עיתונאים מדווחים שבמטה הבחירות של מפלגת העבודה אפשר היה להירדם מרוב ריקנות ושיממון. המשתתפים היו מעטים (46%) וגילו חוסר עניין. ניתן לשער, שלמרות שמצב המפלגה לא היה מזהיר גם לפני כן, המכה המכרעת היתה נכונות היו"ר שלהם, גבאי, לענות בחיוב לנתניהו על הצעתו להצטרף לממשלתו תמורת משרת שר ביטחון פלוס ווטו על ההתנחלויות ועצירת הרפורמות בתחום המשפט. היה זה לאחר שהתחייב חגיגית שלא יישב עם נתניהו בממשלה אחת. בליכוד, הנכונות של מנהיגם לבגוד בערכיו המקודשים לא עשתה רושם רב. למן היום הראשון של שלטונו פיתחו שם עור עבה כלפי הזיגזגים האידיאולוגים שלו - מן 'המדינה הפלסטינית', דרך הקפאה והפשרה לסירוגין של ההתיישבות ועד לנכונות להציע לסורים את הגולן (רשימה חלקית). לכל אלה מצא "הימין החזק" הסבר וגם צידוק במילה אחת: "ספין". המונח האנגלי הזה נתפס בליכוד כמו שילדים מתנערים מאחריות למעשה או דיבור לא יפה במילה אחת:"סתאאם!"... בשפתו המקורית ספין הוא סיבוב או סחרור. בשימוש הפוליטי הישראלי הכוונה היא אולי לסחרר את הצד השני או את הציבור, לסובב להם את הראש. כך או כך, ה-ספין הוא תמיד תחבולה, העמדת פנים, בלוף ובעברית נכונה: שקר. במקרה דנן, כשהצעתו המגונה של נתניהו לגבאי נחשפה בתקשורת, בליכוד צחקו: עוד ספין של נתניהו ! לא שאלו את עצמם הצוחקים, ומה אם חבריו של גבאי היו מקבלים את הצעת נתניהו וה'ספין' היה הופך למציאות, האם עדיין היו צוחקים? לעומת הליכוד, במפלגת העבודה הספין הזה פגע קשות. הוא גרם למנהיג, גבאי, להתפטר ותרם לתמונה העגומה של הבחירות האחרונות. לספין של פיזור הכנסת שנבחרה אך זה עתה, מעשה ידי נתניהו, יש להוסיף ספין, כלומר הצעה מגונה גם בכיוון מפלגת כחול-לבן ואפילו 'ספין' בכיוון החכי'ם הערבים שכידוע שוללים את עצם היותה של המדינה יהודית. עם המטען השלילי המעיק הזה, ניסיתי להבין כתבה של עידן יוסף באתר "מחלקה ראשונה" (30.6.19) ולא הצלחתי. אולי מאזיניי וקוראיי יצליחו יותר, הנה: "בניגוד למקובל לחשוב...פרטים חדשים.. מגלים כי מפלגת 'חוסן לישראל' בראשות בני גנץ רצתה למנוע את פיזור הכנסת, אך ב.. 'יש עתיד' בראשות יאיר לפיד חששו שמתן פרק זמן נוסף יאפשר לגנץ לשקול בחיוב את ההצעה שקיבל ביום האחרון מנתניהו להצטרפות לממשלה, כנראה על חשבון היפרדות מ'יש עתיד' " מישהו הבין? אני איבדתי את זה, ומסתמא לא רק אני. כאן רואים, איך ה'ספין' מביא על עצמו את קיצו: כשהכל, כולל הערכים המקודשים ביותר, הוא 'ספין', כלומר ספק תעתועים ספק מציאות , לפי מה שכדאי באותו הרגע, כשהסחרור מסובב לציבור את הראש עד לאבדן שווי משקל, אזי ה'ספין' מאבד את האפקטיביות שלו. ובמלים אחרות, באין אמון ובאין