כבכל שנה בעונה זו אנו עדים לתופעה המכוערת של הסתה מאורגנת נגד רוב הציבור בגין פשעו של יחיד (יחיד, אלא אם כן הוא לא היה היורה היחיד באותו לילה נורא). כבכל שנה מתאסף בכיכר ציבור הולך ומצטמק של מי שמכנסים הפגנה פוליטית של השמאל הקיצוני יותר והקיצוני פחות ושקוראים להפגנה שלהם "עצרת זיכרון ממלכתית". כבכל שנה מתגייסת התקשורת "הממלכתית" לשדר את דברי ההסתה מן המרפסת בכיכר. כבכל שנה מתחרים הדוברים על המרפסת בסימון ראש הממשלה כמטרה לזעמם הקדוש. כבכל שנה מתעלמים שונאי נתניהו מכך שגישתו של ראש הממשלה רבין היתה ימנית יותר מגישתו של ראש הממשלה נתניהו. כבכל שנה הם מנסים להשכיח את העובדה ש"מורשת רבין" – אם היתה כזו – היתה התנגדות להקמתה של מדינה פלשתינאית. כבכל שנה מעלימים האוסלואידים ותומכיהם את העובדה שהם חששו מכך שרבין הלך והתפכח מהזיות אוסלו ומבחינתם הפסיק להיות נכס בהקשר של שיווק מצעד האיוולת והתרמית הגדולה שרקחו. כבכל שנה בעונת הפסטיבל נותן מישהו ממפלגת השמאל/תקשורת את האות, והכל מתחילים להזכיר דווקא את המרפסת בכיכר בירושלים ומנסים למתוח קו ישיר ונבזי אל מוסוליני. כבכל שנה בעונת הפסטיבל נותן מישהו ממפלגת השמאל/תקשורת את האות, והכל מתחילים להזכיר את התמונה המזוויעה של רבין במדי אס. אס., כאילו לא היתה הפצתה פרובוקציה של איש שב"כ שסרח. מעניין שעד היום אף "עיתונאי חוקר" לא שאל מי האיש שהפיק תועלת פוליטית מרצח רבין, וזה לא היה נתניהו. בכל משפט רצח "רגיל" השאלה בדבר המניע לרצח היא שאלה הכרחית. כבכל שנה בעונת פסטיבל רבין כן גם השנה: כבר מתחילות האמירות שמכיוון שהרצח היה פוליטי, הרי שגם ההפגנה ("עצרת") צריכה להיות פוליטית. המארגנים רק שוכחים ומשכיחים שאם הרצח קידם מישהו מבחינה פוליטית, הרי שמדובר בשמאל ובמנהיגו. אינני איש קונספירציות, אבל אני ממתין בקוצר רוח לזיכרונותיו של פרופסור יהודה היס, מנהל המכון הפתולוגי באותה עת, לגבי ההתרחשויות בליל הרצח. כבכל שנה בעונה זו אנו עדים להתעלמות מיום הזיכרון הממלכתי לראש הממשלה שנרצח - למעט המופע השערורייתי של הנכדים הממלכתיים - וקיום ההפגנה ("העצרת") סמוך לתאריך הלועזי של הרצח. כבכל שנה מעלימים המפגינים בכיכר את הפלגנות והשיסוי שזרה רבין (ולא נתניהו): הם "פרופלורים", "הם לא מזיזים לי", ועוד אמירות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית.
