לפני כשבועיים חגג שר האוצר משה כחלון ירידה של 0.1 אחוז במחירי הדירות בשנה האחרונה. זאת לאחר עשור של עליות מחירים שנתיות. אלא שאף אחד כמעט לא התייחס לנתון אחר שהתפרסם בשבוע שלפני כן. נתוני הכלכלן הראשי במשרד האוצר הצביעו על עלייה של 14 אחוזים במספר הדירות שנרכשו בחודש מרץ, לעומת חודש פברואר. הנתון, לפיו נמכרו במרץ 9,100 דירות, לעומת 8,200 דירות בפברואר, התפרסם בתום שנה וחצי שבה נרשמו מדי חודש וחודש רק ירידות, ואפילו באחוזים דו ספרתיים במספר הדירות שנמכרו. השינוי במרץ, הגם שלא בטוח עדיין שמעיד על מגמה, מאוד לא נוח לאנשי האוצר, שניסו בכל דרך להמעיט בערכו. בהודעה ששיגרו לעיתונות ניסו באוצר לעשות מניפולציות שונות, לפיהם למרות שהנתונים היבשים לא נעימים - היתה ירידה במספר הדירות שנמכרו בשוק החופשי (ללא מחיר למשתכן), ובכלל - מדובר בירידה במספר הדירות שנמכרו לעומת מרץ אשתקד (נתון לא ממש רלוונטי). הנתון על עלייה במכירות צריך להדיר שינה מעיניו של שר האוצר משה כחלון, לפחות ביום שאחרי החגיגות. ייתכן שהנתון הזה מעיד על התעוררות השוק, ומבחינת כחלון זה יהיה אסון. בחודשים האחרונים נראו סוף סוף ניצנים להבטחתו של כחלון, להוריד את מחירי הדירות, והירידה הקבועה והמתמשכת במספר הדירות שנמכרו עד למרץ האחרון גם היא שיחקה לטובתו. העניין הוא שהיה ברור לכל, ואני מאמין שגם לכחלון בתוך תוכו, שזה עניין של זמן עד שהקיפאון בשוק הנדל"ן יסתיים, ונראה, לפחות על פי נתוני האוצר, שזה קורה. שוק הנדל"ן יכול להיות מושפע לזמן מוגבל מאוד מהתערבות שמביאה לריסונו. בכל זאת, בכל יום זוגות נישאים, בכל יום זוגות מתגרשים, ובכל יום רווקים בעלי אמצעים, ויש כאלה לא מעט, מואסים במגורים בשכירות או עם ההורים. כל אלה רוצים בדירה בבעלותם. המשפחה לוחצת, הסביבה לוחצת. בישראל אנשים "נורמלים" רוכשים דירה, בלי קשר האם זה משתלם כלכלית או לא, וכמה גבוהה היא עלות המשכנתא. ההערכות בשוק הנדל"ן הן שיש צורך טבעי, בכל שנה, במספר שבין 40 ל-60 אלף דירות חדשות כדי לענות על ההיצע, והמחמירים מדברים אפילו על יותר. בפועל התחלות הבנייה בכל שנה, ובעיקר בשנה האחרונה, הן נמוכות מכך - וכשהביקוש עולה על ההיצע – המחירים עולים. יצירת קיפאון בשוק לא מקטינה את הביקוש באמת, אלא להיפך – בשל העובדה שרבים מחכים על הגדר ורק ממתינים לסימן, חיובי או שלילי, כדי לרדת ממנה, הלחץ על השוק רק גובר. עכשיו נראה שהסימן ניתן. אם גם ברבעון הבא תירשם עלייה במספר הדירות שיימכרו, והמגמה תהיה של סיום הקיפאון, ישוב השוק ויעלה, והפעם בגדול. כחלון נמצא בעצם במירוץ נגד הזמן. האם בזמן הבחירות המגמה תישאר של ירידת מחירים או תתהפך. בעיני זה רק עניין של זמן עכשיו עד שהמטוטלת תזוז שוב, לכיוון הלא רצוי. כחלון, שצף על גלי התהילה עכשיו, חייב לנצל את המומנטום ולשנות כיוון. להפסיק להילחם בביקושים ולהגביר את ההיצע. נכון – זה קשה יותר, זה פחות פופולארי, זה משחק לטובת הקבלנים שכחלון מיהר לסמן כאויבי העם, וגם לטובת המשקיעים, שלדידו הם האחראים לעליות המחירים. אבל רק שחרור קרקעות מדינה, ואפילו עידוד קבלנים בתמריצים שונים לבנות יותר, יפר את המשוואה הנוכחית של ביקוש הגובר על ההיצע, שיוריד באופן מתמשך את המחירים. זה הפיתרון היחיד. הבעיה היא שכחלון לא יתהפך עכשיו. זה מאוחר מדי אחרי שהוציא הון על תוכנית מחיר למשתכן, שלא מצליחה להתרומם. זה מאוחר מדי אחרי שהכריז מלחמה כנגד הקבלנים והמשקיעים. זה מאוחר מדי, אחרי שבכל נתון ששיחרר האוצר בשנה האחרונה הוא הצביע בדיוק על ההיפך. ומצד שני – זה לא מאוחר בכלל –לפחות לא מצידם של רוכשי הדירות - להפוך את המשוואה ולהוריד באמת את מחירי הדירות. לזמן ממושך, ולטובת כולם.
