פרסום פסק הדין של בית הדין הרבני בבאר שבע אשר החליט לפתוח בבירור הליך גיור משנת תש"ע ואף להכניס את שמה של המתגיירת לרשימת מעוכבי חיתון, חושף מדיניות חדשה בבית הדין לבטל גיורים בהינף יד, זאת כנגד מסורת הפסיקה ועל אף ההשלכות החמורות שעלולות להיות לכך. בפסק הדין נטען כי האישה שהתגיירה, הכירה את בן זוגה הראשון, שאינו יהודי, בסמינר הגיור. לדבריה, הסיבה שהמשיכה לחיות עמו הייתה לגרום לו לסיים את ההליך אך בן הזוג, בדומה לרבים אחרים, נשר מתהליך הגיור. לכן, טוענים הדיינים, בשעת גיורה הייתה דעתה לקיים מערכת זוגית עם אדם שאיננו יהודי שהחליט שלא להתגייר. עם זאת, לא ברור מה לזאת ולמציאת פגם בגיורה. אין ספק שכל עוד לא הייתה גיורת לא חל עליה שום איסור, ואין עליה עוון אשמה בהיותה מקושרת לאותו גוי. הדעת נוטה שבשעת גירותה קיוותה שיתגייר ותוכל להינשא לו, ובזה היתה אף עוזרת לו לסיים את גיורו ובזה כוונתה רצויה ולטובה, אך אין זה באחריותה אם בפועל התגייר או לא. יותר מכך, עובדה היא שלאחר שלא סיים הגירות פרשה ממנו, ונהפוך הוא עתה שיש לה בחור יהודי חפצה היא להינשא עמו כדת ישראל דווקא. מה לו לבית הדין הזה לבלוש ולחקור אחר גירותה שנעשתה מלפני 10 שנים? נראה שבית הדין חרה אפם על שאחר הגירות נישאה לשאינו יהודי ועברה על איסור מדרבנן, ובעקבות זאת חיטטו על מצבה בשעת הגרות ועלתה בידם סיבה. הגדיל בית הדין וציין שכיום אינה מקיימת מצוה כלשהי מלבד שמירת כשרות, ואף אינה מקפידה על שמירת שבת. אך האם חקר אותה על כל מצווה ומצווה? האם שאל אותה איך היא מגדירה עצמה, חילונית או מסורתית? האם צמה בכיפור? מדליקה נרות שבת? ועוד כהנה וכהנה מהמצוות שרבים מעם ישראל מקיימים? זאת ועוד, הצהרתה על שמירת הכשרות הרי זו "טיבותא" בערך מעשיה הראשונים כגויה. לגופו של עניין טוען בית הדין כי הודתה כי הסתירה מבית הדין לגיור בשעת הגיור את העובדה שבכוונתה להוסיף לחיות עם מי שאינו יהודי. עובדה זו לטענתם מאפשרת לחרוג מהכלל של "בית דינא בתר בית דינא לא דייקי" ולכן היא חייבת לפנות אל בית הדין לגיור שגייר אותה לשם בדיקה האם היה חוסר כנות מצדה בעת גיורה ולדון בביטול הגיור. אך טעות היא בידו של בית הדין, מאחר שנתגיירה כדין, גירותה גירות עולמית בלא תנאי ואי אפשר לבטל גירותה למפרע. גם אם הסתירה דבר זה, לא יהא זה גרוע יותר מאלו שכתב עליהם הרמב״ם בהלכות איסורי ביאה פי״ג הי״ז "שחזרו לעבוד ע״ז" וסיים שם הרמב״ם "ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע''פ שנגלה סודן", כלומר הן יהודיות אף על פי שהתברר שגם בשעת הגיור רימו את בית הדין ועבדו ע״ז, לפי שקיימא לן כסתמא דתלמודא ביבמות מ״ז ע״ב "דאף אי הדר ביה ועבד ע״ז הרי הוא כישראל לכל דבר". ואף אם יאמרו שעתה שנודע הדבר שאף בשעת הגירות עצמה לא התכוונה לשמור מצווה זאת של חיים עם הגוי ולכן לא היתה צריכה להתקבל, זה במקרה של לכתחילה. אך בדיעבד, אם קבלוה חזר הדין להיות ״הלכה כולם גרים״. גם אם היה חוסר כנות מצידה בשעת הגרות, דבר שלא הוכח כלל ועיקר, ואדרבא התגיירותה מרצונה הטוב ורצונה להינשא כדמו״י מוכיח שחפצה ודבוקה מאוד בדת ישראל, מכל מקום אחר שבית הדין ביצע את הגיור על כל שלביו כדין, אין כוח בעולם שיכול לבטל הגירות בדיעבד. וכך גם כתב הגר״ש ישראלי שאין אפשרות לבטל גיור אף אם רימו את בית הדין. כל בדיקה ופתיחת התיק הזה יש בה משום אונאת הגר וחילול השם. אני תמה על בית הדין שנכנס לתגר לא לו ולפעול נגד רוח התורה המזהירה מאוד על איסור אונאת הגר. לפי שיטת בית הדין הנ״ל שלדעתנו בטעות יסודה, תיפתח תיבת פנדורה לאלפי גיורים,ההשלכות החמורות של פסק בית הדין יכולה להיות לו משמעות שלילית על הרבה מתגיירים, וכן לא יעשה.
