במלאת מאה שנים למסע המושבות בהנהגתו של הרב קוק מוציאה הוצאת 'אור האורות' חוברת תיעוד מיוחדת למסע המפורסם ההוא. החוברת כוללת בתוכה סיפורים, איגרות ומסמכים נדירים על אודות מסע הרבנים למושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד. חלק מהחומרים מתפרסמים בחוברת לראשונה. עורכי החוברת מציינים כי נוסף על כך ישנה בחוברת התייחסות נרחבת לחמישה מסעות נוספים שערך הראי"ה במושבות ברחבי הארץ בשנותיו כרבה של יפו, ואחר כך כרבה הראשי של ארץ ישראל. מתוך החוברת אנו מציגים מספר קטעים נבחרים: בחורף תרע"ד יצאה משלחת רבנים לסיור במושבות הגליל והשומרון, במטרה לפקח על ענייני הדת במושבות. בראש המשלחת עמד הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הוא יזם את המסע מתוקף תפקידו כרב המושבות, במטרה להכיר את המצב הרוחני בהן ולשפרו כפי היכולת. הראי"ה היה גם ראש המדברים בפני החלוצים; פוסק ההלכה (גם בעיני ידידו הרב יוסף חיים זוננפלד, ממשתתפי המסע, שנהג כדברו); ואף יומן המסע (שיצא לאור בשנת תרע"ו), נכתב על ידו ונערך על-פי הדרכתו. עוד תשעה רבנים הצטרפו אל הרב קוק כפמליה מכובדת, כדי לתת תוקף ועזרה למסע. ביניהם היו: הרי"מ חרל"פ, הרב בן ציון ידלר, הרב יונתן בנימין הורוויץ, הרב ברוך מרקוס והרב ישעיה צבי גרינברג. גם הרב זוננפלד הוזמן למסע, וזאת בשל ידידותו החזקה עם הרב הורוויץ, שהיה האחראי לצד הכספי של המסע. הרב זוננפלד פסק לפי הראי"ה בכל משך המסע כפף עצמו הרב זוננפלד לפסיקותיו ולהנהגותיו של ידידו הראי"ה, אף שזה האחרון היה צעיר ממנו. הרי"מ חרל"פ, שהשתתף במסע, העיד לימים: "הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד בעצמו שמע לקולו [=של הראי"ה] אז בכל אשר ציווה לו, אף בדרכים שלא הסכין מעולם". כך למשל כשביקרו במושבה זכרון יעקב, נמנע הרב זוננפלד בתחילה מלהיכנס לבית הכנסת בגלל שהבימה הייתה סמוכה לארון הקודש (כעין מנהג הרפורמים), אך כשהראי"ה ציווה עליו להיכנס, אמר: "אם הרב דיפו מצווה אותי ללכת לבית הכנסת – אלך". וכן בכל מוצאי-שבת (בתקופת המסע), כאשר עשה הבדלה, מזג את היין במים כפי שפסק לו הראי"ה בהוראת שעה. לעזרת המגנים בעת מסע המושבות, כשהגיעו הרבנים לתחנתם האחרונה, מטולה, נתכנסו כל התושבים והמבקרים בבית הכנסת לאחר התפילה, והראי"ה פתח בדרשה. לא עברה שעה קלה, וקול יריות החריש את האוזניים. המושבה הייתה כמרקחה. האיכרים יצאו מיד לעמדות, כשרובי הציד בידיהם (נשק אחר לא היה אז). הרבנים נשארו במקום והחלו קוראים "מן המיצר קראתי יה". הראי"ה יצא ביחד עם המגנים וצעד אחריהם. החלו כולם להפציר בו, שיחזור לבית הכנסת. הוא נזף בהם וקרא: "אחי בני עמי צועדים לקרב ההגנה – ואותי שולחים לבית הכנסת?". האנשים היו במבוכה. הם לא ידעו מה לעשות. כולם חששו שמא יפגע חס ושלום כדור ברב, המסרב להיפרד מאתם ומפריע להם לפעול בהתאם לכללי ההגנה. בתוך המבוכה הציע ר' שמואל פייגלין (היה תלמיד חכם ומחסידי חב"ד) בנחת לראי"ה: "אדוני מורי ורבי, בבית הכנסת תתפלל לד' צבאות ותעזור לנו להתגבר