מספר שבועות לפני הבחירות, בסוף 2012, הודיע נתניהו כי ציפי לבני לא תהיה שרה בממשלתו. הדברים הובלטו בכתבות מגזריות והמטרה הייתה ברורה - שאיבת קולות הימין לליכוד. שלושה חודשים לאחר מכן הושבעה לבני כשרת המשפטים של ישראל. זו לא הפעם הראשונה בה הבטיח נתניהו ימין וקיים שמאל. זה אירע ב2009 עם אהוד ברק, זה כמעט קרה עם בוז'י הרצוג בממשלה האחרונה. נתניהו הוא איש ימין. תפיסותיו הבסיסיות נמצאות עמוק בימין האידיאולוגי של ישראל כמו בגין שלפניו וכמו שרון. אך כמוהם בדיוק תפיסתו תלויה בדבר. היא מעוגנת במצב בטחוני, במצב כלכלי ובמצב מדיני. היא מעוגנת בצרכי העולם. תפיסה התלויה בדבר היא תפיסה שתמיד תתפרק. כמו תפיסותיהם הפוליטיות של שרון ושל בגין שבעטיים בלבד בוצע גירוש יהודים. הסיבות להתפרקות יוצגו תמיד כאידאולוגיות- רצון עז לשלום, חוסר יכולת לשלוט, מחויבות לעתיד ילדנו ועוד כהנה וכהנה. דברים שאסור לזלזל בהם, אך בהיעדר עמוד שדרה אמוני הם עלולים להגיע כתירוצים לדברים אחרים לגמרי - תירוצי נשיאות מיוחלת. תירוצי חקירות. תירוצי פופולריות. תירוצי לחצים וחיבוקים בינלאומיים. כעת, מפזר נתניהו הבטחות חוזרות לימין. לטענתו הוא רוצה ריבונות ומתכוון לפנות את חאן אל אחמר. מילים לחוד ומעשים לחוד. בשלושה עשר שנות כהונתו כראש ממשלה נתניהו לא קידם ריבונות. ולמרות שהוסרו כל המניעות לפינוי חאן אל אחמר הוא נמנע מלפנות את הכפר הלא חוקי. תקופה ארוכה היה ניתן להאשים את ליברמן, ובצדק, בגרירת הרגליים. אבל נתניהו שמכהן כשר ביטחון וכראש ממשלה כבר תקופה ארוכה נמנע מפינוי המקום גם לאחר פינויו של ליברמן. הדרך לשמור על נתניהו ראש ממשלה ימני תלויה במפלגות ימין גדולות לצידו. אפשרות אחרת תגרום לנתניהו לזרוק את הבייס שלו, לקבל לצידו את גנץ עם או בלי לפיד, ולחזק עצמו במפלגה אינטרסנטית שענייני ימין ושמאל מעניינים אותה פחות מקנביס. אנסה לצייר את היום שאחרי הבחירות. לפי הסקרים יקבלו "איחוד מפלגות הימין" 7 מנדטים, ובתוספת הרב אלי בן דהן (מספר 28 בליכוד) יהיו 8 נציגים. מפלגתם של בנט ושקד "הימין החדש" מקבלים לפי הסקרים 6 מנדטים. לאור הלחצים הרבים שיופעלו ממפלגות קטנטנות, ולאור הדם הרע בין נתניהו לבנט, אנו עלולים למצוא עצמנו עם תפקידים שוליים מאוד לשתי מפלגות אלה. היכולת ליצור מפלגה משמעותית תהיה רק בשילוב כוחות. איחוד שכזה, גם אם יהיה טכני בלבד ולצורך המשא ומתן, יצור את המפלגה השלישית בגודלה ויבהיר לנתניהו שהימין האידיאולוגי לא פורק. יחד, יוכלו שתי המפלגות לקבל תפקידים משמעותיים בממשלה הבאה. נתניהו יעדיף לפרק את הימין. הוא מייחל ליום בו יצליח להסתדר בלי בנט ושקד. בתמורה לכך, יהיה מוכן למלא בתפקידים את "איחוד מפלגות הימין" אך כמפלגה עם מספר חד ספרתי של מנדטים הכח הקיים למפלגה יהיה בתיקים בלבד. הדבר החכם ביותר לעשות כעת הוא להחליט על איחוד כוחות ביום שאחרי. איחוד שכזה יכול לחסום את דרכם של השמאל לממשלה בין היתר בשל העובדה שנתניהו חושש ללכת עם השמאל לבד. סיבה אחת לכך היא האידיאולוגים הרבים הנמצאים במפלגת הליכוד שלא יאפשרו זאת. השניה קשורה לנטיית ליבו, האמיתית, לימין. איחוד שכזה משמעותי גם מול מפלגת זהות. הוא יכול להחזיר הביתה מצביעים שלא מאמינים בבשורה הנפרדת של כל אחת מהמפלגות ומחפשים בשורה גדולה מתפקיד כזה או אחר. הקטנתה של זהות תאפשר לפייגלין לחזור למקום בו הוא מייחל להיות, כמי שצועק כמה רעה הממשלה שהוא לא העומד בראשה- באופוזיציה. היכולת של נתניהו לשלוט בממשלת ימין תלויה בהצבעה למפלגות ימין אידיאולוגיות הנמצאות מימין לליכוד. כיום יש שתי מפלגות כאלה שיכולות לסייע רבות אחת לשניה. "הימין החדש" ו"איחוד מפלגות הימין" יכולות להיות הכח הדומיננטי ביותר בממשלת נתניהו הבאה. בחלומות הוורודים אם יצליח להיווצר גוש כזה אפשר יהיה לצרף אליו מפלגות ימין קטנות נוספות שתלותם בכח זה תגרום להם להצטרף לדרישות ימין. זה תלוי בשריפת מאגרי ענק של אגו. זה לחלוטין אפשרי.
