כשפורסמה "תוכנית המאה" קפצנו מהתלהבות: מספחים עכשיו, לראשונה מאז 1967, 30% משטחי יו"ש, הערבים מקבלים רשימת תנאים בלתי אפשרית מבחינתם, מכשילים את העסקה, ואנחנו מתפנים לתכנן איך מספחים את שאר שטחי C במעמד צד אחד. נפלא. סיפוח מיידי בלי הסכם זו אכן הזדמנות אדירה, וזו למעשה, הסיבה היחידה שכולנו הסכמנו להתעלם מכל מה שרע ב"תוכנית המאה", שאם חלילה תתממש, ישראל תהיה בסכנה קיומית מיידית: מדינה פלסטינית על 70% מיו"ש, הכפלת שטח רצועת עזה (אולי כפרס על כל הטילים שעפו משם...), זכות שיבה של מיליוני ערבים לתוך המדינה הפלסטינית, כלומר לליבה של ארץ ישראל ובידודם של 15 ישובים יהודיים בלב אוכלוסייה ערבית עויינת. אסון לאומי. ואז הגיע קושנר וטרף לנתניהו את הקלפים. אני מאמין לנתניהו שהוא רוצה לספח מיד, אך מסתבר שישראל לא סגרה מול ארה"ב את שני הפרטים הכי חשובים לימין הישראלי: שהסיפוח אכן יהיה עם נחיתת ראש הממשלה בישראל, ואת המפה המפורטת של גבולות החלת החוק הישראלי, וזו הסיבה שארה"ב מבקשת שתוגש לה מפה, שכמובן לוקח זמן להכין, כדי שהיא תוכל לבדוק, בתמורה להכרה, שהמפה אכן תואמת את תוכנית המאה. זו פאשלה עצומה, בלתי נתפסת, כזו שמזמינה לחצים נגד סיפוח מיידי על ראש הממשלה וגם על הממשל האמריקאי. אני באמת לא מצליח להבין איך יכול להיות שעובדים שנים על תוכנית כזו ושני פרטים כל קריטיים לא נסגרים מראש. תסתכלו על מבחן התוצאה – זה בדיוק מה שקורה עכשיו מול עינינו. כאשר מנחם בגין ז"ל החליט לספח את רמת הגולן הוא עשה זאת תוך 24 בדיוק כדי למנוע לחצים על ישראל מכיוון ארה"ב ומבית (איומי מערכת הביטחון). אגב, היועמ"ש היה אז אהרון ברק, והוא ביקש מבגין לחכות כדי שיוכל להיערך משפטית. בגין אמר לו משהו בסגנון "בסדר בסדר" והעביר חוק סיפוח בכנסת ב-3 קריאות תוך 24 שעות. במקרה של תוכנית המאה החלת החוק הישראלי דורשת רק החלטת ממשלה ולא חקיקה ראשית של הכנסת, שכן הכנסת הסמיכה את הממשלה כבר ב-1967 להחיל את החוק בכל חלק של יו"ש בהחלטת ממשלה או צו של שר הביטחון. כלומר, לפני נתניהו פרוצדורה הרבה יותר פשוטה מאשר הייתה לפני בגין שהיה חייב חקיקה בכנסת, אך עושה רושם שנתניהו לא למד מבגין ובכל זאת הצליח להסתבך, ובמקרה של נתניהו זו הסתבכות שעלולה לעלות למחנה הלאומי בבחירות. שינוי סדר היום הציבורי מחקירות נתניהו לנושאים מדיניים אמור להביא לליכוד ניצחון גדול בבחירות שכן רוב העם ימני, אבל אותם 2-3 מנדטים שצריכים לעבור צד, יחד עם עוד 2-3 מנדטים שאמורים לצאת ולהצביע, יעשו זאת רק אם יראו מעשים בשטח. בלי סיפוח לפני הבחירות נתניהו והליכוד עלולים להתרסק, שכן כגודל הציפיות שנתניהו יצר, כך גודל האכזבה בקרב אותו ציבור שאמור היה לחזור הביתה, לליכוד. במצב כזה, תוכנית המאה תהפוך לאסון המאה, כי השמאל יעלה לשלטון, אבל במקום להגשים את התוכנית מהצד הימני שלה, כלומר סיפוח מיידי ללא תמורה לערבים, יתחיל השמאל במו"מ שבקצה שלו הרש"פ עלולה לומר "כן", בדיוק כמו שערפאת אמר "כן" לאוסלו, וכך, יום ששונינו יהפוך ליום אסונינו ולך תסביר עכשיו לציבור מבולבל מדוע הימין נאבק בתוכנית שבכלל היה זה נתניהו שהביא עם טראמפ. כך חברים, נראית קטסטרופה. אני יכול לחשוב רק על פתרון אחד לצאת מהקטסטרופה הזו ולהפוך אותה לניצחון גדול לימין: החלת החוק הישראלי על כל שטחי C ולא רק על מחציתם. בדיוק כפי שקראתם. לפעמים הפתרונות "הגדולים" הם הכי פשוטים: להסתמך על מפת אוסלו שהפלסטינים וארה"ב ממילא חתומים עליה. מאחר ואין זמן לשרטט מפות, ישראל וארה"ב יסכימו על החלה "טכנית" של החוק הישראלי על כל שטחי C, בהתאם לחלוטין למפת אוסלו. נתניהו יצהיר שאין למהלך שום משמעות מדינית, אלא רק המשך של אוסלו, והוא נעשה רק מתוקף אחריותה של ממשלת ישראל לאפשר שלטון חוק לחצי מיליון אזרחים ישראלים החיים בשטחי C. ישראל וארה"ב יצהירו במשותף שגבולות הקבע יקבעו במו"מ וארה"ב תאשרר הצהרתית את הכרתה בהחלת החוק על בקעת הירדן, הגושים וכל הישובים ביו"ש מבלי שתפרסם מצידה מפה בשלב ראשון. ברור שיהיו חלקים בממשל שלא יאהבו את זה (אך יהיו רבים שיתמכו), אבל אם נתניהו רוצה לשרוד את הבחירות הוא יהיה חייב להתעקש. המרחק בין ניצחון וחסינות, לתבוסה ומשפט פלילי, מעולם לא היה קטן יותר. ביבי יאלץ להסביר לטראמפ שפשוט אין לו ברירה. כמובן שאין באמת דבר כזה "החלת חוק טכנית", זו תהיה החלת חוק מלאה, על כל המשמעויות הנלוות אליה של מימוש ריבונות ישראל ביו"ש, אך הצהרה ריקה זו (בדיוק כמו עוד חלקים בתוכנית המאה שאנו רוצים לרוקן מתוכן) תאפשר לישראל להחיל את ריבונותה על כל שטחי C, וגם לקבל מטריה דיפלומטית אמריקאית למהלך מבלי שזה יסתור את תוכנית המאה של קושנר, ונתניהו מצידו יוכל להציג ציבור הישראלי הישג טריטוריאלי אמיתי בדרך לניצחון סוחף בבחירות למחנה הלאומי.