על אויבינו". באותו רגע הופיע הרוקח ר' בערל הורביץ, מצאצאי השל"ה. הוא הלך להכין עזרה ראשונה. הצטרף אליו הראי"ה ונשאר על ידו לעזור לו ככל אשר היה יכול. לבסוף נהדפה ההתקפה, ומנוחת הליל השתררה שוב על המושבה. אהבת כל אחד מישראל בחדרה פגעו בכבוד הרבנים חלוצים צעירים חילונים בצורה גסה ביותר על ידי הצהרות אפיקורסיות, אבל הראי"ה לימד זכות עליהם למרות דבריהם ולמרות העובדה שאינם מקיימים מצוות. אמר לו הרב זוננפלד: והרי נאמר "משנאיך ה' אשנא". ענה לו הראי"ה: אבל כבר אמר רבי זושא – "הלוואי ונוכל לאהוב צדיק מישראל כמו שהקב"ה אוהב אפילו רשע מישראל". "אני נשרף מאהבת השם!" ביום פטירתו של הראי"ה עמד הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל באולם הגדול של 'בית הרב' ופתח בדברי הספד נרגשים ביותר, כשפניו שטופי דמע וכולו משתוחח תחת עצמת כאב סילוקו של הרב. בחרדת קודש סיפר על המראה הגדול אשר זכה לו באישון לילה, בנסיעתו עם הרב בגליל בחורף תרע"ד: "התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי את הרב נישא בסערת רוח, הלוך ושוב לאורך החדר, נחרדתי והתרוממתי, והנה ניגש אלי ואחז בי, ידיו היו קרות כקרח ופניו בערו-זהרו כלפידים, ומפיו פרצו דברי להבה: "רבי יעקב משה, איך ווער פארברענט פון אהבת השם!" (=אני נשרף מאהבת השם!)". רושם נפלא על הפועלים את האיגרת הבאה שלח הרי"מ חרל"פ בתוך ימי המסע, לאחד מתלמידיו, ובה סיפר מעט מחוויות הביקורים במושבות: "עתה בחצי היום הנני כותב לכם את רגשותי ממרחביה שבאנו היום בבוקר. קודם אור היום יצאנו מחיפה והתפללנו בעשרה על הרכבת והרב עלה לדוכן. על יד התחנה מצאנו איש אחד ממרחביה וירץ להגיד למרחביה. באו שוב רצים רוכבי סוס עם שתי עגלות של המושבה. על הדרך שרנו עוד הפעם שיר יבנה הגליל יאדיר הגליל וכו' עם רגשות של דמעות חמות שנפרץ מאתנו מרוב שמחה וגיל. רושם נפלא עשתה נסיעתנו על כל הפועלים הצעירים. בעת האוכל המתינו כל הפועלים אחרי אכילתם ושבתו מעבודתם יותר משעה לשמוע דרשת מרן הרב שהתלהב לפניהם על דבר התרגשותו שמרגיש בצעד הראשון על הגליל, היחס בין יהודה לגליל, על דבר עשית הגשרים בין הפועל הצעיר להחסיד הישן, על דבר שמירת השבת ומאכלות אסורות ובסוף מחיאת כפים סוערת. נפלא לראות הקוים המזהירים האטים הרועדים המבריקים בינינו לבין הפועלים הצעירים. כל רגשותי הקדושים האהובים, כל כך מתרבים על אהבת ארץ חמדה וקודש עבודת כפיים, מעוררים בי רגשות לירושלים לבית המקדש בית חיינו. אשרינו אשרינו. יעקב משה חרל"פ. שישה מסעות במושבות כאמור, הראי"ה ערך במשך חייו לפחות שישה מסעות במושבות, וכולן למען אותה מטרה: חיזוק שמירת הדת במושבות. על מטרה זו כתב הראי"ה לפני המסע בחורף תרע"ד: "החלטתי לעשות את הנסיעה למושבות הגליל בשבוע הבא עלינו לטובה אחר שבת-קודש, אם ירצה ד', דרך ים לחיפה, ומשם לערי הגליל ומושבותיהן, לפקח על עניני הדת והיהדות בכלל שמה, ובפרט לשום דרך סלולה בתיקון ענין התרומות ומעשרות ולהציל את הרבים מאיסור טבלים". לרכישת החוברת: reiyyaa@gmail.com
