חג השבועות, אותו חגגנו לאחרונה, נתפס גם כיום חגם של גרי הצדק. מלבד היותו היום בו כולנו נכנסו תחת כנפי השכינה בקבלתנו את התורה, מלבד קריאת סיפורה של רות גרת הצדק המואביה, ביום הזה גם עלה על המוקד גר הצדק המפורסם ר' אברהם בן אברהם, הידוע בכינויו הגרף פוטוצקי. ר' אברהם נולד בפולין למשפחת פוטוצקי ממעמד האצולה ושמו הראשון היה וולנטין. בימי בחרותו הוא נשלח לפריז לצורך לימודים גבוהים. שם, באחד מסיוריו הליליים, עת הוא בילה את זמנו בבית מרזח הוא התוודע ליהודים וליהדות. בעל בית המרזח, יהודי פשוט אבל של צורה, ניצל כל רגע פנוי בו הוא לא נדרש להשקות את קהל לקוחותיו ללימוד התורה. וולנטין הסתקרן, התעניין, שאל ובירר והפך את בית המרזח לבית מדרש מעט ואת המוזג היהודי למורו ורבו הרוחני. חלפה לה תקופה ואת מקומם של הבירורים והספקות החליפה הוודאות הברורה. וולנטין, יורש העצר של משפחת אצולה עתירת נכסים ונוצרית אדוקה, בחר לשים פעמיו ולהיכנס תחת כנפי השכינה. המוזג היהודי עוד ניסה להניאו מהחלטתו ולעוררו למשמעות מעשיו, אבל וולנטין היה תקיף בדעתו ורצונו. גם הידיעה על כך שישנו גזר דין מוות על כל הממיר דתו מנצרות ליהדות לא החלישה או פגמה ברצונו. בעצת הזקן, וולנטין הסטודנט עזב את צרפת בלי לומר דבר והחיש צעדיו לאמסטרדם, מקום בו כוחה ותוקפה של הכנסייה הנוצרית היה מוחלש. שם, מצויד במכתב הסכמה וברכה מהזקן היהודי, הוא פגש ברב העיר וגויר על ידו כדת משה וישראל. את שמו הנוצרי הוא החליף בשמו של אבי המאמינים ונקרא בפי כל אברהם בן אברהם. נפשו של גר הצדק החדש חשקה בתורה ורגליו הובילוהו מאליהם מבית מדרש לבית מדרש שם הוא התגדל ביראה ואהבה. את ווילנא בירת הלמדנות הוא איווה לו למושב ורק החשש מכך שהיא עיר גדולה, מרכזית וידועה, ליהודים וגויים כאחד, גרם לו לנדוד ממנה לעיירה קטנה בסביבתה. משפחת פוטוצקי שכבר כמעט השלימה עם היעלמותו המסתורית של בנה קיבלה מכתב הלשנה בו נמסר לה מיקומו ומעמדו החדש בחיים. שיתוף פעולה של גורמים רבים, אנשי כמורה, משטרה ועוד, הביא לתפיסתו של הבן הסורר והוא הושם במעצר עד יחרץ גורלו. שם, כשגזר דין מוות בשריפה מאיים על ראשו, התחננו אליו בני משפחתו ש'ישוב למוטב' וייטב לו. שבועות של תחנונים, ולאחריהם גם עינויים קשים, לא הועילו. למשפחתו התברר שבניגוד למה שחשבה אין הוא משוגע ואיש לא כפה עליו לחיות חיי עניות של לחם צר ומים לחץ כדי לשקוד בתורה. בנם גילה ששקר נחלו אבותיו והוא נחוש בכוונתו שלא לוותר על אמונתו. אנשי הכנסייה לא יכולים היו לשאת את גודל ההשפלה. בן אצולה, ממשפחה טובה, עתידו מובטח ובכל זאת רצונו בדת יהודית הבזויה. ממותו הם תכננו לעשות אירוע גדול, כזה שרבים עליו ישמעו ויראו. יום ז' סיון, יום טוב שני של חג שבועות, נבחר להיות יום עלייתו על המוקד. הטקס היה רב רושם, אבל על ר' אברהם בן אברהם הוא לא הותיר שום רושם. אל האש לא גררהו כשהוא צועק ומתחנן על נפשו, אל האש הוא רץ וקפץ, לא לפני שבירך בשם ומלכות על מצוות קידוש ה' וקרא 'קריאת שמע' עד שיצאה נשמתו ב'אחד'. לאחר פטירתו מהעולם, על אף רצונה של הכנסייה הנוצרית למנוע אפילו את קבורת אפרו, הצליח אחד מיהודי ווילנא, בדרך חתחתים של שוחד ושלמונים, להביא משהו מאפר גופו לבית הקברות היהודי שבעיר. מפי הגר"א נמסר שכה רב היה הרושם שעשה גר הצדק בחייו ובמותו, עד שחלשה מאוד רוח הטומאה וכבר אין לדקדק כל כך בהליכת ארבע אמות כל בוקר לנטילה. מה לרבי אברהם בן אברהם של ירח סיון שנת תק"ט ולנו בירח סיון שנת תשע"ח? אולי תזכורת, אולי צורך בריענון ומהפך. גיור איננו שינוי פורמלי בתעודת הזהות של המתגייר, גיור איננו תהליך בירוקרטי טכני שנועד לזכות אדם בנקודות מס וכדומה, גיור הוא בטח לא הדרך בה עוזרים לאדם להתחתן. גיור הינו שער הכניסה היחידי לאומה הישראלית ושייכות לקדושתה. או במילים אחרות: כניסה תחת כנפי השכינה. מיום שהפסיקה 'סמיכת' הדיינים בישראל, לפני אלפי שנים, נותרנו כולנו בלי רשות לדון על פי דין תורה ואין לדיינים רשות להוציא ממון. הדברים היחידים בהם ניתנה הרשות לדיינים לדון הינם: "הדברים המצויים תמיד ויש בהם חיסרון כיס" (חושן משפט, א', א'), והטעם להיתר הוא "שלא תינעל דלת בפני לווים" וכדי ש"תינעל דלת בפני עושי עוולה". בדברים הללו נחשבים דייני כל הדורות כשלוחים של הדיינים הסמוכים בדורות הראשונים. על השאלה – מה פתאום שנחשיב גם גיור כדבר שניתן לעשות בזמננו, והרי הוא איננו שכיח וגם אין בו חיסרון כיס – ענו הראשונים שכניסת אדם 'תחת כנפי השכינה' הינה דבר כל כך חשוב ועל כן היא נחשבת כדבר שכיח. כל יכולתנו לקבל גרים בזמן הזה תלויה בכך שעבורם הכניסה תחת כנפי השכינה וקיום המצוות הינם הכרח של ממש, שחייהם אינם חיים והם חשים "חסרון כיס" אמתי בכך שהם אינם יהודים. האם מאות אלפי הגויים, שיש מי שרוצה לגייר, עונים על ההגדרה הזו? האם הם קרובים אליה באיזושהי צורה? בימים בהם נושא הגיור נפרץ והפך להיות סוגיה של סחר מכר הנתונה בידי פוליטיקאים קטנים שעסוקים במימוש הבטחותיהם למצביעיהם הגויים; בימים בהם ישנם פוליטיקאים ששומרים על נאמנות לתורמיהם הרפורמיים יותר ממה שהם שומרים על נאמנותם לעם ישראל; בימים כאלה ראוי לזכור ולכבד את זכרם של גרי הצדק האמתיים.
