(ל"ו) ויהודה אמר לאחיו הנה נגפו אויבנו נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו:

(ל"ז) ויקהל כל המחנה ויעלו הר ציון:

(ל"ח) ויראו את המקדש שומם והמזבח מחולל והשערים שרופים ובחצרות גדלים סבכים כמו ביער או כמו באחד ההרים והלשכות שוממות:

(ל"ט) ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו אפר [על ראשיהם]:

(מ) ויפלו על פניהם ארצה ויתקעו בחצוצרות התרועה ויצעקו אל השמים:

(מ"א) וישלח יהודה איגרת אל מֶנֶלָאוֹס הכהן הגדול אשר במצודה ויאמר:

(מ"ב) מֶנֶלָאוֹס, אחי אתה. היום יום בשורה הוא לנו, יום בו שחררנו את עיר קודשנו מידי אוייב:

(מ"ג) ביום מיוחד זה עלינו לאחות את הקרעים ביננו ולמנוע מלחמת אחים:

(מ"ד) וייפג לב מֶנֶלָאוֹס מהאמין בדברי השלום של יהודה עקב המלחמה האכזרית:

(מ"ה) וישוב יהודה וישלח שליח שנית אל מֶנֶלָאוֹס  הכהן הגדול אשר במצודה:

(מ"ו) אחי מֶנֶלָאוֹס, כל מלחמתנו היתה בשביל חרות לעמנו מעול שלטון האויב:

(מ"ז) ישנם דרכים רבות לעבוד את האל, מי אמר שדרכי טובה מדרכך:

(מ"ח) לאות ולראיה כי חפץ אני בשלום, הנני ממנה אותך להיות הכהן הגדול בבית המקדש:

(מ"ט) כל עבודת בית אלהינו תישק על פיך הלא הוא בית תפילה לכל העמים:

(נ) ולראיה אני מורה לכל כוחותי לסגת מבית המקדש ומהר הבית:

(נ"א) ויתקע יהודה בשופר ויצא כל העם מהמקדש:

(נ"ב) ויצאו מֶנֶלָאוֹס ואנשיו מהמצודה ויעלו קרבן לזאוס ואת הימים הללו קבעו לדורות:

נשמע דמיוני?
נשמע לא מציאותי?
נדמה לכם שהסופר הזה עישן משהו?

זאת בדיוק המציאות השוררת כיום בהר הבית.
שחררנו את הר הבית מיד צר במלחמת ששת הימים, ואחרי 2000 שנה של חילול ושיקוץ, במקום לקומם את המקדש ולהדליק נרות בחצרות הקודש. מצאנו את הערבי הראשון שעבר במקום ומסרנו לו את המפתחות.

עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר להפוך למכבים ולטהר את הר הדום רגלי א-לוקינו!