יושרה, כשהפוליטיקה, כלומר ניהול ענייני המדינה, נעשית שם נרדף לספינים, טריקים ושטיקים - אזרח הגון מתרחק. מפני שמשחקי כוח ושלטון גרידא, ללא כיסוי במניע טהור ואמתי, הם דוחים ופשוט אינם מעניינים. למשטר דמוקרטי תרבות שלטון כזאת היא כסם המוות וכאן טמונה הטעות של החוכמולוגים החושבים שהתביעה למידה מינימלית של יושרה בפוליטיקה היא תמימות. בסופו של דבר, מי שמשתתף במשחק הדמוקרטי מבקש מבוחריו אמון וכשאובד האמון, נגמר המשחק. לאשראי קוראים בלועזית "קרדיט". credo בעברית פירושו 'אני מאמין' ואם אין לך 'קרדיט', לא תוכל לעשות עסקים. ערכו של כסף תלוי בכיסוי שלו, קרי: בחוסנו של המשק שהנפיק אותו. באין כיסוי, שטרות הכסף אינם יותר מאשר ניירות צבעוניים חסרי ערך. כשמרוב תרגילים מדינאי מידרדר לשפל כזה שלא מאמינים לאף מילה שיוצאת מפיו, הוא חדל להיות רלוונטי. את ברית המועצות לא הפיל הפולש מבחוץ, כי אם היות המשטר בנוי על אדני שקר. כמו שעיתונם הרשמי "פראוודה" (אמת) נחשב בעיני העם כשקר בהתגלמותו, כך היתה הכלכלה כולה בנויה ספין על גבי ספין. "תכנית 5 השנים" היתה בלתי אפשרית לביצוע מלכתחילה, תבעה מכסות בלתי ריאליות ופגשה נתוני ייצור שקריים. השלטון שיקר לאזרחים והם שיקרו לו, עד שהעסק התמוטט מבפנים. הם היו אמני ההטעיה ואשפי ההונאה - והספינים הביאו עליהם את קיצם. גם אצלנו שולט אותו כלל אוניברסלי. אפילו הליכודניק הכי תמים יתקשה לעכל את השרשור הזה – הקדמת הבחירות, ביטולן ופיזור הכנסת הנבחרת ומיד אחרי זה ניסיון לבטל את הביטול. מה גם, שידוע לכולם שלא טובת המדינה תובעת מהלכים הרסניים כאלה, אלא אינטרסים פרטיים, אמתיים או מדומים, של ראש הממשלה. היה היתה בארץ מפלגת פועלי א"י שהקימה את המסד של מדינתנו. ברבות הימים הסתאבה וסימני שקיעתה היו שחיתות ציבורית , שתלטנות ועל הכל – תרבות שלטונית של שקרים. היא היתה חלוצת הספינים ו"דברו אלינו אמת!" היתה סיסמת מתנגדיה ויורשיה, המהווים היום את השלטון בישראל. האם גזירה משמיים היא ש"המחנה הלאומי" ילך בדרכה של א"י "העובדת" כל הדרך עד ל-"אובדת", חלילה, מבלי ללמוד מן ההיסטוריה? מבחן מכריע בצורת 'תכנית ה-100' עומד אחר כתלנו. "ספין הספינים" של נתניהו, נאום בר-אילן שאימץ לו את המדינה הפלסטינית, חוזר אלינו כחלק מן התכנית הזאת כמו בומרנג. בו-זמנית יידרש הליכוד לחשוף את מצעו לקראת בחירות ספטמבר, ובעיקר – מה עמדתו בשאלת המדינה הפלסטינית. כאן יפגוש נתניהו את רגע האמת שלו – מול האמריקנים ומול בני עמו. היעמוד בו? ואם לאו, האם יימצא במפלגתו הגרעין הלאומי שיקום ויקרע לגזרים את הספין הארור של מדינה פלסטינית בלב ארצנו ובכך יושיע גם את העם וגם את מפלגתו?
