אם ראש הממשלה בנימין נתניהו רציני בכוונתו לספח את בקעת הירדן, חבל לבזבז את גל הגינויים שנחטוף ממילא מאירופה והעולם הערבי, רק על סיפוח הבקעה. אם כבר מספחים - כדאי לעשות זאת על שטח שהוא גם נרחב וגם בהסכמה לאומית, על פי תוכנית שאקרא לה תוכנית ה-T: מסדרון בין ירושלים לצפון ים המלח, לאורך כביש מס' 1 המזרחי, והיישובים שמצפונו ומדרומו (מעלה אדומים, כפר אדומים, עלמון, נופי פרת, קידר), ומשם דרומה לאורך כביש 90 (יישובי המועצה האזורית מגילות: בית הערבה, אלמוג, קליה, מצפה שלם, ורד יריחו, אבנת והיישוב החדש קדם ערבה), עד לקו הירוק מצפון לעין-גדי, וצפונה לכיוון יישובי בקעת-הירדן עד מחולה, תוך עקיפת העיר יריחו שתישאר באחריות הרשות הפלשתינית כשטח A. הסבר של יתרונות התוכנית: מדובר באיזור החורג מ'גושי ההתיישבות' שבהם לכאורה תומך השמאל הישראלי, ומאידך זהו שטח רחב שכולו נמצא בהסכמה הישראלית הרחבה, שאין בו אוכלוסיה פלשתינית משמעותית. תוכנית T צילום: חגי הוברמן ציר התנועה העיקרי מירושלים לים המלח הוא כביש 1 מירושלים מזרחה. וכך גם כביש הבקעה, אחד מעורקי התנועה המרכזיים של ישראל. בקעת הירדן נמצאת אף היא בהסכמה הישראלית. בהצעה הזו הריבונות לא תוחל רק ב'גושים', אבל הסיפוח יהיה על שטחים המקובלים גם על 'כחול לבן'. אם כבר אירופה תקום עלינו בחמת זעם, לפחות שזה יהיה על מהלך אסטרטגי משמעותי. וכמובן – מדובר בשלב ראשון של החלת החוק הישראלי ביו"ש, לקראת החלתו על כל שטחי C. רק שהשטח המוצע כאן נמצא בהסכמה ישראלית רחבה, בניגוד לאזורים אחרים. לפני 45 שנה, מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, הציעה ממשלת ישראל לחוסיין מלך ירדן בשיחות חשאיות, לקבל מסדרון טריטוריאלי מיריחו לרמאללה, על פי 'תוכנית אלון' המקורית. חוסיין דחה בזמנו את ההצעה. רעיון 'מסדרון יריחו' עמד על הפרק גם במהלך השיחות על הסכם אוסלו, כחיבור אפשרי בין הרשות הפלשתינית לירדן דרך גשר אלנבי. התוכנית הזו, אם תתקבל, תטרפד באופן סופי את התוכנית הזו.
