קיים חשד בעל משקל לפגמים בדרך שהחטיבה היהודית של השב''כ חוקרת את הנערים היהודים הקשורים לפרשה הנקראת (לא כל כך בצדק) 'הטרור היהודי'. בית המשפט קבע יותר מפעם שהיו פגמים בחקירת החשודים הצעירים. המקרה הנוכחי חמור יותר, כי נחקרים גם נערים החשודים כיודעים מי עשה את הפשע, ואינם חשודים שהם עשו אותו. מחוויות קשות שעברו נערים ששוחררו בלא לעמוד לדין עולה, שעלולים להיות לחקירתם נזקים לטווח ארוך. נראה, שעל החטיבה היהודית להגביל את עצמה, לפחות בחקירת נערים נקיי כפיים, ולזכור, שהכוח עלול להשחית. אך עיקר משקלן של שורות אלו הוא לכיוון ההפוך. המחאות בימים האחרונים מפי אישים בעלי השפעה על ציבור המתיישבים נשמעות רק נגד השב''כ, וכמעט אינן נשמעות כלפי המעשה הנורא של הרג אישה חפה מפשע, עיישה ראבי, אם לתשעה ילדים, בסקילת מכונית באבן כבדה (בשבת!). זהו רצח נורא, והאפשרות (בספק!) שנעשה בידי תלמידי ישיבה, ולא בידי פורקי עול מועדים מן הגבעות, הופכת אותו לנורא שבעתיים. היא מטילה אחריות כבדה מאוד על כתפי מחנכיהם ועל כתפי כולנו. קיימת אפשרות (בספק!) שמדובר כאן בשיא חדש של פעולות חבלה ברכוש ערבי, פעולות המכוונות בעיקר נגד שלטון ישראל בשומרון. אם אכן יש קשר לא מקרי בין הרצח לבין מעשים אלו, המעשה חמור עוד יותר. ההתעלמות התמוהה של חלק מן הרבנים מחומרת המעשה, והחבאתו בצל טעויות אפשריות של השב''כ בחקירה, מחייבות את כולנו להזכיר אמתות יסוד המחייבות את כולנו: א. אנו יושבים בארץ הטובה הזאת בחסד ה' ולא בזכות. הדם הוא יחניף את הארץ, ודם נקי, גם של ערבי החי עמנו, שאיננו מוחים בכל כוחנו על שפיכתו, מכתים גם את ידינו באדום בוהק. אם זעקנו על דמם השפוך של אשר פלמר ובנו הי''ד ואת דמה השפוך של אדל ביטון הי''ד, שמכוניותיהם נרגמו באבנים כבדות וכאן אנו עונים בקול ענות חלושה – אין פינו ולבנו שווים. ב. החטיבה היהודית של השב''כ נועדה למנוע מעשים כאלו ולסכלם מבעוד מועד. כשהיא פועלת עתה לגלות את האשמים, היא פועלת למעשה, ובצדק גמור, כדי למנוע את מעשה שפיכות הדמים הבאה, ולשם זה היא חייבת להיות בעלת כוח ובעלת אמצעים (בגבולות היושר והסבירות, כמובן!). ג. מניסיון של עשרות שנים מוכח לעתים, שיש קשר בין שפיכות דמי ערבי חף מפשע לבין הגברת הטרור הערבי הקטלני. המחבלים תמיד רוצים לשפוך את דמנו, וללא קשר להתנהגותנו. אך שפיכות דמי ערבי בידי יהודים מצמצמת את מספר הערבים המעוניינים בחיים תקינים עמנו, והמשתפים פעולה עם כוחות הביטחון, ויש רבים כאלו, ובין השאר בזכותם השב''כ מצליח לסכל באיבן פעולות רבות נגדנו. הנער שהרג את הערבייה מסכן בעליל גם את חיינו שלנו, ואין לנו סיבה לתמוך בו או להגן עליו. ד. אם כוחות הביטחון לא יוכיחו שליטה בענייני הביטחון לשני צדיהם, תעורער זכות ישיבתנו כאן גם באירופה וגם בתל אביב. לצערי אוסיף: תעורער בצדק! החטיבה היהודית, במאמציה הראויים לשבח לסכל את הפעולות הנזכרות, למעשה מגנה על ביטחוננו ועל זכות ישיבתנו כאן. ה. נקודה אחרונה, ועלינו להכיר בקיומה בעיניים פקוחות גם אם איננו אוהבים אותה: אין שום יכולת, לא מבחינה בינלאומית וגם לא מבחינה ציבורית כאן בארץ, להכיר בהבדלים גדולים מדי בטיפול משפטי בין זורקי אבן קטלנית על יהודים לבין זורקי אבן קטלנית על ערבים. זאת, למרות שהראשונים לצערנו רבים מספור והם מכת מדינה, והאחרונים לשמחתנו, מעטים מאוד. להבדל זה יש השפעה, אך היא מוגבלת. ככל שירבו חלילה מקרים של זורקי אבנים יהודים, גם ההבדל הקטן יאבד את ערכו המשפטי. נסיים בשבח: הציבור היהודי ביהודה ושומרון בכללותו הוא ציבור שומר מוסר וחוק כלפי הערבים, ותומך תמיכה פעילה ובלתי מסויגת בכל כוחות הביטחון. זאת, למרות קיפוחו מבחינה משפטית בידי הרשויות בתחומי החיכוך והמריבה. אנא, אל נכתים שבח זה, שהוא בסיס קיומנו כאן בתודעה הציבורית, בשתיקה על מעשי עוול בודדים שנעשו כביכול, בשמנו. שוב נזכיר לחטיבה היהודית ולאנשיה היקרים, שנערים החשודים רק בידיעת מעשה אסור, וכלל לא בטוח שהם יודעים, אינם יעד להפחדות ולמעשים פסולים שיש בהם פגיעה לטווח ארוך בנערים, כשמעשים אלו הם על גבול החוק או אף קצת למטה מכך.
