד הצעת נישואין" ברוב עַם מעמיד את הבחורה במצב לא נעים, בו היא תתקשה לסרב נוכח פני ציבור. מה עוד שאולי היא מעדיפה מעמד שקט או לעדכן אישית את הוריה בטרם כל חבריו של הבחור ידעו וכו'. הרב יונה רואה ב"הפתעות" אלו סוג של כוחנות הנובע מחוסר תשומת לב מצד הבחור, שבפועל אינו קשוב לרצונה. בעיניו מתווסף לזה תפיסה לא ראויה של אינטימיות, בה חושבים כי משמעות בין-אישית מושגת על ידי הפקה צבעונית "מקורית" במקום תהליכים בין-אישיים הנרקמים בשקט בתוך הזוגיות המתהווה. כן מוסיף הוא שיש כאן קצה קרחון של תרבות המחפשת את הריגוש החיצוני והנרכש, במקום את העולם הפנימי-רגשי האמתי. הרב יונה מציע כמה דרכי התמודדות עם התופעה, אך ראשיתן הצורך להיות מודעים לתופעות המתפתחות בקצה המחנה (אף אם קטנות הן בהיקף) ולמשמעותן. כן עולה מדבריו תזכורת לצורך להציע הדרכה ולווי גם לבוגרים צעירים בגילאי הנישואין.
