"עוקף בג"ץ" אינו חידוש / ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט ומומחה למשפט חוקתי הסוגיה מורכבת וכך גם פתרונה. ככל רשות אחרת, בג"ץ בוודאי אינו חף מטעויות ואין ספק שגם הוא ראוי לביקורת. זו יכולה להיעשות, בין השאר, באמצעות חוק שמעקר את החלטת בג"ץ מתוקף באמצעות הרוב הדמוקרטי בכנסת. בפי העם – וגם באמצעי התקשורת – מכונה חוק כזה "חוק עוקף בג"ץ", אך אין זה נכון כלל. החוק אינו עוקף דבר, אלא מגשים בדיוק את הרעיון שמאחורי עקרון היסוד הדמוקרטי של הפרדת הרשויות, שלפיו כל רשות – לרבות הכנסת - לא רק רשאית אלא גם חייבת לבקר, למתן ולאזן את כוחה של הרשות האחרת. יש לזכור כי בעבר כבר נחקקו הרבה חוקים עוקפי בג"ץ מעין אלה, ואין בדבר כל חידוש. אזכיר דוגמאות אחדות מני רבות: תיקון הגדרת יהודי בחוק השבות בעקבות פסק דין שליט שקבע כי גם בן לאם לא יהודייה ולאב יהודי ייחשב כיהודי לצורכי שבות ומרשם; תיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק וחוק בשר ומוצריו, שביטלו למעשה את החלטת בג"ץ שלפיה ניתן היה לייבא בשר טרף לארץ; 'חוק הליבה' שעיקֵר מתוכנה את החלטת בג"ץ שפסלה את הפטור מלימודי ליבה במגזר החרדי; וחוק טל – על גלגוליו, לרבות הניסיון לחוקקו מחדש בימים אלה, שעיקֵר מתוכן את פסיקת בג"ץ בדבר אי חוקיות דחיית השירות של בחורי ישיבות. עם זאת, אסור שחקיקה תהפוך להיות כלי ניגוח, פוליטי וציבורי, ותחוקַק רק כדי להחליש את בית המשפט. הן מבחינה משפטית ודמוקרטית, הן מבחינה מוסרית ויהודית, אסור שחקיקה של "עוקפת בג"ץ" תשמש אמצעי לפגיעה בזכויות אדם. לסיכום: הכנסת רשאית ואף חייבת, כשהיא מוצאת זאת לנכון, לתקן מצב משפטי שלטעמה קולקל בידי בג"ץ. אך כל מקרה צריך להיבחן לגופו, ולהיות מוכרע מתוך ברות לבב ורצון אמיתי וכן לתקן עיוותים, ולא לשם ניגוח ויצירת מחלוקת לשמה. די לפיראטיות השיפוטית / איילת שקד, ח"כ (הבית היהודי) ב1994 העבירה הכנסת תיקון לחוק יסוד חופש העיסוק. התיקון הוסיף פסקת התגברות לחוק, המאפשרת לכנסת לחוקק חוק ברוב של 61 חברי כנסת ולתקופה של ארבע שנים, על אף האמור בחוק היסוד ואף אם לדעת בית המשפט העליון הוא סותר את החוק. התיקון לחוק לא הועבר על ידי ממשלת ימין, אלא על ידי קואליציית אוסלו בחסות רבין ומרצ, אשר הובילו את המהלך על מנת לאסור יבוא בשר טרף לארץ ולשמר את הקואליציה עם ש"ס. המהלך כולו בוצע בברכתו ובהנחייתו של נשיא בית המשפט העליון דאז - אהרן ברק. השבוע, לאחר פרסום הכוונה להוביל חקיקה אשר תגביל את כוחה הבלתי מרוסן של הרשות השופטת אל מול הרשות המחוקקת, הזדעקו התקשורת והשמאל הישראלי לנוכח מה שהם קוראים "פגיעה בבית המשפט העליון". מוסר כפול - מסתבר שמה שהיה מותר לרבין ולברק אסור לימין. למרות זאת, חשוב להדגיש, המחלוקת אינה בין ימין ושמאל מדיני, אלא שאלה של שמירה על הדמוקרטיה בישראל והגדרת הפרדת הרשויות במדינה; בחירה בין אקטיביזם שיפוטי קיצוני (שאינו קיים בשום מדינה אחרת בעולם) לגישה שמרנית ומאוזנת יותר. בישראל התבלבלו בין תפקידי הרשויות. תפקידה של הרשות המחוקקת לחוקק, ותפקידה של הרשות השופטת לשפוט בהתאם לפרשנות החוק. נכון, חשוב לייצר מגנוני ביקורת גם על הרשות המחוקקת כחלק מהאיזונים והבלמים בין הרשויות, אך לא ייתכן שמנגנון שכזה יוקם במחטף של הרשות השופטת, תוך צבירת כוח לא פרופורציונלי. פרופ' ריצ'רד פוזנר האמריקאי, שופט