המשורר נתן זך בן ה-83 זועם על מדינת ישראל בשל "מדיניות הכיבוש" ומבין ישראלים צעירים שעוזבים את המדינה. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע אמר זך, "'ארץ זבת חלב ודבש' אמרו שתהיה לנו. גם כן אמרו, ותראה מה יצא. אני הייתי הראשון שלא הסכמתי שיפרסמו את שיריי מעבר לקו הירוק. אז עוד קראו לזה הקו הירוק, אחר כך גנבו להם את הירוק. נשאר רק הקו. עוד מעט גם זה לא יישאר. גם כן ארץ זבת חלב ודבש". זך קשר בעבר בין "הכיבוש", לאלימות היומיומית המחלחלת לתוך החברה. הוא קרא לחרם על ההתנחלויות, ואף הצהיר שאין הוא רוצה לסיים את חייו במדינת אפרטהייד. "השנים הטובות ביותר בחיי היו 13 השנים באנגליה. עזבתי את אנגליה בגלל מחלת אמי, וחזרתי לארץ הנשענת על חרב", הוא אומר "אם הייתי יודע, כנראה שלא הייתי חוזר. זה נמצא בכל דבר. התרבות שלנו היום היא קטסטרופה. אני חושב שבן־גוריון צדק. הוא לא ידע למה, אבל הוא צדק שלא רצה את הטלוויזיה. 'אנחנו לא בשלים לטלוויזיה', הוא אמר בזמנו. היום כשאתה רואה מה משדרים בטלוויזיה הישראלית אתה מבין. אתה רואה כמה אונס וכמה הפקרות מינית. תוכניות האוכל והנשים שמכירות גברים בחשיכה. זה כמו בימים האחרונים של רומא. הפקרות. ולצד זה – כל יום, תוכניות על מלחמת יום הכיפורים. מה הם רוצים להנציח בזה? זו הכנה למלחמה הבאה? יום אחרי יום מלחמת יום הכיפורים בטלוויזיה. שוב ושוב מטפטפים לנו מלחמה. כישלון. שרק לא נירדם שוב. הרי כולם פה דרוכים למלחמה כל יום, כל היום. כאן מלמדים רק שנאה והכנה לפצצות האטום. במקום לנסות לקרב את השכנים, הרי אנחנו בחרנו באזור הדפוק הזה". "זה לא היה ככה בזמני. היום, האלימות בארץ זו אלימות שהיהדות לא ידעה מעולם. איזה אב יהודי הולך וזורק את שני ילדיו מבניין ואחר כך את עצמו? נראה לך שבגולה זה יכול היה לקרות ליהודי שיזרוק את ילדיו ואחר כך את עצמו? בגולה אם תהרוג את ילדיה מפני שהיא מסוכסכת עם האב? בהחלט לא. בגולה זו הייתה חברה סגורה שלא ידעה את זה. הארץ שטופה באלימות". "אני רואה מה שהדת עשתה כאן. אם אי־אפשר לכתוב בתעודת הזהות שלי שאני ישראלי, אם צריך לכתוב רק שאני יהודי – אז אני לא יודע למה לחמתי למען ישראל במלחמת השחרור. אני לחמתי במלחמת השחרור למען ישראל ולא למען יהדותי. אני ישראלי ובתעודת הזהות שלי צריך להיות כתוב ישראלי".
