כשנולדת, מילאת באור את הבית
הכל זרח מאושר, שמחה
פרחים לא הפסיקו לפרוח ולפתוח חריץ אל נשמתך.
וגם כאשר נתבשרנו פתאום
שהנך מעט שונה,
לא אבדה תקוותנו הנושנה
לבן שמקודש לעבודת ה' בכהונה.
עם תמיכה מסביב ועם הכוח
להאמין ולצמוח
מתוך הקשיים
ועדיין בתוך תהליך אחד
כמשפחה אחת
התגברנו על משוכות
גבוהות ממנו,
מהתקווה שהקרנת בבואך.
וכשנמשיך הלאה ונסתכל אחור
נבין את הדרך המפותלת שעברנו.
וכשנביט קדימה ומבטינו מתמזג בזריחת
החמה, הנשמה,
נראה רק דרך אחת שצריך לסלול
הדרך אל לבך.
ובאספלט לבן אעשה זאת
כטהרת נשמתך, משכנך.
נכתב בלהט המאורעות... בתקווה לטוב!
תגובות
ועל זה- תודה!
וכבר אמרתי לך שאת מוכשרת, נכון?
אז למה את מתעקשת שאת לא??
יקירתי..
יהיה טוב, אני אומרת לך.. רק תאמיני!