בקיבוץ שדות ים התקיים בסוף השבוע שעבר בצנעה טקס הזיכרון במלאת שבעים שנה להוצאתה להורג של חנה סנש, הצנחנית היהודייה שנשלחה אל מעבר לקווים לארגון והפעלת תאי מחתרת פרטיזניים מול השלטון הנאצי. על האירוע שאלמלא מאמר שפרסם החוקר אביתר בן צדף נראה כי לא היינו מתוודעים אליו, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם אחיינה של חנה סנש, הד"ר דודי סנש, המציין כי מדובר בטקס המתקיים מדי שנה בשנה, אם כי כאשר מדובר בתאריך עגול הטקס הופל משמעותי יותר. לאירוע השנה חברה השקתו של ספר מכתביה של חנה סנש. מכתבים אלה הוחזקו בידי המשפחה מזה כשבעים שנה שבהן בוצעה עבודה ארוכה של עריכה ותרגום. על תוכנו של האירוע מספר ד"ר סנש כי בדרך כלל דבר המשפחה מובא בפיו של איתן סנש, אחיו. בהמשך מועלית תכנית אמנותית ובה ביצוע שירים שכתבה חנה סנש בעיבודים חדשים ולאחר מכן קטע מחול של בני נוער וילדים. "יש ייצוג של הצבא או של יחידת להב"ה או של הצנחנים, וכך היה גם הפעם. מח"ט הצנחנים נשא דברים", מציין סנש. עם זאת באשר לתחושה שהאירוע לא זכה לסיקור ציבורי ראוי אומר סנש כי אכן לא היה פרסום מאסיבי לאירוע השנה שכן היו גם בחו"ל אירועים מקבילים לציון 70 להוצאתה של דודתו להורג. כשנשאל אם גם היום מתגלים פריטים ונתונים הנוגעים לחנה סנש מספר האחיין כי דמותה של דודתו הולכת ומתבררת עם כל מסמך שמתגלה ומתורגם ומתחושותיהם של העוסקים במלאכה. הוא מתאר כיצד תרגומו של מסמך אחד מתחבר לצילום שצילמה סנש או לשיר שכתבה ויחד הדברים מקבלים פרספקטיבה כוללת הרבה יותר על דמותה ואישיותה. בהמשך הדברים התבקש ד"ר סנש לתאר את חייו וחיי בני המשפחה בצילו של מיתוס. לדבריו הדבר "מורכב. לעיתים זה צל ולעיתים זה אור". על הצל שבעניין הוא אומר ש"קשה למצוא משמעות בפעולות השגרה כשמעליך ולצידך יש דמות גדולה ומשמעותית כל כך. זה מגמד את מה שקורה בחיים הפרטיים". לעומת זאת זה גם אור "כשאנשים שמתחברים לחומרים, ולא צריך יותר מאשר לקרוא את יומנה, יומן של נערה מתבגרת, כאשר הדברים מתחברים למשימות היומיומיות, אם זה מקדם אותך לדברים משמעותיים אז זה אור".
