בכל שנה לקראת סוף השנה האזרחית ועם התחזקות הגשמים מוצפים כולנו בנתונים של המוסד לביטוח לאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וארגון ''לתת'' לגבי ממדי העוני בישראל. אין עוררין כי כל אחד ואחד משלושת הגופים הללו, הממשלתיים והאזרחי – הנם גופים המשקיעים משאבים רבים במחקר הנושא, ושניים מתוכם משקיעים את מרצם ותקציבם במענה לבעיה, ועבודתם – עבודת קודש. למרות זאת נראה כי שלושתם יחדיו מפספסים את עומקה של הבעיה והיקפה – וחמור מכך – את נסיבותיה. תופעת העוני נובעת מבעיה שורשית של מחסור בידע להתנהלות כלכלית נכונה, מיצוי זכויות וכלים להתמודדות מול מוסדות ממשלתיים, בנקאיים ותופעת השפע. התופעה מעמיקה והופכת בין-דורית, עת לדור ההורים את הידע והכלים הנכונים לחינוך ילדיהם להתמודדות בתחומים אלו, והעוני בידע לצד אימוץ ההרגלים השגויים מבית מובילים להעמקת התופעה. מפרסומה האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי 42% ממשקי הבית היו במינוס לפחות חודש אחד בשנה, כאשר נתון זה למשקי בית עם ילדים עולה ל 52%. ל-60,000 משקי בית נחסמו חשבונות הבנק בשנה זאת. מספרים אלו מעידים יותר מכל כי מספר משקי הבית החסרים בידע וכלים להתמודדות נכונה עם עולם כלכלת המשפחה גדול לעין שיעור מאלו אשר עונים על הגדרת העוני של המוסד לביטוח לאומי ושל ארגון לתת גם יחד. אם כך, מהו הפתרון? זוכי פרס נובל למדעי הכלכלה לשנת 2019, קרמר, דופלו ו בנרג'י, זכו בפרס על תרומת לחקר העוני, במחקרי שדה אשר הוכיחו כי את תופעת העוני ניתן לפתור באמצעות הסרת חסמים המונעים מילדים נגישות לבריאות, חינוך ועוד, כאשר חלק מחסמים אלו טמון בחששם של ההורים מהתמודדות עם הרשויות והימנעותם מביצוע פעולות כגון חיסון ילדיהם, התמודדות מול פקידי הממשל ועוד. לאורך 22 השנים בהם קיים ארגון פעמונים ועוסק בתוכניות, הדרכה והנגשה של ידע להתנהלות משקי בית, השתנו דברים בתפיסת הארגון בפרט ובחברה והכלכלה הישראלית ובכלל. אין כל ספק, כי משפחה הנמצאת במצב הישרדותי ובמחזור חמור של משאבים בסיסיים כגון מזון ודיור נדרשת גם לסיוע חומרי, על מנת להתחיל ולייצב את מצבה, לרבות תמיכה בסלי מזון ואנו גאים לקחת חלק בתכניות הדגל של משרד הרווחה ומשרד הקליטה לטיפול באוכלוסיות אלו. אנו מוצאים כי לממשלה ולמוסדות המדינה יש תפקיד מהותי בשינוי התמונה, וניכר כי בשנים האחרונות נעשים צעדים נכונים, גם אם לא רחבים מספיק בכיוון זה. לצד זאת לא ניתן להסיר את האחריות מהגורמים הנוספים המשפיעים על פני החברה ובהם ארגונים עסקיים, ארגונים חברתיים, ארגוני עובדים ומעסיקים וחשוב מכל – אחריות האדם לחייו ובחירותיו. המפתח לשינוי פני החברה הישראלית ניצב לפני הכל בחינוך, הן זה הממוסד והן זה הניתן בבית. הנגשת הידע הכלכלי הנדרש לכל אזרח, מכל רמות האוכלוסיה והגילאים, תוך שילוב תוכניות לידע והתנהלות כלכלית בבתי הספר, פיתוח הרגלי התנהגות נכונה והדרכת זוגות צעירים לבניית תכנית כלכלית לעתידם – עוד בטרם הנישואין, והבניית החוסן הנדרש להתמודדות עם כל גורמי ההשפעה החיצוניים המופעלים על כולנו בתרבות השפע. סגירת פערי הידע, הסרת החשש מהתמודדות עם הסוגיות הכלכליות (האם באמת מפחיד יותר ללכת אל הבנק מאשר אל רופא השיניים?) לצד יצירת מסגרת רגולטורית אשר שמה לנגד עינה גם את הצרכן הבודד לצד האחריות לשמירת יציבות המערכת הכלכלית יובילו לשינוי פני החברה לטווח הארוך.
