ח"כ ישראל אייכלר עם ירון דקל והנהלת גל"צ
ח"כ ישראל אייכלר עם ירון דקל והנהלת גל"צדובר ח"כ אייכלר

מפקד גל"צ, ירון דקל הזמין את ח"כ ישראל אייכלר לפגישה עם הנהלת התחנה, זאת בשל הביקורת שהעלה אייכלר בכנסת, נגד היחס לחרדים בשידורי גלי צה"ל.

דקל הציג בפני אייכלר את מערך השידורים והביע נכונות לקבל כל תלונה מצד מאזינים על פגיעה ברגשות וכל פניה תטופל באופן הכי עניני, "גם אם באופן טבעי השדרנים אינם נמנים על המחנה החרדי, הרי אם וכאשר תהיה פגיעה בהם, המערכת תדע לתקן לאחר שיתבררו הטענות כנכונות".

אייכלר בירך על ההזמנה ואמר כי התקשורת היא "מערכת חינוכית המעצבת את הציבור הצעיר לטוב או לרע ובעיקר לרע".

"בחינוך לטוב צריך המחנך לשמש דוגמא אישית ולא מספיק להטיף במילים. אבל בחינוך לרע מספיק שבעל הלשון, ידע להסית במילים פשוטות לשנאה או ליצור אוירה של הפקרות ויצר לב האדם רע מנעוריו, נמשך לרוע. לכן גם אם לא תרצו ולא תתכוונו וגם כשאתם נסתרים מאין רואה מאחורי המיקרופון, יש לכם אחריות אדירה לעיצוב דעת קהל של דור שלם".

אייכלר אמר כי "אחד השקרים הנפוצים בעולם, הוא שיש עיתונאי אובייקטיבי. עיתונאי במהותו אינו אדם אובייקטיבי ואדם אובייקטיבי אינו עיתונאי. לכן אינני מצפה לשמוע דברים אובייקטיביים. השאלה היא האם השדרן והכתב הוא אדם הגון שנותן ביטוי גם לדעות ולעובדות שאינם תואמות את האג'נדה שלו. ואולי הוא מנצל את כלי התקשורת הציבוריים, כדי לקדם אינטרסים שלו ולהשחיר את פניהם של האחרים שאינם מוצאים חן בעיניו. זה ההבדל בין עיתונות להסתה".

עוד טען אייכלר בפני דקל כי התקשורת הישראלית ברובה, מציירת את היהודי החרדי כדמות מסוכנת, "במצרים אמרו על בני ישראל 'הבה נתחכמה לו פן ירבה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו'. מצרים היתה בית עבדים. אנשים רעבו שם ללחם. אבל המסר הציבורי יצא מבית המלוכה, שהיהודים הם הפולשים הזרים, המהוים סכנה קיומית. כך היה בכל הדורות נגד היהודים. גם היום בישראל מחדירים תחושה להמונים, שהחרדים הם סכנה קיומית. מנסחים כל ידיעה שיש בה חרדים בהא הידיעה המכלילה כל חובש כיפה שחורה. לאחר מכן כאשר צרכן תקשורת רואה אדם חרדי ברחוב, שאינו קשור לידיעה, הוא נושא באשמה".

הוא טען כי כאשר במערכת החדשות מגיעה ידיעה על הפגנה ישנו הבדל בין היחס והמינוחים המשתנים לפי אופי המפגינים, "אם זו הפגנת שמאל - זו 'משמרת מחאה', אם אלה מסתננים מאפריקה - מביאים סיפור אנושי מעורר רחמים וזו הופכת מהפגנה ל'מסע לחירות', אם מדובר בפועלים ששורפים צמיגים וחוסמים כבישים - זאת הבעת כאב לגיטמית, מביאים פועלת שמרויחה שכר מינימום ועובדת שלושים שנה ועומדת בפני פיטורים, ויוצרים אמפתיה להפגנה, אך אם מדובר במתנחלים שעומדים לזרוק אותם מבתיהם - זאת הפגנה ימנית קיצונית. הגרועה מכל היא הפגנה חרדית - עוד לפני שהחלה ההפגנה, זאת 'התפרעות החרדים'. בכל הפגנה חרדית, גם אם יתפללו שם נקבל דיווח מידי: 'החרדים מתפרעים וזורקים אבנים על שוטרים'".