בקיץ שעבר, כשעלה בממשלה חוק הלאום, הבטחה של נתניהו לבית היהודי המעוגנת בהסכם הקואליציוני, מיהרה שרת המשפטים ציפי לבני למנות את הפרופסור רות גביזון לנפק חוות דעת בעניין. ועדה של איש אחד בנושא ליבה לאומי היא לא דבר שבשגרה. אמנם גביזון קנתה לפני חמש עשרה שנים את לבו של הציבור הדתי-לאומי באמנה שחיברה לסטטוס קוו חדש בענייני דת ומדינה. אלא שאז גם הרב יעקב מדן מישיבת הר עציון היה שותף לחיבור, וועדת היגוי וצוות גדול של רפרנטים ועוזרי מחקר. הפעם הייתה זו רק גביזון. הדו"ח של גביזון הוגש ביום רביעי בבוקר, בסמיכות מוזרה ובאיחור של ארבעה ימים אחרי העימות בממשלה בעקבות רצונו ראש הממשלה לקדם את החוק. נראה שהיה, או הייתה, מי שדרבן את גביזון למהר ולסיים את הדו"ח כדי לנסות להרוויח זמן אל מול מפלגות הימין בקואליציה. עיון בעבודה הקצרה של גביזון, עשרים עמודים אורכה, מלמד שאכן לא נדרש זמן רב לאישה כגביזון להוציא מסמך שכזה מתחת ידה. גם לא דרוש לסוג של עבודה כזאת, מין מאמר פובליציסטי מורכב, מאמצים של יותר מאדם אחד. המסקנה של דו"ח גביזון תואמת באופן מופלא את תפיסתה של לבני בנושא, והמלצותיו תואמות את האינטרסים הפוליטיים שלה. בדו"ח מסבירה גביזון מדוע חקיקת חוק יסוד הלאום היא מיותרת. אך אם בכל זאת מתעקשת המדינה לחוקק אותו, היא מקדישה לעניין עמוד וחצי של המלצות. אחת מהן היא לגבש חוק בלתי מחייב (בלי הוראות משפטיות ממשיות), כזה שאי אפשר יהיה לחוקק (שחיקוקו יהיה רק על ידי רוב מיוחס) ובעיקר ממליצה על תהליך שימוסס אותו. או בלשונה: "השיחות על ההצעה תנוהלנה במסגרת רחבה... לא תוגבל לסיעות הקואליציה או אף לכל סיעות הכנסת בלבד... חשוב לנהל שיח בנושא גם עם מנהיגות של קהילות יהודיות בעולם". "את התהליך", כותבת גביזון, "יש לנהל ללא דחיקת הקץ...". האדם השלישי כבר לפני שבועיים, בעוד המדינה סוערת מהגילויים בעדותה של שולה זקן ומתוכן קלטות השיחות שפורסמו, כתבנו שלא כל תשומת הלב הציבורית צריכה להיות מושקעת בחשד לשחיתות של שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. פרשת שחיתות אחרת, חמורה אולי פחות אבל משמעותית מאוד, החלה כבר אז לבצבץ מעדויותיה של זקן. צלו של עו"ד אורי מסר, האדם השלישי, הצלע החסרה במשולש השחיתות, שב ועלה בבית המשפט. אמנם חשד לשוחד שלקח שר ביטחון לשעבר בעסקאות נשק גדולות מבעית הרבה יותר מאי העמדתו של עוד עו"ד מושחת לדין. אך בהחלט ייתכן שהחשדות נגד ברק הם לא יותר מפטפוטי סרק של אולמרט. ואילו אי-העמדתו לדין של מסר היא עובדה שערורייתית, אשר מטילה צל כבד על תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. השבוע העידה שולה שקן כי מסר היה מעורב עד צוואר בפרשות השוחד של אולמרט, ומודע היטב לחלקו בשחיתות. לא נזקקנו לעדותה כדי לדעת זאת. מכתבי האישום שהגישה הפרקליטות נגד מעורבים אחרים בפרשות, ומפסקי הדין שהרשיעו אחרים, העובדה הזאת זרחה שוב ושוב כשמש ביום קיץ. ובכל זאת, איכשהו, בכל פעם חמק מסר מהעמדה לדין. ליתר דיוק, הוחמק. פעם כעד מדינה שלא סיפק את הסחורה על דוכן העדות. פעם בטענה של חוסר ראיות למודעות שלו למשמעות הפעולות שביצע בעבור אולמרט. פעם אפילו בהורדת רף האישום של אולמרט מהאשמה בקבלת שוחד להאשמה של הפרת אמונים, דבר שאִפשר שלא להעמיד לדין את מסר, שותף במה שהיה נראה כנתינת שוחד. השבוע העידה זקן מפורשות שמסר לקח חלק פעיל במסכת השחיתות והיה מודע לה. זו עדות שהפרקליטות אמורה לסמוך את ידה עליה, מפני שבעזרתה היא מבקשת לשוב והרשיע את אולמרט. בעדות זו גם אמרה זקן כי בכנופיית השחיתות של אולמרט הוטלו על מסר משימות בהנחה שרעייתו, בכירה במשרד היועץ המשפטי לממשלה, שומרת עליו מכל רע ותמנע את העמדתו לדין. זו כבר אינה פרשת מסר. זו פרשת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה. אלו שהוכיחו בשנים האחרונות שגם שרים, ראשי ממשלה ונשיאים יכולים להגיע אל ספסל הנאשמים ולשבת מאחורי סורג ובריח, ושאין אדם שהוא מעל לחוק - אלא אם כן הוא בשר מבשרה של מערכת החוק