הבו לנו - 'מנהיגים פורצי דרך', 'מנהלים מובילי שינוי', 'מחנכים לא שגרתיים'. הפסקנו לחפש מקצוענים ומצטיינים. אנו סוגדים לעגל זהב חדש – 'אנשי השינוי'. כיום, מנהל כבר לא נמדד לפי הצלחתו, אלא לפי השינויים שהכניס במערכת. מנהיג כבר לא נמדד לפי היעדים שאליהם הוא מוביל, אלא לפי השאלה אם הוא הולך בדרך חדשה (ולא חלילה בדרך שקודמו כבר הלך בה). מחנך כבר לא נמדד לפי טיב החינוך שהוא מעניק לחניכיו, אלא לפי השאלה האם הוא מלמד בצורה שונה ממה שלימדו בה עד היום. כשהשר בנימין בן אליעזר הסביר בזמן ההתנתקות שצריך לעזוב את ציר 'פילדלפי' (הציר שחצץ בין מצרים לרצועת עזה ושעזיבתו הכניסה לרצועת עזה כלי נשק רבים), הנימוק שלו היה– 'ניסינו כבר הכל– את זה עוד לא ניסינו'. הציבור השתכנע. נכון, שינוי וחדשנות הם דברים חשובים מאוד. מערכת שנשארת קבועה ומקובעת תתנוון בסוף היום. אנחנו צריכים להתחדש בכל יום כדי שלא נרקב ונגווע. אבל אסור להפוך את פריצת הדרך והשינוי לחזות הכל. החדשנות החשובה חייבת להגיע בצורה זהירה ומדודה כקומה נוספת מעל הקומות הרבות שקדמו לה. לא כל הדברים שעשו פעם הם אסון וקטסטרופה. לא צריך לסלול בכל פעם דרך חדשה. מה שהמנהל הקודם עשה אינו בהכרח רע. מנהיג טוב בודק את מפת הדרכים שהניחו לפניו, ורק כשצריך פורץ דרך חדשה. מנהל טוב מתמקד קודם בהשבחת הקיים ורק כשצריך מוביל שינויים. מחנך טוב לומד מהדור הקודם את הטוב שהיה בו, ורק על בסיס כל זאת מחדש ומתחדש. מדדי 'השינוי' ו'פריצת הדרך' צריכים להתחלף במדדים של מקצוענות ומקצועיות. ושאלה לסיום: מה חושבים חניכיו של מחנך 'פורץ דרך' המוחק את הדור הקודם, על המחנך שלהם? אם המחנך שלהם בז לדור הקודם, מה יחשוב הדור הבא על אותו מחנך?
