יצא לי בחודש האחרון לשמוע על מקרה של זוג שיצאו תקופה ממושכת ובסוף הבחור החליט שהוא צריך לחשוב וביקש פסק זמן. הוא ממש אהב את התכונות שלה והכול נראה לו מתבקש ובדיוק מה שהוא חיפש אבל הוא הרגיש שפשוט קשה לו לקפוץ למים. לאחר המתנה של שבועיים שבהם לא הצליח לאזור אומץ ולהציע הצעת נישואים לבחורה, היא החלה לצאת עם בחור אחר וכעבור שלושה חודשים התחתנה והשאירה את הבחור בתחושת החמצה גדולה, מדוע לא אזר אומץ ללכת עד הסוף עם ההצעה שלו. ואז הגיע לאוזניי סיפור פשוט נפלא שהתחיל לפני שלוש שנים, אז הגעתי עם הכיתה שלי למוזיאון ובסוף הביקור, המדריכה שמהיכרות מוקדמת איתה הייתה מעל גיל 40 נתנה לי כרטיס ביקור שלי וביקשה ממני בעדינות שאם אמצא מישהו שיתאים לה אעדכן אותה. באותו רגע לא יכולתי להסתיר את ההתפעלות שלי מהמדריכה הזו. פגשתי בחיי הרבה מדריכות של מוזאונים או מקומות אחרים, מעולם לא קיבלתי בסוף הסיור המקצועי כרטיס ביקור ששובר את הגבולות בין לקוח למדריכה בצורה חדה כל כך. "כל הכבוד לך! מעריך מאוד את הגישה וההשתדלות שלך" אמרתי לה בהערכה. ענתה לי: "אתה לא מבין כמה עגמת נפש נגמרת לי מהמנהג הזה שלי. שמעתי כבר בסעודות שבת כל מיני נשמות טובות שמתייגות אותי כעוף מוזר וכמישהי נואשת שנסחפה עם הרצון להכיר ושזה מוגזם ולא צריך לשדר שאני כל כך מיואשת. אז קודם כל אני לא מביאה את הכרטיס לכל אחד, רק לאנשים שאני יודעת שזה יהיה איכשהו קשור ודבר שני, מה לעשות, אם זה המחיר שאני צריכה לשלם על ההשתדלות הזו שלי שאולי תקדם אותי אז אני מוכנה לעשות את זה. אבל שלא תחשוב לרגע אחד שזה קל לי. בכל פעם מחדש זה הורס אותי ואחרי שאני נותנת את הכרטיס אני מרגישה שבא לי להיעלם" נפרדנו מאז והאמת שלא בדיוק חשבתי על משהו מתאים רק יצאתי מהבחורה הזו בתחושה של השראה. ביום שני הודיעו לי שבשעה טובה היא התארסה. הייתי חייב לברר איך זה קרה ואיך הם הכירו. אז בחור אחד שהגיע מטעם עם הקבוצה שלו קיבל ממנה גם את הכרטיס הזה, רק שאחרי שהוא קיבל אותו, הוא מיד מסר לה אותו בחזרה עם מספר טלפון, ואמר לה שהוא דווקא יכול לחשוב על מישהו מדהים ויוצא דופן ומעניין שיוכל להתאים לה, רק שהוא קצת ביישן כשהתקשרה אליו בערב התברר לה כמובן שהוא התכוון לעצמו... נפגשו. יצאו. ניסו. וביום שני סגרו מזל טוב ורק אושר ונחת"
