תשע שנים לעקירה ולגירוש מגוש קטיף נזכרנו יחד עם עו"ד יצחק מירון במאבק המשפטי שניהל בימים שקדמו לעקירה מול רשויות המדינה על הפיצויים שישולמו לעקורים, על דרכי שיקומם, המגורים והתעסוקה. עו"ד מירון ניהל כאיש הפורום המשפטי את המאבק שהוכיח עד כמה הסיסמא שנשמעה בכלי התקשורת לפיה 'יש פתרון לכל מתיישב' אינה אלא סיסמא ריקה מתוכן. בראיון ליומן מיוחד לציון תשע שנים לעקירה מזכיר עו"ד מירון כי הפתרונות הראשונים שהציגה המדינה לעקורים היו גרועים בהרבה לעומת אלה שהושגו לאחר המאבק המשפטי. לדבריו הסכומים שהוצעו כפיצויים היו כחמישים או שישית מהסכומים שהושגו בתום המאבקים המשפטיים וגם הסכומים שהושגו היו רחוקים מלספק את הנדרש על מנת לייצב את מצבם הכלכלי של העקורים. עו"ד מירון מדגיש כי למנפיקי הסיסמאות המרגיעות היה ידוע שהמציאות רחוקה מלתת פתרון לכל מתיישב ועם זאת הסיסמא המשיכה להישמע. ראיה לצדק שבטענותיו על אי היערכות המדינה לצרכיהם הכלכליים של העקורים רואה עו"ד מירון בין השאר בחקיקה שהלכה ושינתה את מפת הפיצויים שוב ושוב על פי הנתונים שהלכו והתגלו. כשהוא מפרט כמה מליקויי ההיערכות של המדינה לעקירה מזכיר מירון את הכוונה להעתיק את מגורי העקורים ללא כל היערכות קהילתית אלא במציאת פתרונות אינדבדואליים. זאת בניגוד לניסיון הבינלאומי שהעיד על חשיבות ההעתקה הקהילתית במקרים שכאלה. לדברי עו"ד מירון גישתה של השרה לבני שהייתה אז מהממונים על ביצוע העקירה 'קחו את הכסף ותעופו לנו מהעיניים', כהגדרתו. "היא לא אמרה זאת במילים הללו אבל זה היה הרעיון שלה", אומר מירון המזכיר כי המדינה שכרה כאלף דירות ברחבי הנגב לשיכונם של העקורים בהם, אך דירות אלה היו מפוזרות בין ישובי הדרום אחת כאן ושתיים שם. בסופו של יום לבד מדירות בודדות שבהן שוכנו עקורים הסכום שהושקע ירד לטמיון והמתיישבים ברובם המוחלט לא אימצו את הפתרון הזה. עו"ד מירון מזכיר כי ההערכות המוקדמות לעלויות האזרחיות של העקירה היו כמיליארד וחצי שקלים אך בסופו של יום העלות האמתית הייתה עשרה מיליארד שקלים, נתון שגם בו יש כדי להעיד על המרחק הרב בין ההיערכות למציאות בשטח. עוד מוסיף מירון ומציין כי מתוך אמונה שהעקורים יתמקמו בדירות השכורות הוכנו רק 1700 חדרי מלון לקליטתם עד השלמת הכנתן של הקראווילות. בפועל היה צורך בכפליים ובנוסף סייעו לקליטת העקורים אולפנות ומוסדות חינוך נוספים שבלעדיהם המצב היה רחוק מלהיות מתקרב למשביע רצון. עוד הוא מזכיר כי המחשבה הראשונית היא שהעקורים יתגוררו במלונות כשבוע ומיד לאחר מכן בצר להם יקבלו העקורים את הדירות שהושכרו עבורם בדרום. זאת כאשר בסופו של יום נותרו משפחות במשך חודשים במלונות. צילום: פלאש 90 "עסקו יותר בהכנת לוחמי יס"מ שיסתערו על המתיישבים שיפתחו באש. הכול היה קונספציה מגוחכת וחוסר הבנה מוחלטת של המנטאליות של האנשים". מירון מוסיף ומתאר את המציאות שבה המדינה חשבה ואולי גם קיוותה שבצר להם ירכשו העקורים במעט הפיצוי שקיבלו דירות קטנות במחירים זולים בפריפריה וגם זאת מבלי להכיר את האוכלוסייה, את צרכיה, את ייחודה ואת המענה הנדרש עבורה, בין השאר בתחומי תעסוקה של אנשים מבוגרים, של חקלאים וכיוצא באלה. בדבריו מזכיר עו"ד מירון את העתירה שניהלו הוא ואנשי הפורום המשפטי בדרישה מבית המשפט להורות למדינה לדחות את תאריך העקירה על מנת לאפשר למערכות להתארגן ולהכין את הפתרונות הנדרשים, אך בית המשפט הודיע שאינו מתערב באורך התקופה לביצוע העקירה. במסגרת עתירה זו ערכו אנשי הפורום השוואה מצמררת מגירוש ספרד שגם הוא נקבע בחודש אדר ובוצע בתשעה באב, פרק זמן זהה לזה שניתן להכנת העקירה והגירוש מגוש קטיף. אנשי הפורום תהו בפני השופטים אם התקדים המצמרר אינו מצדיק שינוי בהחלטה אך כאמור אלה בחרו שלא להתערב. בהמשך הדברים נשאל עו"ד מירון כיצד התנהלה המערכה המשפטית על כך פרט ופרט כאשר במערכה זו הם מייצגים את העקורים הממאנים למעשה להאמין שאכן המהלך ייצא לפועל. מירון מתאר מציאות מורכבת בה המשפטנים לחמו בהתנתקות במישור העקרוני אך עם זאת נערכו לאפשרות המשפטית שהמערכה תיכשל ובמקרה כזה לא ניתן לאפשר מציאות שבה בגלל אמונתם התמימה של התושבים שהדבר לא יתרחש הם גם יוכו כלכלית וחברית באופן כה חמור.
