1. 316 יום כבר חלפו מאז שהחלה מדינת ישראל לפעול מכוח האינרציה, ללא ממשלה נבחרת שמוסמכת לקדם את ענייניה. הכל תקוע. גוש הימין על 55 ח"כיו מתבצר בצד האחד, וגוש המרכז-שמאל על 52 ח"כיו בצד האחר, ו-13 הערבים בתווך – וממשלה אין. ניתן אולי לפרוץ את המבוי הסתום עם בחירות נוספות, שלישיות, אבל זו אינה אופציה הגיונית. ראשית, כי זהו מהלך בזבזני ומופקר בעליל. ושנית, מי ערב לנו שמצב התיק"ו לא יחזור על עצמו? האם נלך אז גם לבחירות בפעם הרביעית והחמישית וכן הלאה? נדרשת איפוא חשיבה מחוץ לקופסה, שתשבור את מעגל השוטים שאנו שרויים בו. משהו נועז שיפרוץ את החשיבה המקובעת, את המסגרות העבשות, שכולנו, ובראשנו הפוליטיקאים, נתונים בתוכן. 2. והפתרון הסביר ביותר, ההגיוני ביותר ואפילו הצודק ביותר, הוא פרישת סיעות הציונו"ד: הימין החדש והבית היהודי, מגוש ה-55 העקר, וחבירה לקואליציה בראשות בני גנץ. נשמע מהפכני? מנוגד למאוויי הבוחר הציוני-דתי? אכן. הבוחר הציוני דתי קשר עצמו בקשר גורדי לנתניהו. עבד נרצע. "רק ביבי". וזאת למרות נסיונותיו הבלתי נלאים של נתניהו להכות בו ללא רחם, בדרכו ליעד הנכסף - מחיקת מפלגות הציונות הדתית. הבוחר ממחנה הציונות הדתית, שהוא בדרך כלל אדם רציונלי, משחק מול נתניהו את תפקיד האישה המוכה, האסקופה הנדרסת. ככל שיחבוט בו, תגבר מחוייבותו כלפי 'הקוסם'. 3. הפארסה הזו נמשכת מאז ומקדם. כבר ב-2014, כשנתניהו נפגש עם מוזס, דרש נתניהו לא רק להיטיב עימו, אלא גם לרמוס את בנט והבית היהודי: "המטרה שלי בבחירות היא להוריד את בנט מתחת ל-15 מנדטים". וכשנשאל לדעתו על הושבת בנט במשרד הביטחון, השיב 'הקוסם': "אם יהיה מועמד שמאל, יותר קל". הבנתם את זה, ציונים דתיים יקרים? אהוד ברק עדיף בעיניו על נציג שלכם. לקרוא ולא להאמין. נתניהו לא הסתפק בכך. הוא גייס את 'ישראל היום' למערכה נגד בנט ושקד. הביביתון אף מינה כתב מיוחד להכפשת בנט-שקד והבית היהודי. והכל כדי למחוק את מפלגת הציונות הדתית. וזה לא הכל. בראשית 2013 שיגר שליח של נתניהו מסר אס.אם.אס לעורך אתר וואלה, שהודלף בינואר 2019. השליח ביקש לפתוח במסע טינוף כנגד אביו של בנט. במה כבר אפשר היה ללכלך את האיש התמים הזה? בנט האב, מסתבר, השתתף ב-1995 בהפגנה נגד אוסלו, והשליח מטעם נתניהו הציע במסר "לבדוק בתמונות מההפגנה נגד רבין בצומת כפר שמריהו, ותמצא שבנט האב כמעט פגע פיזית ברבין בעת חנוכת הצומת. צריך לחשוף שמן הבית הזה מגיע נפתלי בנט". אבל הציונות הדתית המוכה והמושפלת ממשיכה להושיט את הלחי השניה, גם היום, ולתמוך ב'גוש הימין' – שם הזוי לתעתוע פוליטי, שבראשו אריה דרעי גדול תומכי אוסלו, ונתניהו תומך הגירוש מגוש קטיף, מחזיר חברון, מקפיא הבניה גם בירושלים, שנכנע בפני ירדן והוואקף, ואפילו את חאן אל אחמר אינו מוכן לפנות. 