ילדים מאז ומעולם אהבו לשמוע סיפור, בטח ובטח אם אמא או אבא הם המספרים. מאמר שהתפרסם לא מזמן, תיאר את הדברים שילדים זוכרים או בבגרותם. או, יותר נכון לומר- מבוגרים טורחים לשאת בזכרונם מילדותם. אחד הדברים הבולטים, היה סיפור שסיפרו לנו ועשו "קולות" מתאימים במהלך הסיפור, בהתאם לעלילה או לדמויות. כל הורה יכול לדמיין לעצמו הקראה חדגונית של "מיץ פטל" למשל, שמשתנה לחלוטין כשהאריה משמיע את קולו האמיתי דרך גרונו של המספר. אין ספק שמדובר בחויה אחרת לילד וגם להורה המותש המספר את הסיפור. ב"שוקן" הלכו צעד קדימה והלכו על קונספט שיעשה את חוויית הסיפור שמעותית עוד יותר: בובות פרווה אמיתיות, מחוברות לכריכה האחורית ומציצות מעיגול הגזור באמצעו של כל עמוד. וכך, אצבעו של ההורה מכוסה בבובת אצבע, מציצה בכל עמוד ומתאימה תנועות וקולות לעלילה. הספרים החדשים, מתוך סדרת ספרים שהחלה לצאת לפני מספר חודשים, עשויים קרטון עבה, הבובה נראית יציבה וכך תיאטרון הבובות יכול להרכיב כמה שחקנים בו זמנית- כל אחד מספרון אחר. ולהורים שחוששים מסיפורים עם שמות כמו "הנסיכה והצפרדע", ניתן להרגע. מדובר בסיפור תמים על צער בעלי חיים.
