היא פוסעת לאורך החוף,
והצללים המתארכים
רק מזכירים לה שהשמש שוקעת.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים הנשברים
רק פוצעים בה תמימות שנוגעת.
כן, זה היה אז,
כשעוד חשבה על הצל
כאדם.
כן, זה היה אז,
עם תמימות וצדף
ודם.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצללים עוד רודפים אחריה
ומתארכים.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים עוד תחת רגליה,
נשברים.
תגובות
עלי והצליחי, מותק..
איזה שיר מהמם!!
מוכשרת שלי..
אשרייך שזכית לכזה כישרון..
אוהבת! =)
את מצטיינת בכישרונך היצירתי!
השיר מבטא משהו מסתורי!
אני שואל את עצמי, האם הכאב כאן הוא המשך מהשירים הקודמים שהגבתי עליהם על החבר שהתאבד...
כי זה באמת נוגע לליבי.
אבל נראה לי שכל שיר נועד להביע כאב אחר באם הוא מביע.