ראש הקהילה היהודית בסלובקיה הודיע השבוע כי ימשיך לדרוש פיצוי בסך 45 מיליון דולר מגרמניה, בשם יותר מ 70,000 היהודים הסלובקים שמצאו את מותם במחנות ההשמדה הנאצים.
"ננקוט את כל האמצעים ונמשיך להילחם בשם הצדק", אמר פרו אלכסנדר, יו"ר האיגוד המרכזי של הקהילות היהודיות, וזאת לאחר שבית המשפט בברלין דחה בפעם השנייה את תביעת הפיצויים של האיגוד.
בית הדין לערעורים בברלין קבע כי החוק הגרמני אינו אמור לממן "תביעות קולקטיביות" על פיצויים בגובה כזה. הממשלה הפדרלית של גרמניה, לדעתו, היא האמורה לממן אותם.
"האיגוד המרכזי של הקהילות היהודיות בסלובקיה אינו רשאי להגיש תביעה כזאת", אמר שופט בית הדין לערעורים בברלין סטפן קובלסקי, והוסיף: "בית המשפט הגרמני אינו מכיר בתביעות ייצוגיות".
נושא התביעה העיקרי היה התשלום, בזמנו, של סכום בסך 500 רייכסמארק, "הוצאות גירוש" עבור כל אחד מהיהודים הסלובקים שנשלחו למחנות. את התשלום הזה גבו הסלובקים בשם ממשלת גרמניה מהקורבנות עצמם.
מבין 71,000 היהודים הסלובקים שנספו גורשו ב 1942 57,000, ושרדו פחות מ 300. כ 200 מיליון כתרים סלובקיים, סכום המוערך כיום בכ 45 מיליון דולר, נגבו מהקורבנות, וב 1943 הם הועברו לגרמנים.
הכספים שהועברו לשלטונות הגרמנים נלקחו מנכסים (זהב, תכשיטים ומזומנים) שבזזו הסלובקים מהיהודים לפני שילוח הקורבנות לתאי הגזים. בחודש ספטמבר שעבר הסכימה ממשלת סלובקיה לשלם "פיצוי כספי חלקי" לקורבנות השואה, והכסף יועבר לחשבון מיוחד של איגוד הקהילות היהודיות בסלובקיה.
התובעים האשימו את גרמניה בהתעלמות מהתחייבויותיה המוסריות, זאת תוך שימוש ציני ב"פרטים טכניים משפטיים".
"בית המשפט הגרמני כלל לא התייחס לעובדה שכספי הגירוש שהעבירו הסלובקים לגרמניה הנאצית היו במקור כספי היהודים", אמר אלכסנדר.
לדברי אלכסנדר, סלובקיה היא המדינה היחידה ששילמה לגרמניה עבור גירוש אזרחיה היהודים.
בעניין זה אמר פרקליט המדינה הגרמני פיטר אנדראס ברנד: "גרמניה שלאחר המלחמה שילמה עד כה מאות מיליארדי מרקים פיצויים לקורבנות השואה".
"ננקוט את כל האמצעים ונמשיך להילחם בשם הצדק", אמר פרו אלכסנדר, יו"ר האיגוד המרכזי של הקהילות היהודיות, וזאת לאחר שבית המשפט בברלין דחה בפעם השנייה את תביעת הפיצויים של האיגוד.
בית הדין לערעורים בברלין קבע כי החוק הגרמני אינו אמור לממן "תביעות קולקטיביות" על פיצויים בגובה כזה. הממשלה הפדרלית של גרמניה, לדעתו, היא האמורה לממן אותם.
"האיגוד המרכזי של הקהילות היהודיות בסלובקיה אינו רשאי להגיש תביעה כזאת", אמר שופט בית הדין לערעורים בברלין סטפן קובלסקי, והוסיף: "בית המשפט הגרמני אינו מכיר בתביעות ייצוגיות".
נושא התביעה העיקרי היה התשלום, בזמנו, של סכום בסך 500 רייכסמארק, "הוצאות גירוש" עבור כל אחד מהיהודים הסלובקים שנשלחו למחנות. את התשלום הזה גבו הסלובקים בשם ממשלת גרמניה מהקורבנות עצמם.
מבין 71,000 היהודים הסלובקים שנספו גורשו ב 1942 57,000, ושרדו פחות מ 300. כ 200 מיליון כתרים סלובקיים, סכום המוערך כיום בכ 45 מיליון דולר, נגבו מהקורבנות, וב 1943 הם הועברו לגרמנים.
הכספים שהועברו לשלטונות הגרמנים נלקחו מנכסים (זהב, תכשיטים ומזומנים) שבזזו הסלובקים מהיהודים לפני שילוח הקורבנות לתאי הגזים. בחודש ספטמבר שעבר הסכימה ממשלת סלובקיה לשלם "פיצוי כספי חלקי" לקורבנות השואה, והכסף יועבר לחשבון מיוחד של איגוד הקהילות היהודיות בסלובקיה.
התובעים האשימו את גרמניה בהתעלמות מהתחייבויותיה המוסריות, זאת תוך שימוש ציני ב"פרטים טכניים משפטיים".
"בית המשפט הגרמני כלל לא התייחס לעובדה שכספי הגירוש שהעבירו הסלובקים לגרמניה הנאצית היו במקור כספי היהודים", אמר אלכסנדר.
לדברי אלכסנדר, סלובקיה היא המדינה היחידה ששילמה לגרמניה עבור גירוש אזרחיה היהודים.
בעניין זה אמר פרקליט המדינה הגרמני פיטר אנדראס ברנד: "גרמניה שלאחר המלחמה שילמה עד כה מאות מיליארדי מרקים פיצויים לקורבנות השואה".