הנה סיפור משעשע, שהמציא בוודאי גבר מתוסכל שניסה להסביר לבת זוגו מהו נבדל בכדורגל (אופסייד): דמייני שאת הולכת לשופינג בזארה, מוצאת חולצה נאה והולכת לחכות לתורך בקופה. ברגע שאת מגיעה לתחילת התור ורוצה להתקדם לקופה, מגיחה מאחורייך קונה אחרת, זורקת מעל ראשך את הפריט שלה לעבר דלפק הקופאית ופשוט עוקפת אותך. זה נבדל. במציאות הלא משעשעת בכלל שבה אנחנו חיים, כמיליון ערבים בעלי תעודות זהות כחולה ואזרחות ישראלית חיים בישראל ולא מכירים בה כלל. בפארסת הבחירות שהתרחשה בשנה האחרונה הם הצליחו להבקיע לפחות פעמיים נבדל מטלטל: פעם אחת, באמצעות יהודים שהחליטו לעקוף את מפלגות השמאל המערערות על הציונות הקלאסית של בעלי הארץ המקוריים, ובמקום זאת הצביעו ישירות למפלגה שמטרתה המוצהרת היא לפרק את מדינת הלאום היהודי לגמרי. בפעם השנייה כאשר הערבים עצמם הפסיקו לגמגם ועקפו את כל אזרחי ישראל בדרישה לקבל את "מה שמגיע להם", כי הם אדוני הארץ החדשים בריש גלי. לתפיסתם, מגיע גם מגיע להם מבלי שקיבלנו מרובם מה שמגיע לנו, אזרחי המדינה היהודית היחידה בעולם שהעניקה להם שוויון זכויות מבלי לדרוש מהם שוויון חובות. אנומליה לא שפויה, פשוטו כמשמעו, שרק יהודים גלותיים היו מוכנים להסכין עמה ולא ברור איך נתנו לזה לקרות עד היום. מציאות של זכויות יתר ללא חובות כבר במועד א' היה ברור שערביי ישראל הופכים להיות תובעניים יותר בסצנה הפוליטית, לא משנה כמה תקציבים שפכה ממשלת נתניהו במגזר הערבי, שאינו פועל למען עצמו בדרך כלל. בניגוד למה שנהוג לחשוב, מה שמניע אותם לקלפיות אינו הרצון להשתלב ולהתקדם אלא להגן על זכויות היתר שקיבלו והם עלולים לאבד אילו תתבצע תכנית המאה ויהיו חילופי אוכלוסייה. הנכס החשוב והיחיד שחשוב להם הוא תעודת הזהות הכחולה שמונחת בכיסם והיא זו שמקנה להם חיים נוחים, רווחה, ביטוח לאומי, ביטחון יחסי גם בעולם הערבי ושפע הזדמנויות שרק התרבות הערבית יכולה למנוע מהם להגשים, לא ישראל ולא החברה היהודית. למרות זאת, מעולם לא היה להם ייצוג פוליטי שענה לצרכים שלהם. הרשימה אינה נהנית מאמון מלא של הערבים ומעולם לא נהנתה. היא נחשבת לאוסף של עסקנים אופורטוניסטים שמנגנים יותר על מיתר הלאומנות הפלסטינית מאשר על חובתם לייצג את המגזר שלהם ולפתור את בעיותיהם. אילו הח"כים הערבים היו משרתי ציבור באמת, לא היינו מידרדרים למצב שבו האלימות והפשע משתוללים ברחוב הערבי. שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרבם עד כה נבעו מכך שהמצביעים להם לא מקבלים ייצוג לבעיות שלהם אלא מחזקים אך ורק את הזהות הלאומית שלהם. מכיוון שמצבם לא השתנה לטובה אלא לרעה, אין לנו אלא להסיק שהם משקרים כאשר הם דורשים להשתלב בחברה הכללית, אחרת היו מצביעים למי שבאמת דאג להם, והוא לא ערבי כלל. גניבת זהות מובהקת ללאומנות הערבית-פלסטינית אין אפילו הצדקה היסטורית והוכחה עובדתית, מלבד ארגוני טרור פלסטיניים שקיבעו את מעמדם כנציגי לאום מדומיין. מצב מתמשך זה מתקיים בחסות מטה המהפכה השיפוטית של בית המשפט העליון, שהולך ומפריד אט אט בין בעלי הארץ לבין אדוני הארץ והופך את היוצרות בניגוד להיגיון ולחוק. במצב הדברים כיום, לאחר הבחירות לכנסת ה-23, אדוני הארץ החדשים נהנים ממלוא הזכות הדמוקרטית לדרוש את מחיקת ביתם של בעלי הבית כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית. לא מפתיע, בהתחשב בכך שכבר עשרות שנים הערבים רגילים לכך שיהודים מתביישים בזהותם ולא טרחו לעגן זאת בחוק ובהכרה בינלאומית מלאה. בו בזמן הרשימה המשותפת היא עצמה בונה בהתמדה ובזדון זהות שנגנבה מהשם שנתן לארץ ישראל עם כובש כמוהם. כמה אירוני, שמי שנתן למלכות ישראל ויהודה את השם פלשתינה הצליח בסופו של דבר במזימתו לעקור אותה מלב היהודים דווקא לאחר שחזרו לארצם מהגלות. למה יהודים מצביעים למשותפת? רוב ה"משתלבים" ברשימה המשותפת הם המצביעים היהודים האנטי ציונים שרוצים ממילא לפרק את ישראל הציונית. אלה חלק ממצביעי המשותפת שנוח להם להתבייש בכסות אידיאולוגית של שוויון זכויות. אליהם הצטרפו האידיוטים השימושיים בשמאל, שיעשו הכל כדי להכחיד כל זכר לזהותם היהודית. זה מגוחך במיוחד בהתחשב בסיסמה של השמאל – להיפרד על מנת לשמור על הרוב היהודי. קל למי שמנותק מהזהות המקורית שלו ובונה זהות מדומיינת של יהודי אוניברסלי לשגות באשליות ולזרוק הכל לעזאזל. היהודים שהצביעו למשותפת הם ההארד קור של השמאל שגם לא יודו שאוסלו היה טעות, חד וחלק. זה המחיר היקר ששילמנו משום שלא היינו מוכנים לוותר על הלאום הרבה לפני שניסינו אפילו לחוקק אותו, ברוח הסכמי אוסלו, אגב. אין טעם לשכנע אותם שזה לגמרי לא סבבה לחבק מי שאינו מכיר בקיומו ולהמשיך בהונאה העצמית הזאת שללאום אין משמעות. עובדה, דגלי פלסטין מונפים על ידי נושאי תעודת זהות כחולה דווקא משום שיש ללאום משמעות והערבים לא מוכנים לוותר על זה, בזמן שהיהודים מתנדבים למחוק את שלהם.
