הפלגים השונים של השמאל הישראלי הולכים ומתרבים כפטריות אחרי הגשם. הם מציבים בפני ציבור הבוחרים בישראל ניסוחים דומים למדיי, שהמכנה המשותף שלהם הוא שנאה בוטה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. כאשר זה המסר, אין לנתניהו כל סיבה לחשוש מפני האופוזיציה הרב-קולית והחד-גונית משמאל. מן הצד השני, הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לגייס את קולות מצביעי האופוזיציה מימין. כך הופך נתניהו למרכז האמיתי והגדול בישראל. אין שחר להתבטאויות של כתבים ופרשנים שונים בעניין גוש השמאל-מרכז. אין גוש כזה ולא היה גוש כזה, כי משבצת המרכז תפוסה על-ידי נתניהו, שהוא עצמו הקצה השמאלי של הליכוד ושל ממשלתו. כל מה שנמצא שמאלה מהליכוד איננו מרכז אלא שמאל. בין הטוענים להנהגת גוש השמאל נמצאת ציפי לבני, זו הקוראת לראשי פלגי השמאל להניח את האגו שלהם בצד, ובמלים אחרות להותיר רק את האגו שלה – הנפוח והחלול – בזירת ההתגוששות של פלגי השמאל. מדובר במי שהיתה שרת החוץ הגרועה ביותר בתולדות ישראל, ואשר עד היום אינה מבינה אפילו את הנזקים שגרמה לישראל בחיזוריה הבלתי נלאים אחרי מכחיש השואה אבו מאזן, ובגיבוש ההחלטה האומללה מספר 1701 שסיימה את המלחמה השנייה בלבנון ואפשרה לחיזבאללה להתעצם מאז ועד היום. לעומת זאת, בפוליטיקה הפנימית של השמאל היא מגלה שרידות אלימה ובוגדנית, ומפילה בזה אחר זה את מנהיגיה התמימים של המפלגה האבודה, קודם יצחק הרצוג והיום אבי גבאי. לא מן הנמנע שבדרכה שמאלה היא תפיל גם את הילדה התמימה העומדת בראש מפלגת השמאל הקיצוני ותשתלט על מרצ, כדי לפלס לעצמה דרך אל כיסא כלשהו בכנסת הבאה. בין הטוענים להנהגת גוש השמאל נמצא גם אהוד ברק, ראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל, ומי שנודד בין המיקרופונים כדי להסית נגד ראש הממשלה המכהן, וכדי לנסות לשווק את עצמו כמנהיג אפשרי של פלגי השמאל. טוב יעשה אם יניח לנו לנפשנו וילך לעשות לבתיו הרבים. כאשר שני אלה, ציפי לבני ואהוד ברק, שהתקוטטו בעבר על השאלה מי יענה על צלצול הטלפון בשעה 3 לפנות בוקר, ושהציבור מאס בהם, הם הטוענים עתירי-האגו להנהגת השמאל, שלטון הימין מובטח, על אף חסרונותיו ושגיאותיו. ציפי לבני ואהוד ברק הם הנשק הסודי של בנימין נתניהו בדרכו לכהונה נוספת בראשות הממשלה.