בית המשפט לערעורים, כינה את המחטף הזה "פיראטיות שיפוטית". הגיע הזמן להשיב את הכוח למייצגי הציבור הישראלי - חברי הכנסת, אותם בחר הציבור, ולהחזיר את בית המשפט למקומו הטבעי והמאוזן לרשות המחוקקת והמבצעת. לא לפגוע במעמדו של בג"ץ / עו"ד ד"ר חיים שיין , מכללת שערי משפט עשרות שנים, מאז הקמת המדינה ועד אמצע שנות השמונים, היה בית המשפט העליון קשוב לדופק של החברה וער לחוסנה ולחולשותיה מתוך אמונה שהשופטים מחויבים להגשמת החזון הציוני. השופטים נהגו יראת כבוד כלפי הנהגתם המדינית של האבות המייסדים, ולא חשו את עצמם כשווי ערך מהבחינה הממלכתית לדוד בן גוריון ושותפיו, שהובילו את מימוש חזון המדינה היהודית בארץ ישראל. חזון שהושתת על ערכים, שלא תמיד תאמו את התפיסה המקדשת את זכויות הפרט. המפנה בעבודת בית המשפט העליון, ובאופן שבו השופטים תופסים את אחריותם ותפקידם, החל למעשה לאחר טראומת מלחמת יום הכיפורים. התהליך התגבש לכדי דפוס פעילות מובהק ועקיב כפועל יוצא מהמהפכה החוקתית בהנהגת הנשיא אהרן ברק. מהפכה זו נולדה בבית המשפט העליון, לאחר חקיקת חוקי היסוד ובעיקר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המחוקקים נרדמו על משמרתם, וכשהתעוררו רכבת המהפכה כבר יצאה לדרכה ולא ניתן להשיבה. בימים אלה ממש אנו נמצאים בעיצומו של תהליך עמוק של שינוי בעבודת בית המשפט העליון. האקטיביזם השיפוטי איבד מזוהרו. דור השופטים החדש אינו מבקש לחנך את החברה הישראלית ולגבש בעבורה אידיאולוגיה. חשוב מאוד לתת לתהליך להבשיל בקצב שלו ולא להיכנס למאבק מיותר בבית המשפט העליון שרק יקשה את עורף שופטיו, יעכב את השינוי המיוחל וייצור משבר מיותר בחברה הישראלית. מעמדו של בית המשפט העליון בישראל חיוני לכל אזרח ואל לה לכנסת לפגוע בבית המשפט העליון. אי ציות לפסקי הדין של בית המשפט העליון והפיכתם לכלי משחק בידי פוליטיקאים שהאינטרסים שלהם עלולים להשתנות מקדנציה לקדנציה, ואפילו מעניין לעניין, עלולים לפורר את החברה הישראלית ולהובילה למדרון שאיש לא יכול להעריך את קצהו. תשובות גולשים: תפסיקו להתערב / יעקב כהן, ירושלים בשנים האחרונות בג"ץ ביטל את עקרון הפרדת הרשויות: ביטל חוקים, ביטל החלטות ממשלה, החלטות של ראשי ערים שאושרו על ידי מועצת העיר. נוצר מצב שאין בישראל גוף שלטוני, כולל בית המחוקקים שהוא הריבון, שיכול לקבל החלטה מבלי שבג"ץ מתערב. התערבותו התפשטה לנושאים ערכיים, צבאיים, ואף לנושאים פוליטיים. זהו מצב שלא קיים באף מדינה בעולם. גופים נבחרים כמו הממשלה והכנסת אינם מסוגלים לבצע את המדיניות שלהם עקב ההתערבות המתמדת של בג"ץ. כמובן, תמיד יש הסבר: חוסר סבירות, ביקורת שיפוטית וכו'. לכן לדעתי יש להחזיר לתוקפם חלק גדול מהחוקים שבג"ץ ביטל. בג"ץ אינו הריבון / יהודה עמרני, פסגות כאשר בית המשפט מבטל חוקים הוא פולש לתחומה של הכנסת, וזאת ללא כל הסמכה. חקיקה מחדש של חוקים שבוטלו על ידי בג"ץ אינה זכות של הכנסת אלא חובתה, כחלק מתפקודה במדינה דמוקרטית. מתן אפשרות לגוף שאינו נבחר לבטל חוקים על בסיס אמירות ערכיות ופוליטיות, ושלילת היכולת של נבחרי הציבור לתקן זאת, תהפוך את ההצבעה בבחירות למיותרת ותפגע באמון הציבור הן בבית המשפט והן במחוקקים. לעם ולנציגיו שמורה הזכות הבלעדית לעצב את המדינה שהם חיים בה, וגוף שאינו נבחר, כבית המשפט העליון, חייב להיות מאוזן על ידי הגופים הנבחרים.
