"ראב מוישה" - פנה אלי אריה דרעי בחביבות - "אני מבקש להודות לך בשם הציבור החרדי". הרגשתי קצת נבוך, מאז הסכמי אוסלו, דרעי הוא לא בדיוק כוס התה שלי. דרעי חש כנראה במבוכתי והוסיף – "אני רואה שאתה כל הזמן בצד שלנו וצריך לדעת להגיד תודה". לא כל הזמן אני "בצד של החרדים", אני לא חרדי וכנראה גם לא אהיה, אבל אכן פעמים רבות מצאתי עצמי עומד לצד החרדים נוכח הניצול הפוליטי של השנאה של מגזרים מסיומים כלפיהם (האוטו-אנטישמית לעיתים). על סוס השנאה הזו הכניס לפיד 19 מנדטים לכנסת וזה מתועב בעיני. "מי תרם יותר לביטחון המדינה" - שאלתי באחד מנאומי במשכן – "ח"כ לפיד? או ח"כ אייכלר?"..." התשובה" – המשכתי – "היא שח"כ אייכלר תרם יותר, כי בעוד מערכת הביטחון חייבת הייתה להאכיל ולהשקות להלביש ולטפל בכתב העיתון 'במחנה' יאיר לפיד, שתרומתו לביטחון הייתה אפסית, ח"כ אייכלר לפחות לא הפריע, כי הוא פשוט לא התגייס..." חזרתי על ההשוואה פעמים רבות בניסיון לבטל את גיוס החובה ולעבור אט אט לצבא מקצועי. גם בתחום הכלכלי הראתי כמה וכמה פעמים כי הטענות כלפי החרדים אינן נכונות. "בהיבטים מסוימים החרדים תורמים לכלכלה יותר ממגזרים אחרים" – הסברתי - "כי הרי מה הגורם המרכזי למשברים הכלכליים במערב כיום? העלייה בתוחלת החיים מחד והירידה בילודה מאידך. מי שישלם את קצבת הזיקנה של ח"כ לפיד, יהיו מיסיהם של ילדיו של ח"כ אייכלר." גם בעניין לימודי הליבה אני תומך בחרדים – ולא כי אני מסכים איתם. בעניין זה אני חושב שהורה שלא מלמד את בנו אומנות (ובימינו משמעות הדבר היא לימודי ליבה) לא זו בלבד שהוא מגלה חוסר אחריות כלפי בנו, אלא ממש עובר על ההלכה. אבל כל זה לא משנה את דעתי שהאחריות לחינוך הילדים היא של ההורים ובכל מקרה נזקה של המדינה בענייני חינוך רב על תועלתה. מי שחפץ ויודע את טובתם של הילדים יותר מכל גורם אחר הוא ההורה – לא המדינה. שיטת השוברים שמציעה מפלגת זהות, שיטה שמשמעה שובר חינוך בגובה כ 2000 ₪ שיינתן לכל הורה עבור כל ילד בגיל חינוך וימומש בכל מוסד חינוכי שיחפוץ, מאפשרת את השבת האחריות להורים והיא 'מכרה זהב' לחינוך התורני והחרדי (לעיון בהצעה https://www.youtube.com/watch?v=46QV35y-_pc והנה, למרות מודל הגיוס לצבא המקצועי שמקדמת מפלגת 'זהות', מודל השומט את הקרקע מן הטענות נגד החרדים וליבוי השנאה נגדם על רקע טענות ההבל של "שוויון בנטל", ולמרות תפיסתה הכלכלית של מפלגת 'זהות', השומטת את הקרקע מפני טענות ה"חיים על חשבוננו" – נגד החרדים, ומעל לכל – למרות שיטת השוברים בחינוך של מפלגת 'זהות', שיטה שעתידה לאפשר פריחה בלתי רגילה של החינוך התורני, עם המלמדים האיכותיים ביותר שירוויחו את המשכורות הגבוהות ביותר, למרות כל אלה - כשאני מדבר על ההכרח לנתק את הקשר שבין המדינה לישיבות הגבוהות (בכל המגזרים כמובן), מתקשים רבים להבין זאת. איך נלמד תורה בלי המדינה?... משל היו אבותינו קודם הקמת המדינה, בורים ועמי ארצות - והישיבות העומדות כיום ב'לייקווד' ו 'מונסי', שוממות מתלמידים באין מימון ממשלתי... הנתונים היבשים מראים כי המדינה, לא זו בלבד שאינה מפרנסת את לומדי התורה, אלא שהיא מועלת בתפקידה וגוזלת את המגיע להם ע"פ רצון הציבור. "אברך" ב'מדעי הדשא' - כלומר בפקולטות המגדר ורוח השמאל לסוגיהן - עולה למשלם המיסים פי חמש ויותר (!) מאברך בכולל תורני. ויש יותר "אברכים" שכאלה מלומדי תורה. בשנת 2014 פרסמה לשכתי בכנסת את הנתונים המוכיחים זאת: 77,000 אברכים בכוללים חרדים מקבלים כ369.6 מיליון ₪ בשנה – כ- 4800 ₪ לאדם. 90,200 סטודנטים ב"כוללים שמאלנים" מקבלים 