4. מלחמתו של נתניהו במפלגות הציונות הדתית נמשכת זה עשור ויותר, שבמהלכו פעל בשליחותן של ש"ס ויהדות התורה, לדחיקת הציונות הדתית מכל עמדת ההשפעה. למשל ברבנות הראשית ובמשרד הדתות, שהפכו למעוזי ש"ס ויהדות התורה. רבנים מהציונות הדתית שכל חטאם הוא שהם מעודדים שירות בצה"ל ואהבה למדינת ישראל, הושלכו מתוכם ככלי אין חפץ, לטובת רבנים ש"ס'ניקים ואגודאים. כך למשל פעלו אנשי נתניהו – כן, אנשי נתניהו - למניעת בחירת הרב יעקב אריאל לכהונת הרב הראשי האשכנזי, ועשו הכל למינויו של יקיר החרדים הרב יונה מצגר לכהונת הרב הראשי, וזאת כדי להגחיך את הציונות הדתית עם אדם שסיים דרכו בכלא – והכל כדי שלא יכהן חלילה שליח אמת של הציונות הדתית כרב הראשי. 5. השיא היה בבחירות האחרונות לרבנות הראשית, שבהן התגייס נתניהו לדחיקת הציונות הדתית מכל עמדת השפעה במוסד שכוננה הציונות הדתית. הרב שמואל אליהו היה במרחק נגיעה מכהונת הראשל"צ, וגם לרב דוד סתיו היו סיכויים לא רעים בהתמודדות על כהונת הרב הראשי האשכנזי. אבל נתניהו ואנשיו התגייסו כאיש אחד לימין ש"ס ויהדות התורה, לסיכול בחירת הרבנים הציונים. כשצלחה המזימה, הצטרף נתניהו אישית לחגיגות הניצחון על הציונות הדתית. מעין זה אירע גם בערים השונות בארץ. בטבריה, למשל, הוביל במירוץ לכהונת רב העיר הרב יעקב דידי, מן הציונות הדתית, אישיות נערצת על תושבי העיר, אבל ציוני דתי, שאינו שייך לחוג משפחת יוסף. מולו הריץ אריה דרעי, בתמיכת הליכוד, את הרב בוחבוט, מבני ברק, שהוא מינוי של הרב שלום כהן, שכידוע טוען שחובשי הכיפות הסרוגות הן עמלק. 6. כך גם במירוץ לקבלת כושר לדיינות ומינויי דיינים חדשים בשנים האחרונות. רובם המכריע נתמכי ש"ס ויהדות התורה. והכל בחסות ועידוד אנשי נתניהו והליכוד, שנותנים ידם לדחיקת הציונות הדתית מעמדות ההשפעה. הציונות הדתית טובה רק לשלוח את בניה להתיישבות ולצבא (גם שם נעצר קידומם, למרות ששר הביטחון יכול היה לשים קץ לקיפוח). שוב הוכח שהתמיכה בנתניהו לא הועילה, ובדרך כלל גם הזיקה. איווט ליברמן כבר למד את הפרק הזה במערכת היחסים שלו עם נתניהו. הוא הבין שנתניהו עשה הכל למען מחיקתו, ובהזדמנות המתאימה פרע את החשבון בתרגיל שנתניהו לא ישכח לעולם. ליברמן לימד את נתניהו שלכל מטבע יש שני צדדים, ותמיד יש חשבונאות של עובר ושב. בטוח שלחרדים נתניהו לא היה מעז לעולל אפילו אחוז אחד מכל אלה. על כן הגיע הזמן להתנהלות מושכלת: לחדול מהושטת הלחי השנייה, וליזום מהלך להשבת הציונות הדתית לקידמת הבמה, באמצעות חבירה לכחול לבן, מה שעשוי גם עשוי למתן מאוד את לפיד. גנץ ויעלון לא יהיו גרועים יותר מנתניהו. לציונות הדתית אין מה להפסיד, מלבד את כבליה. די להיות אסקופה הנדרסת.
