השעון צלצל חצות
כשליבי נשבר;
והעצב המכה באורלוגין,
מטוטלת כבדה על אבלי.
השמש אך הנצה
כשחשתי בעוזבך;
והחוסר שולח קרניים,
חמות וצורבות את ראשי.
ההמון דהר ברחוב
כשחיפשתי אותך;
ונעליים ופנים ורעש,
מסתתרים מאחורי מסיכה.
השמש שקעה ברוך
כשקראתי בשמך;
והרוח הקרירה לפנות ערב,
סותרת שערי הסבוך.
השעון צלצל חצות
כשמצאתי אותך;
ושנינו על רחבת הריקודים,
רוקדים ריקוד אחרון לפני---
תגובות
מעניין אותי מיהו העוזב אפשר לקחת את זה להרבה כיוונים.
מקסים בת שמש!
(גם שם הניק שלך מקסים)