2,307.1 מיליון ₪ בשנה – כ- 25,500 ₪ לאדם. אפשר להניח כי רוב האזרחים, עדיין מבינים שלתרבות ישראל סבא, כלומר לתורת ישראל, משקל משמעותי יותר בשמירת הזהות עד לשיבתנו ארצה, ולשמירת החוסן הלאומי שיאפשר את המשך חיינו כאן בהמשך. אז למה "אברכי המגדר ורוח השמאל" מקבלים יותר מ 25,000 ש"ח בשנה מכספי המיסים שלנו, ואילו האברכים התורניים פחות מ 5000? התשובה פשוטה, הכסף לשני סוגי האברכים, אמנם מגיע מן הציבור, אבל בין הציבור לבין ייעודו של הכסף (על פי רצון הציבור) מתווכת המדינה, ושם, במדינה, יש למוקדי הכח שאינם נבחרים ואינם מייצגים את רצון הציבור – כלומר מוקדי הכח של המשפט, התקשורת, הוועדות האקדמיות וכדומה - כח עודף על רצון העם ונבחריו. הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לתורת ישראל, הוא מציאת הדרך להעברת המימון אל לומדי התורה, הישר מן הציבור המעוניין בכך, ללא מתווכים. גם אם נניח שרק 50% מהציבור יעדיפו לממן את לימוד תורה על פני מימון לימודי המגדר ורוח השמאל, אזי לומדי התורה יקבלו כ 15,000 ש"ח בשנה במקום 5000. כלומר פי שלוש. זה מה ש 'זהות' רוצה. שהכסף יעבור מהציבור ישירות למטרה שבה הוא חפץ בלי התווך וההעדפות של "שומרי הסף". לא מדובשך ולא מעוקצך. 'זהות' גם מראה במצעה המפורט, בדיוק כיצד לעשות זאת. אבל יש כאן עניין נוסף, עמוק וחשוב הרבה יותר מן הכסף. ב'זהות' לא מאמינים שהתורה שתלויה במדינה יכולה להיות תורה שלמה. צפו בקטע הוידאו הקצר הזה מסתבר שבן גוריון סירב בכל תוקף להפרדת הדת מן המדינה וטעמו עמו: "אתה רוצה שדת ישראל תהיה עצמאית והממשלה תצטרך להתמודד עמה" - אמר בן גוריון לישעיהו ליבוביץ – " לעולם לא אתן לזה לקרות! אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה...". זוכרים את חורבן וגירוש יהודי גוש קטיף? אין ספק כי מי שמחריב ומגרש יהודים מבתיהם החוקיים, עובר על כל המצוות שבתורה. הרי על עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. עדיף לאכול חזיר ביום כיפור ולא לבצע את התועבה הזו. האם יכולים אתם להיזכר באישיות תורנית מנהיגה, מן הציונות הדתית, שפסקה לתלמידים המשרתים בצבא כי אסור להם לקיים את פקודת הגירוש? כך נראית תורה, שהמדינה "מחזיקה בידה...". ואם נדמה למאן דהו שתופעה זו אינה מתקיימת בצורה זו או אחרת גם בתורה החרדית הנתמכת על ידי המדינה, טעות בידו. אם הגעתם עד הלום, בוודאי שואלים אתם את עצמכם – ומניין יבוא הכסף לתורה החופשית מהמדינה? הרי ללא המדינה ויכולתה לגבות בכפיה את ממון אזרחיה, גם את כבשת הרש שמקבלים לומדי התורה כיום לא נזכה לראות. ובכן קיצוץ התמיכה בלומדי התורה מעל גיל 18 הוא מהקטנים שבקיצוצים - ולא הראשון שבהם. 'זהות' מראה במצעה המפורט כיצד להוריד את מספר משרדי הממשלה מ 30 ל 11, כיצד להוריד את נטל המס באופן משמעותי, לפתוח את השווקים לייבוא חופשי, לשחרר את אדמות המדינה מאחיזת המנהל ולהפריטן לכלל האזרחים. בע"ה תהפוך 'זהות' את ישראל במהירות, ממדינת סעד, למדינת שפע - מהעשירות שבמדינות. כשהכסף יישאר בכיסנו במקום לפרנס הררי פקידים, מקורבים ופרוטקציונרים, כשהאחריות תחזור מן 'האח הגדול' – כלומר מהמדינה – אל האדם החופשי, חזקה על עם ישראל כי האחריות האישית ותרבות הפילנתרופיה היהודית תניב בישראל לפחות את אותה רמת תמיכה לה זוכים תלמידי הישיבות הגבוהות במדינות השפע. מי שמעדיף להמשיך ולבסס את תורתו על יכולת הכפייה של המדינה, יתכבד וישתוק כשזו תכפה עליו גיוס לצבא ומצעדי גאווה בשכונתו. שחררו את תורת ישראל מאחיזתה של המדינה. רק כך היא תצמח באמת.