עצמה. העמדתו של מסר לדין מתבקשת עתה. תנועת אומ"ץ, באמצעות בא כוחה עו"ד גד מינא, פנתה השבוע לפרקליטות המדינה ודרשה כי בעקבות עדותה של זקן יועמד מסר בפעם הראשונה לדין. אומ"ץ כבר עתרה בעבר נגד אי העמדתו של מסר לדין, ובתשובת הפרקליטות לאותה עתירה נטען כי אין די ראיות כדי לעשות זאת. הראיות החסרות, ככל שהיו חסרות, מולאו על ידי עדותה של זקן, טוען עו"ד מינה במכתבו השבוע, ומאיים בפנייה לבג"ץ. חסינות לפי צבע העור ככה זה כשממנים את יו"ר האגודה לזכויות האזרח לשופט בבית הדין לעבודה. השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב הצליח לשחרר מתחת ידיו את אחד מפסקי הדין ההזויים שיצאו מבתי הדין לעבודה בשנים האחרונות, והתחרות בין שופטי בתי הדין לעבודה בקטגוריה הזאת אינה עניין של מה בכך. השופט ספיבק פסק פיצוי של עשרות אלפי שקלים למנהלת מעון של רשת 'אמונה' לאחר שקבע כי פוטרה שלא כדין. המעון נוהל במשך תקופה ארוכה לשביעות רצונם של ההורים, הצוות והמפקחת של הרשת. כאשר פרשה המנהלת הוותיקה מונתה תחתיה מנהלת חדשה שהחזיקה בתפקיד כמה שבועות ואז יצאה לחופשת לידה, ומונתה לה ממלאת מקום. בינתיים התחלפה גם המפקחת, ואליה הגיעה התנגדות נחרצת של נציגות רחבה של הורי הילדים במעון להחזרת המנהלת לתפקידה לאחר סיום חופשת הלידה. הם טענו כי מדובר במנהלת שכשלה בניהול הצוות וקבלו גם נגד יחסה לילדים. ככל שקרב זמן חזרתה של המנהלת, כך גברו מחאות ההורים. הוחתמה עצומה והורים איימו להוציא את ילדיהם מהמעון. המפקחת החדשה פתחה בבירור ובסופו החליטה שיש אמת בטענות. המטפלת נקראה לשימוע בטרם פיטורין כפי שדורש החוק. שם טענה בין השאר כי טענות ההורים מועלות על רקע גזעני בשל מוצאה האתיופי. ראיה לדבר היא מצאה בשאלה בעלת ניחוח גזעני שהופנתה אליה על ידי אחד ההורים עם כניסתה לתפקיד. לאחר השימוע פוטרה המנהלת, והיא מיהרה לבית הדין לעבודה. השופט ספיבק ושני נציגי ציבור שישבו בדין קבעו כי הרשת לא תיעדה באופן מספק את הטענות נגד המנהלת, ולא הביאה די עדים שיוכיחו כי היא אכן כשלה בתפקידה. בין השאר מצא בית הדין כי המפקחת על המעון לא ערכה בירור עם המפקחת היוצאת על תפקודה של המנהלת, ובכך מצאו פגם גדול מספיק כדי לקבוע שהפיטורים לא נעשו כדין. עד כאן ניתן היה לייחס לבית הדין דקדוק מופרז בזכויות העובדים (או אדישות לזכותו של מעסיק שלא להעסיק עובד שלקוחות אינם מרוצים ממנו). אלא שההרכב של השופט ספיבק לא הסתפק בזה. הוא קבע כי הרשת לא ערכה בירור מעמיק בטענתה של המנהלת כי הטענות הן על רקע גזעני. בית הדין קבע אמנם כי המנהלת לא הביאה ראיה לדבר, ואין לו אלא עדותה על התבטאות אחת של אחד ההורים. למרות זאת קבע בית הדין שמרגע שהושמעה טענה כזאת "חייבת הייתה הנתבעת לחקור ולדרוש ולוודא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא דבק רבב של גזענות בהתנהלות הורי המעון שהובילה לפיטוריה התובעת". רבב כזה, כך משתמע מפסק הדין, היה אמור למנוע את הפיטורים. מעתה הערה גזענית, כך על פי השופט ספיבק, תעניק חסינות לעובד. הטכנאים בדרך בשבוע שעבר כתבנו כאן על הצעת חוק של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שביקשה לתקן את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כך שיאסור אפליה בקבלה למקומות עבודה גם על פי מקום מגורים. החוק עשוי למנוע אפליית מתיישבי יו"ש בקבלה לעבודה, בעיה שלפחות כרגע מצויה בעיקר במישור התיאורטי. מוטב היה, כתבנו, לתקן חוק רלוונטי הרבה יותר למציאות החיים של יהודי יו"ש, חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, ולהוסיף אליו הפליה על בסיס מקום מגורים. זאת כדי להכחיד פעם אחת ולתמיד תופעה רחבה של סירוב חברות להעניק שירותים ביהודה ושומרון. השבוע הפנתה לשכתה של ח"כ מועלם-רפאלי את תשומת לבי לכך שהתפרצתי לדלת פתוחה. כבר לפני שנה וחצי הגישה מועלם-רפאלי יחד עם ח"כ מוטי יוגב הצעת חוק כזו. יתר על כן, הצעת חוק דומה הוגשה גם בכנסת הקודמת ואפילו עברה בקריאה ראשונה. שם היא נתקעה.
